בין תל אביב לירושלים

ברכבת לתל אביב

ברכבת לתל אביב

ראיתי אותה, רוסיה שמספרת

מניין הנענע שלה.

היתה בה מוסקבה כולה

וילד. כנראה

מזרחי!

באותו תא אתיופי

התבונן בפניהם של הנוסעים

התבונן עד שהשתעמם

ואז הסתכל מעבר לחלון

אל שרידי הכפר  - לא אומר לו כלום!

פועל "מהעולים החדשים".

חרוץ. עוד מעט ירד

מהרכבת וילך לעבודה

בחברה שמכריזה כעת על פיטוריו.

מרוקאי, סיפר לי על ענייניו

עד שזיהה את המבטא שלי –

ואז המשיך לדבר, אבל

עם מי שלימינו.

מכיוון שהשיר – הסתיים.

ירדתי כי השיר הסתיים (צילום: צבי לביא)

• תרגם מערבית: סווסן קטיש
  

ירושלים

אני רוצה ירושלים

לא זו של אלוהים.

ולא זו של רחובות שביקרה בהם ההיסטוריה

במחול-טבח-נחפז ורחובותיה המו.

בירושלים יש דברים נאים יותר

כמו ערב המכנס את קהלו בבית מרזח

ופוצע באור בוקר את השינה עד זוב לילו.

ובה, בעיר הזו... יש לי

נערה שאינה מעפר מחצבתי

אבל היא ....נופת צופים

משבט עץ העוזרד.

אני אוהב את ימי החול של העיר

כי השבת משביתה את שכרון חושיי,

היא דומה לי בסכנה שגוברת בתוכה

כל עת שעולה בה המולת העולים אליה....

לשווא.

בירושלים

איש אינו מפיק תועלת

(גם לא הנושא את סבלה)

מנשיקה שקיבל מאלה

שפשפשו בציציות האל... במעבר.

ולימים, כאשר נערתי נסעה

זו, משבט העוזרד-

החלטתי שבירושלים

דבר אינו מעניין עוד

חיפה יפה יותר...לעד.

• תרגום: רוז'ה תבור
  

מרוואן מחו'ל נולד בכפר פקיעין ב-1979. ב-2002 יצא לאור ספר שיריו הראשון "מכתב המגבר האחרון". לפני כשנתיים  נבחר להיות נציג משוררי העולם הערבי הצעירים בפסטיבל העולמי לתרבות באיטליה. השנה ערך אנתולוגיה של שירה ("שפתיים") חדשה בעברית ובערבית. משמש כמרצה לכתיבה יוצרת מטעם מועצת התרבות של מפעל הפיס