מפיק את המקסימום

במשך חצי שנה, יום אחרי יום, נקבר בן הילייר באולפן בלוס-אנג'לס יחד עם "דפש מוד" ויצר איתם את אלבומם החדש והמתקרב, "Sounds of the Universe". הוא צלל איתם לעומקי השירים וניסה כמובן להפיק את המיטב מאחד האלבומים שהכי מצפים לבואו השנה. הילייר (38) נחשב כיום לאחד המפיקים המעניינים והמוערכים ביותר בפופ וברוק הבריטי. בשנים האחרונות הוא הפיק את אלבומיהם של "Elbow", את "Think Tank" של "בלר", את "Doves" ואת ה-"Futureheads".

היה זה דניאל מילר, המפיק ומייסד "מיוט", חברת התקליטים של "דפש מוד", שהכיר לראשונה בין הילייר לדייב גאהן, מרטין גור ואנדי פלטשר. הארבעה נפגשו והחליטו לצאת לדרך משותפת. התוצר הראשון היה "Playing The Angel" האלבום הקודם והמצוין של הלהקה. ממש מחר (שבת) ייצא "Wrong", הסינגל הראשון מהאלבום החדש. האלבום עצמו עתיד לצאת ב-20 באפריל וההשקה הבינלאומית שלו תיערך ממש אצלנו, בישראל, במופע הענק של הלהקה הצפוי להיערך באצטדיון רמת-גן, פיצוי לביטול הכואב של המופע לפני שנתיים.

דפש מוד. מיושנים בכל הקשור לעבודה באולפן (צילום: איי.פי)

"היה כיף גדול להפיק את האלבום", מספר הילייר ל-ynet, על קו הטלפון מביתו בלונדון. "אמנם היה לנו מאוד כיף לעשות גם את האלבום הקודם, אבל הפעם היה כיף עוד יותר. כולם היו מאוד מעורבים בעשייה, מאוד נלהבים וכולם עזרו אחד לשני. זה אלבום ישיר הרבה יותר מקודמו, הוא מופשט יותר ויכול להיות שגם יש בו יותר סינתיסייזרים", הוא חושף.

אז איך זה נראה מאחורי הקלעים? איך גאהן, גור ופלטשר מתכוננים לאלבום חדש, לתקופה חדשה שתביא איתה את היצירה החדשה?  "הם די מיושנים בכל מה שנוגע לעבודה באולפן, אבל זה מאוד חיובי", אומר הילייר. "הם כותבים את כל השירים שלהם לפני שהם מגיעים לאולפן. מרטין ודייב הגיעו לאולפן כשגרסאות הדמו וכל המילים כבר מוכנות. מדהים כמה הרבה להקות לא פועלות בצורה זו. הרבה להקות פשוט מגיעות עם רעיונות ומקוות שהמפיק יוכל להפוך אותם לשיר. אז בצד שלי עם 'דפש מוד', אני לא ממש מעורב בכתיבה. אבל הם מלאי נכונות להתנסות איתי בכל רעיון. הם מאוד פתוחים לרעיונות ולהצעות. כשהם הגיעו עם הקלטות הדמו, פירקנו את כולן והרכבנו הכל בחזרה. לפעמים התוצאה הסופית היתה קרובה מאוד לדמו ולפעמים נשמעה שונה לגמרי".

הולכים בדרך משלהם

הילייר צעיר בעשר שנים מחברי הלהקה. כשדפש מוד שלטה בכיפה בשנות השמונים, הוא היה נער צעיר מני רבים ששמע וספג את המוזיקה שלהם. היום, כמפיק המוזיקלי של הלהקה, גם הוא נדהם מהאימפקט שהחברים הבריטים יצרו במהלך השנים.

במבט לאחור, זה לא מובן מאליו שסיבובי ההופעות הבינלאומיים של "דפש מוד" עומדים בכל סטנדרט מול מופעי הענק של כוכבי פופ כמו מדונה ואלטון ג'ון. הרי בסופו של דבר, מדובר בלהקה אלקטרונית, לא בדיוק מיינסטרים. כמי שפועלת מאז עידן הגל החדש בשנות ה-80, היא ממשיכה להצליח, בעוד להקות רבות אחרות מהתקופה נעלמו.

דייב גהאן. תמיד היתה להם יושרה מוזיקלית (צילום: Gettyimages)

"לדפש מוד יש גרעין מעריצים עצום", מסביר הילייר. "יש המון להקות מהתקופה ההיא שלא הצליחו לשמור על אהבת המעריצים. חוץ מזה, אם תלך להופעות ענקיות אחרות, של מדונה או של ג'סטין טימברלייק, תראה הרבה מאוד אנשים שהם לא בהכרח מעריצים שרופים. סביר להניח שיהיה שם קהל רב שמכיר אותם רק מהרדיו או מהטלוויזיה. אבל בהופעות של 'דפש מוד' רוב הקהל הוא קהל מסור שקונה כל אלבום ושיש לו המון חולצות שלהם בבית.

"תמיד היתה להם יושרה מוזיקלית. הם תמיד הלכו ועדיין הולכים בדרך שלהם, אף פעם הם לא זרקו את מוסר העבודה ועברו לשירי פופ פשוטים. למרות שהיו להם להיטי ענק, הם אף פעם לא רדפו אחרי להיטים, זו לא היתה המטרה שלהם. הם תמיד מסתכלים על היצירה הכוללת, על האלבום הגמור, וזו גישה מאוד שונה מאמנים ולהקות אחרות. היכולת שלהם להפוך ללהקת אלבומים, עזרה להם להפוך גם ללהקה איכותית במהלך כל הדרך, גם כמובן בהופעות החיות".

Elbow. כל אלבום הופך להיות חייך לשישה חודשים (צילום: Gettyimages)

את התקופה האחרונה לצד הלהקה מגדיר הילייר כ"חתיכה מהחיים שלו" ומספר שהוא משתדל תמיד להיות מעורב ככל האפשר בכל אלבום עליו הוא שוקד. "יש פעמים שאתה מגיע לאולפן, אתה מקליט עבור האמן ובזה זה נגמר", הוא אומר. "הלהקה או האמן הולכים ליצור את המיקסים במקום אחר ואתה לא ממש שומע מהם יותר. אבל כמעט כל אלבום שאני מעורב בו הופך להיות החיים שלי למשך שישה חודשים.

"יש לי זיכרונות מאוד טובים מהעבודה עם 'דפש מוד' ומאוד נהניתי לעבוד עם 'Blur' ועם 'Elbow' וה-'Doves'. אבל יש גם אמנים שהאלבומים שלהם עדיין לא יצאו, והם חברים מאוד טובים שלי. אבל אין אמן אחד שמועדף עליי מהאחרים".

איך אתה יוצר את הקשר עם האמנים שאתה מפיק?

"הם תמיד פונים אלי, וזה כבוד גדול בשבילי. זו זכות גדולה להפיק לאמנים אלבומים. אני מנסה לבחור להקות שאני חושב שהן מאתגרות יצירתית ולהקות שמרשימות אותי. בדרך כלל אני מנסה לעבוד עם להקות שאני חושב שיכולות להשתפר ושאני יכול לתרום למאמץ הזה. לפעמים זה עובד ולפעמים לא".

ומה הפרויקט הבא על הפרק?

"אין שום דבר קבוע כרגע. אחרי שישה חודשים באולפן, רחוק מהבית, אני לוקח נשימה. יש כמה כיוונים לעתיד, אבל עדיין לא התחייבתי לשום דבר. אני אף פעם לא אוהב להתחייב למשימה חדשה לפני שסיימתי את הקודמת, כי אתה אף פעם לא יודע מתי העבודה הראשונה תיגמר. עשיתי את זה פעם אחת וזה היה סיוט כי בסופו של דבר זה אומר שיש לך רק שני ימי חופש במהלך שנה שלמה".

אתה חושב שעם השינויים הטכנולוגיים והמדיות שונות, גם העבודה של מפיק מוזיקלי באולפן השתנתה לגמרי?

"בהחלט. הפקה תמיד היתה תחום מאוד קשה. בזמן שהייתי טכנאי ועבדתי עם מפיקים, למדתי שכל אחד עובד בצורה אחרת לגמרי. היו גם מפיקים שכמעט ולא הגיעו לאולפן. הפקה מוזיקלית הופכת היום לתחום מעורפל. הרבה מפיקים בימינו הופכים בסופו של דבר לטכנאי תוכנות הקלטה כמו 'פרו-טולס' וזה חבל. הם מבלים את

רוב הזמן שלהם בכיוון כלים וצלילים ואירגון הקצב. זה אמנם בסיסי, אבל חשוב שמפיק יתפרש על כל המפה.

"אני גם חושב שכיום מפיק צריך לדרבן את האמנים שהוא עובד איתם, שיהיו מעורבים ונלהבים יותר לגבי האלבום. הוא צריך לעבוד בשטח, מול חברת התקליטים, לעורר התרגשות סביב הפרויקט שהוא מפיק. אין מה לעשות, אתה צריך לעבוד הרבה יותר קשה עבור אמן. אתה צריך לעניין הרבה אנשים שיבואו ויעבדו על הפרויקט הזה איתך ואתה רוצה שכולם יעשו את זה בהתרגשות. אז יש גם עבודה מחוץ לאולפן. מצד אחד, זה מאוד מעניין, מצד שני חבל שזה הגיע למצב הזה. החלק הכי מרגש בשבילי תמיד יהיה העבודה בתוך האולפן, לגעת עם האמנים בשירים וביצירה".