מוכנים למכור את אח שלכם?

קנאה בין אחים הוא נושא לא קל. אחד הרצונות ההוריים העמוקים ביותר שלנו הוא שילדינו יאהבו אחד את השני ויהיו אחים טובים זה לזה, על אף שניסיון חיינו מלמד אותנו שלא תמיד הרצון הזה יתממש.

באופן טבעי, אנחנו מעדיפים לספר לילדים שלנו על הטוב והשמח ולהתעלם מהחוויות האחרות, אבל סיפורים בעלי עוצמה, המתארים התמודדות בחיק המשפחה, מאפשרים לילדים ולהורים להזדהות עם העלילה והדמויות, לאוורר את הרגשות הקשים ולפעמים אפילו להשכיל – ללמוד איך (לא) כדאי לנהוג במקרה דומה.

רצח של אח? יש לזה קשר לחיים שלנו?

ספר בראשית מספר את הסיפור העתיק ביותר בעולם: סיפור המאבק בין האחים - בגרסאות רבות ומגוונות: מקין והבל, דרך ישמעאל ויצחק, עשו ויעקב, לאה ורחל ועד ליוסף ואחיו. ההופעה של היריבות המרה בין האחים בספר בראשית, בראשית התרבות, ראשית העם, מעלה אותם מדרגה מ"בעיה מסוימת שיש לנו כאן בבית בין לימור ודני", להבנה ש"ככה אנחנו בנויים", שמדובר בטבע האנושי שכולנו מתמודדים איתו.

איך קין יודע שאלוהים לא שעה אל מנחתו? ממה הוא מסיק שאלוהים מעדיף את מנחתו של הבל? בתורה לא מסופר שאלוהים אמר לו משהו. באיור של גוסטב דורה העשן מהקורבן של הבל עולה לשמים וזה של קין מתפזר. אבל זה לא כתוב. זה הפירוש של האמן. האם ייתכן שכל זה קרה בראש של קין? שהוא הרגיש דחוי או נחות בלי שום רמז חיצוני לכך?

אני מעלה את השאלה בפני ת', שהתחילה ללמוד תורה ובמקביל חושפת לראשונה סימנים של קושי מהמיקום שלה בין שתי פרוסות הסנדביץ' הלוחצות. אנחנו יושבות על הספה אחרי ארוחת הצהריים, כשאחיה הגדול בענייניו והקטן בצהרון.

הפער בין הסיטואציה הנינוחה שלנו ובין התוכן המבעית לא ניתן לגישור, ואני שואלת את עצמי האם לסיפור הזה באמת יש קשר לחיים שלנו? רצח? ועוד של אח! מה לנו ולזה? אני הולכת הכי רחוק שאני יכולה ושואלת: "קורה לך לפעמים שהיית רוצה שבכלל לא יהיו לך אחים?"

ת' עונה בתשובה טיפוסית, שקולה ומאוזנת: "לפעמים אני רוצה להיות בלי אחים בכלל, אבל לפעמים הייתי רוצה עוד אחים ולפחות אחות אחת". כבר קרה שבהתפרצות רגעית היא איחלה לאחיה הצעיר שיסיים את חייו בהקדם, אבל זה נדיר מאוד. בערב, לפני השינה, היא שואלת אותי: "אמא, את זוכרת מה היה לפני שה' נולד? כי אני כבר לא מצליחה להיזכר". אנחנו מנסות להיזכר ומדפדפות באלבומים ומרוויחות חצי שעה של יחד, כמו לפני שה' נולד.

"אף אחד לא מעדיף אותי"

קרובת משפחה סיפרה לי על מקרה דומה. שיעורי הבית של בנה עסקו במשפחתם המסוכסכת של יצחק ורבקה: האמא מעדיפה את יעקב, התאום הצעיר, ולא בוחלת באמצעים בכדי לקדם אותו על חשבון בנה השני. נ' הרים ראש מהמחברת ואמר לאמו המופתעת: "אף אחד לא מעדיף אותי. אבא וד' מעדיפים את י' ואת אוהבת את כולם". בפעם הראשונה הוא ביטא באופן ישיר וגלוי, לא דרך "אקטינג אאוט" למיניהם, איך הוא מרגיש בקשר לקונסטלציה המשפחתית שלו. המפגש של הסיפור עם החיים העלה על פני השטח עד כמה קשה לו ההתמודדות במשפחה. הדברים, שנאמרו מפורשות, חייבו את ההורים לחשוב איך לאזן את התמונה הפנימית הזאת.

מעיין, גיבורת ספרה המצוין של נורית זרחי "חוש העסקים שלי", מצותתת לשיחה בין הוריה ומגלה את מצבו הכספי הקשה של אביה. היא יוזמת מהלך מקורי להצלת המשפחה - למכור את אחותה הקטנה, היפה והמתוקה אשרית, כי "הרי היא הדבר הכי יקר במשפחה שלנו".

למכור את האח הקטן הוא לא רעיון מקורי שלה כמובן. האחים של יוסף חשבו עליו קודם. סיפור יוסף הוא הסיפור בהא הידיעה על קנאת אחים - מכרה זהב של מצבים, סמלים, קשיים ופתרונות. בני הצעיר הופנט מהסיפור הזה וחזר אליו שוב ושוב.

"איך זה שרק יוסף קיבל כותונת פסים? והחלומות, אני יכולה לספר את זה שוב?" הוא נדהם מההעזה של יוסף להביע את רצונו שכל האחים הגדולים, ואפילו ההורים, יכירו בגדולתו ועליונותו, אבל היופי הוא שכל ילד מוצא בסיפור את הנקודה שמעסיקה אותו.

"תתארי לך שהשארנו אותו שם"

חברה סיפרה לי שלפני מספר ימים בתה התעקשה שתקרא לה שוב את סיפור יוסף מהתנ"ך המצויר שלהם. אחרי הסיפור על מכירת יוסף (שבו הן סגרו את הערב), בת החמש אמרה: "אמא, תתארי לעצמך שאת היית אוהבת את מ' (אחיה) יותר ממני. ושאני... ונסענו לסיני, ואני זרקתי... אני שמתי... (מחפשת בינה לבינה את המינוח)... ותתארי לך שהשארנו אותו שם". (האמא מנסה לתאר לעצמה, אבל אומרת לבת שקשה לה לתאר את זה). "אבל זה לא יכול להיות, נכון?" (נכון). "ואני לא באמת עשיתי את זה" (נכון). "כי אני לא רוצה".

אם יש תובנה שאנחנו, ההורים, נחשפים אליה מקריאת סיפורי בראשית היא זו: ההורים נמצאים ברקע של כל הסכסוכים. כל הילדים נאבקים על אהבת ההורים וההורים לא פעם מבססים את כוחם והשפעתם בכך שהם משכנעים את הילדים שאת מה שיש לקבל בעולם, ניתן לקבל רק מהם, ולכן הבחירה שלהם "בבן הממשיך" היא גורלית ובלתי הפיכה.

כשאנחנו קוראים את הדברים, אנחנו חושבים "איפה אנחנו ואיפה הם" – אברהם ושרה מגרשים את הבן של הקשר הקודם למדבר. לגרש את הילד הקודם? למדבר? אבל בכמה משפחות נישואים חדשים מובילים להזנחה כזאת או אחרת של ילדי פרק א'? לא רק הזנחה, גם כוונות טובות יכולות להוביל למקומות רעים. למה יעקב שולח את יוסף אל אחיו השונאים אותו? אולי הוא חושב שאם רק תהיה להם הזדמנות והם ייפגשו, הם יתפייסו ויהיה סוף כל סוף הפי אנד למשפחה. לפעמים אנחנו פשוט לא מסוגלים לסבול את המצב בו הילדים שלנו בנתק, ואנחנו "משסים" אותם אחד בשני, על אף שברור שטוב לא יצא מזה...

הנחמה הגדולה היא שבבגרותם לא פעם האחים המסוכסכים מתפייסים. התורה מספרת לנו על כך שיצחק וישמעאל קוברים את אברהם, אביהם, יחד. המפגש בין יעקב לעשו הבוגרים הוא סיפור מדהים, הכולל חיבוקים, נשיקות ודמעות, וחושף את האהבה והכמיהה לקשר בין האחים על אף ההורות המרעילה לה זכו בילדותם. יוסף סולח לאחיו כשהוא מבין שלהיות האח המוצלח במשפחה פירושו בעצם לקבל תפקיד ובעל היכולת הרבה הוא זה שצריך לפעמים "לסחוב" את המשפחה המתקשה על הגב שלו, גם כשהמשפחה לא יודעת לפרגן ולהכיר תודה.

האהבה בין האחים, היא לא המצב הטבעי, המולד. להפך. היא סופו של תהליך ההתמודדות עם קנאת האחים. ידעו את זה עוד הרבה לפני פרויד. לכן, אחרי ספר בראשית מגיע ספר שמות, שמספר על משפחה שבה שלושת האחים: מרים, אהרון ומשה - פועלים יחד באחווה ושיתוף פעולה בכדי להוציא את בני ישראל ממצרים.

הלקח הוא שמדובר בתהליך שהתרבות ואנחנו צריכים לעבור (וגם שהדבר הטוב ביותר שמשפחה יכולה לאחל לעצמה הוא אחות גדולה).

• אורנה פילץ היא רָבַּה רפורמית, בוגרת ה-HUC (בית המדרש לרבנים רפורמים), מנחת סדנאות אמהות ובנות מצווה וקבוצות לימוד לנשים.