בעוד עשר דקות בדיוק יתבצע כאן סקס
התוכנית ברורה: זינוק מהספה עם פתיחת הדלת והכנת פעולת שרשרת בלתי נמנעת שתוביל בסופו של דבר לקיום יחסים. מה קורה לזוג צעיר עם סדר יום הפוך? הצד שלו, הצד שלה
הצד שלו: מה אני עושה? אני חותר למגע
"השעה 19:08. צוות אלפא ממוקם בעמדות וממתין למטרה", אני מסנן לעצמי בעודי שוכב על הספה, נועץ מבט לכיוון הדלת וממתין לשובה של החמודה. התוכנית ברורה - זינוק מהספה עם פתיחת הדלת והכנת פעולת שרשרת בלתי נמנעת שתוביל בסופו של דבר לקיום יחסים.
אחד הדברים הכי נפלאים במין הוא שבניגוד לפעילויות פרימיטיביות אחרות, שעברו עידון והתאמה לחיים המודרניים, כשזוג מקיים יחסי מין סביר להניח שהוא נראה מטופש בדיוק כמו שנראו אבותיהם לפני שתי רבבות שנים. פועל יוצא מכך הוא שקיום יחסי מין מעניק הרגשת שחרור מכבלי מערכת החוקים הנורמטיבית של החברה.
"19:38 הדינגו עוד לא חזר למאורה", אני ממלמל בשקט. מובן שהייאוש גרם לצוות אלפא להוריד את הראש על משענת הספה ובכך לא להיות ערניים כשבשעה 19:41 חוזר הדינגו למאורה ולצידו אלמנט ההפתעה.
"אני כל כך עייפה", אומרת החמודה כשהיא טורקת את דלת הדירה. במשפט אחד הצליחה לחסל כל סיכוי לסקס.
כמו שמשון הגיבור, כשאתה רואה שהמצב אבוד ואין לך סיכוי אחר, יש רק דבר אחד שנשאר לעשות - להרעיד את הבית ולקוות שמישהו יבוא איתך.
"למה?!" אני זועק בייאוש קורע לב.
"היה לי יום ארוך, כל הזמן הציקו לי", היא משיבה, לא מודעת לתוכניתי הזדונית.
על מנת לנצח בוויכוח ניתן להשתמש בשלוש גישות שונות. הראשונה היא גישת הילד המורעב מסודן.
"אבל מה איתי?" אני מוחה בטון כה מעורר רחמים שהיה גורם אפילו לסוהר בגוואנטנמו לאסוף אותי אל חיקו משל היה פעיל באמנסטי.
"אתה הספקת לנוח היום, אני כרגע חזרתי", היא משיבה.
עם כישלון גישת הילד מסודן ניתן להשתמש בגישת "אי ההשלמה המערכתית", שהרעיון שלה הוא אי השלמה עם המציאות הסובייקטיבית שנכפתה עלינו, גישה שבאמת מוחה נגד כל עוולות העולם, גישה שמתמקדת בעיקר בלרטון ולרקוע ברגליים כמו ילד בן שנתיים. גישה זו נמצאת בשימוש בעיקר עם נשים ופקחי תנועה. ללא ספק גישת "אי ההשלמה המערכתית" היא פשוט שם מפוצץ ל"דובי לא-לא".
"אנחנו יכולים, אבל אני כל כך עייפה שאני לא איהנה", היא אומרת בתגובה להתרסה המופגנת שלי.
אני כבר מוכן לוותר, הרי מדובר במלכוד ברור: אם לא תוותר הרי שרשמית הוכרזת כמניאק הכי גדול שהלך בעולם עוד מימי הדינוזאורים. אבל לפתע אני קולט מה קורה: היא עשתה בומרנג לתרגיל הילד הרעב מסודן! זה נמוך אפילו בשבילה.
לעורר פאניקה על ידי לחיצה מדויקת על נקודות רגישות
עקב כך אולצתי לעבור לגישה השלישית והמנצחת מבין הגישות, המשמשת בעיקר במכירת ביטוחי חיים. הרעיון הכללי הוא פשוט לעורר פאניקה על ידי לחיצה מדויקת על נקודות רגישות.
"נראה שאנחנו פשוט מזדקנים", אני אומר בהשלמה.
אני לא אוהב להתרברב, אבל שימו לב לפסיכולוגיה ההפוכה, לאמנות החמיקה ממלכודות על ידי שימוש במילה "אנחנו" ולא "את" וכמובן לשימוש בנקודה החלשה. אכן, תרגיל מושלם.
"טוב", היא אומרת, "אנחנו נקבע ימים מסוימים ולוח זמנים, כדי שלא אגיע עייפה".
"מעולה", אני משיב בתרועת ניצחון "אז היום..."
"היום לא", היא משיבה. "אני עייפה".
בנאדם שנוסע במכונית פתוחה כשההמון מנופף לו מהבניינים אף פעם לא יכול באמת לדעת אם הם מנופפים לו לשלום או עושים לו תנועה מגונה. זאת גם בערך התחושה של הניצחון הזה.
בשבוע הראשון הרעיון של החמודה פעל בצורה גאונית. בכל תחילת יום התקבל מסרון עם התוכניה לאותו יום. גם בשבוע השני למדנו ליהנות מפירותיו הבשלים של התכנון מראש. אבל לאחר שלושה שבועות החלה הרגשה מוזרה לכרסם בי, כאילו משהו פה חסר.
"אולי אני מזדקן?" אמרתי לדודי בזמן שישבנו על השפך של הירקון. דודי אחז בידו חכה ובידו השנייה פחית של בירה. "אתה לא מזדקן", ענה בקצרה.
אחרי שנים בחיל הים דודי מסוגל לנהל שיחות שלמות דרך המילים "כן", "לא" ו"תראה, זה מסובך". לכן, על מנת לחלץ מדודי מידע צריך ממש לנדנד לו, או לחליפין להשתמש במצבר של רכב עם כבלים, כוונה והרבה זמן פנוי. מכיוון שלא היו ברשותי הכלים האלה פניתי לאופציה הראשונה. "אתה מוכן לפרט קצת יותר?", שאלתי אותו.
"מין הוא פעולה מאוד ראשונית", אמר דודי וזרק את החכה למים. "אתה לקחת את הפעולה הזאת ועידנת אותה כדי שתתאים לחיים המודרניים שלך".
"כלומר?" שאלתי בזמן שהתחלתי לקלוט את כוונתו.
"ברגע שהוצאת מהמשוואה את המאמץ להשיג מין, בעצם הוצאת את התענוג מקבלתו. מדובר בטבלאות מאוד פשוטות של ביקוש והיצע", אמר דודי את אחד המשפטים הארוכים ביותר בחייו.
"אז אתה אומר שאני צריך לחזור למצב הקודם כדי להיות מאושר", אמרתי בהשלמה.
"אני אומר שכרגע אתה דג דגים במכל של הסוּפר עם רובה חיצים. זאת לא חוכמה גדולה, זאת גם לא הנאה גדולה", אמר.
באותו רגע הבנתי למה דודי דג באותו מקום, עם אותו מתכון נוראי, ואף פעם לא מוציא כלום. ביום שדודי יוציא סרדין מהמים האלה, לא נראה אדם מאושר ממנו.
"מה אתה שם בפיתיון שלך?" שאלתי אותו.
"כל מה שאני אוהב לאכול", ענה.
"פלא שאתה עדיין רווק?" אמרתי.
באותו ערב התבטל הסיכום. כעבור כמה ימים חזרה התחושה בפנים להיות כמו שהיתה. כנראה עדיף לדוג בשפך הירקון מאשר במכל של הסוּפר.
האמת העירומה: מה אני עושה? אני עומדת בזמנים
בימים ראשון עד שישי אני קמה מידי בוקר בשבע. אני הולכת לעבודה וחוזרת הביתה בסביבות שמונה בערב. ביום שישי אני מתעוררת כדי להכין לחבר שלי ולי כוס קפה לפני צאתו ללימודים, ואז מתפנה לסידורי סוף השבוע – ניקיון הבית, קניות לשבת, או סתם שיטוטים חסרי מטרה ומרוקני ארנק. לוח הזמנים הנ"ל, המתווסף לחרדה שלי להיות עייפה עד כדי שאנקר בישיבות עבודה, גורם לי לחשב את שעות השינה שלי. מאז הצבא אני מסתדרת יופי עם שש שעות שינה, וכשעולה הצורך יכולה למשוך כמה ימים עם חמש שעות. אבל זה לא מספר שעות השינה, כמו החשש מפני חוסר שינה.
החבר שלי, המנהל סדר יום שונה משלי, חוזר בחלק מהימים מוקדם יותר. בשמונה בערב, כשאני מגיעה עייפה, רעבה ועם יכולת פיזית ומנטלית שבקושי מאפשרת חיי בהייה בטלוויזיה, הוא כבר ערני לחלוטין. עד שאני מגיעה לשלב שקרוב במידת מה לערנות, אנחנו יוצאים עם חברים או צופים באחת הסדרות החביבות עלינו, מה שמביא אותנו להיכנס למיטה לאחר חצות. בשלב זה אני לא מסוגלת לחשוב על סקס. לא מפני שאני לא רוצה סקס, אלא מפני שאני לא רוצה סקס "עייף" - סקס בו אני שוכבת כמו ישו, חמישה ימים לאחר הצליבה.
סקס טוב הוא סקס בו שנינו מגיבים זה לזה ונהנים במידה שווה, להבדיל מאקט שבו האחד עובד בזמן שהשני מחשב בשקט כמה שעות נותרו עד שהשעון המעורר יצלצל. אז מה אני עושה? אני מתזמנת.
כדי שיהיה לי סקס טוב, כדי שיהיה לנו סקס טוב, אני מחשבת את זמני הערוּת שלי. אני מעדיפה סקס מיד אחרי העבודה, בשישי בצהריים או בשבת בבוקר, בידיעה שבלילה, כשאנחנו כבר מגיעים למיטה, אני גמורה.
חשבתי שמדובר ברעיון מצוין. לא עוד "חפוזים" או "בייז'! נצבע את התקרה בצבע בייז'", כי אם סקס חייתי כפי שאמור להיות לזוג צעיר. אבל אז התלונן החבר שלי שהסקס אינו ספונטני. לטענתו, כשהוא יכול לדעת בוודאות באיזה ימים ובאילו שעות נגיע למיטה ומתי - לא שווה לו אפילו לנסות.
התוכנית המבריקה שלי חזרה אלי כבומרנג. הסקס כבר לא עייף, כי אסור לו להיות עייף; הוא התגייס לצבא, מתוזמן כמו מסדר ועומד בשלשות מול חדר האוכל.
הייתי יכולה להמשיך לכתוב בנושא, אבל הגיעה השעה לסקס ומסדר המפקד מוכן.
- לכל הטורים של האמת העירומה
