הסרת שיער: אני הופך משמיכת פוך לפיקה
בכניסה ישבה בחורה נחמדה עם חזה מהמכון הסמוך, ובאויר עמד ריח דומה לזה של יום העצמאות, מין ריח כזה של בשר שרוף. נתבקשתי למלא שאלון שבו אני מסמן את "האזור הנגוע" (אני קצת שעיר, לא חולה בצרעת!). איפה עובר הגבול בין אסתטיקה שפויה להאדרת הגוף מעבר לכל פרופורציה?
מאה שנים מאוחר יותר הומצא הלייזר. דבר הוליך לדבר, וכך מצאתי את עצמי יושב בחדר המתנה מהוקצע ומהרהר עד כמה אני באמת רוצה את זה. דארווין בטח היה מייעץ לי שיש לתת למה שהוא כינה "הברירה הטבעית" לעשות את שלה עם הזמן, אבל אם הוא היה רואה את הסולן של הלהקה הוא בטח היה משכתב את כל התיאוריה שלו על מוצא המינים.
מה עדיף, שעיר ועשיר או חלק ועני?
בכניסה ישבה בחורה נחמדה עם חזה מהמכון הסמוך, ובאויר עמד ריח דומה לזה של יום העצמאות, מין ריח כזה של בשר שרוף. נתבקשתי למלא שאלון שבו אני מסמן את "האזור הנגוע" (אני קצת שעיר, לא חולה בצרעת) ולהמתין לרופא. ממולי פיזזו אנשים חלקים ומאושרים בתוך מסך פלזמה גדול כדי לשכנע אותי כנראה לשבור תוכנית חסכון בלי להרגיש רע עם עצמי. מה עדיף, שעיר ועשיר או חלק ועני? כמו שאמרו אבותינו, אין צדק בעולם, שעיר ורע לו, חלק וטוב לו.
אז איפה עובר הגבול בין אסתטיקה שפויה להאדרת הגוף מעבר לכל פרופורציה? "אני עושה את זה בשבילי", יאמרו מרבית האנשים. אבל מה זאת אומרת בשבילי? הרי מה שאנחנו חושבים על עצמנו מהול באיך שאנשים אחרים רואים אותנו. התפישה שלנו לגבי איך צריך להיראות היא לא ממש מקורית או עצמאית, היא ניזונה מקודים תרבותיים חיצוניים שהפנמנו מבלי משים. הרי בתקופתו של דארווין נשים שמנות נחשבו הרבה יותר מושכות מאנורקטיות, בעוד שהיום התהפכה האופנה. לכן אי אפשר לטעון שאנחנו שורפים שעות במכוני כושר רק בשביל עצמנו. בשביל עצמנו בלבד, היינו יושבים שמנים ושעירים מול הטלוויזיה במשך שעות ולא עושים כלום, מה שמביא אותי למחשבה שהאמריקנים הצליחו להשתחרר לגמרי מהתלות בדעתם של אחרים וזה סוד הצלחתם.
הרופא הופיע בחדר ההמתנה וביקש ממני להתלוות אליו. פסענו דרך מסדרון צר שמשני צידיו חדרים חדרים שדלתותיהם סגורות.
"כל חדרי העינויים בשימוש", ניסיתי להתלוצץ עם רופאי.
פניו נשארו חתומות, אפילו לא עווית קטנה של חיוך, כלום. שקט מביך שרר בינינו, ורק נקישות סוליותיו הקשיחות ברצפה הקרה שברו את הדממה. לבסוף נכנסו לחדרו והוא ביקש ממני להסיר את חולצתי.
"מממ...כן...טוב, אתה מועמד טוב להסרת שיער", אמר ורשם משהו לעצמו.
"מה, מה רשמת? הומוניאנדרטלוס?" ניסיתי שוב להצחיק אותו.
"לא רק הומואים באים להסרת שיער. היום זה מקובל אצל כל הגברים", השיב ברצינות. "חשוב לי גם לומר לך שהטיפול לא יסיר את השיער לגמרי, אלא תישאר לך פלומה דקה אבל לא משמעותית".
"אז אני הולך להפוך משמיכת פוך לפיקה?" נראה לי שהבחנתי אצלו סוף סוף בחיוך, או שאולי זה רק נראה כך בגלל הפלורסנטים.
לפתע נכנסה לחדר רוסיה בחלוק לבן. במבט ראשון משהו בה נראה לי משונה, כאילו משהו חסר אצלה. אה כן, לא היה לה שפם. "מרינה תעשה לך טסט קטן, אתה יכול להתלוות אליה", אמר.
נכנסנו לחדר אחר.
"שוכבת בבקשה", מלמלה מרינה מתחת לשפם החסר.
נורא רציתי להגיד לה שגם אני הצבעתי ליברמן כדי שתהיה עדינה איתי, אבל הבנתי שהומור זה לא הדרך להגיע לליבם של האנשים פה. כאן המקום להסביר שבדקתי ומצאתי שלפי חוקי משרד הבריאות רק רופאים יכולים להפעיל מכשירי לייזר. שאלתי את מרינה אם היא רופאה והיא הצביעה על תעודה ממוסגרת שתלויה על הקיר. מסתבר שמרינה היתה רופאה בנובוסיבירסק לפני שעלתה לארץ. רופאה וטרינרית שהיתה אחראית למריטת נוצות מאווזים. אכן המשך טבעי למה שעשתה שם. לפחות אני בידיים טובות.
"יש חברה?" ניסתה מרינה לפתוח בשיחה.
"לא, לא כרגע", השבתי במבוכה.
"נו, אולי בגלל זה".
"למה? מה זה קשור? לרוב הבחורות שהייתי איתן זה בכלל לא הפריע. אני עושה את זה בשבילי", הבהרתי.
"אחרי מרינה אתה חברה", קבעה נחרצות.
"אחרי רועי את אולפן", השבתי בלי היסוס.
הטכנולוגיה תמיד תספק לנו את הדבר החם הבא
בעודי שוכב על המיטה הרהרתי שוב בגבולות הרדיפה אחר האסתטיקה. הסרת שיער. הגדלת חזה. שיזוף מלאכותי. ניתוחים פלסטיים. ניפוח שרירים. יש כאלו שדיאודורנט זה המקסימום שהם יגיעו אליו בטיפוח אישי, ויש כאלה שירחיקו לכת עד מאוד. כל אחד והגבול האישי שלו. אז אולי זה בכלל לא קשור לסביבה אלא בקוד האסתטי שפשוט מפותח יותר אצל חלקנו, כמו הבדלים הקיימים לגבי כל תכונה אנושית אחרת? אבל אולי חלילה יכול להיות שמתחת לצידוק האסתטי מסתתר לו מאבק אינסופי על קבלה עצמית? אם הערך העצמי שלנו מזוהה עם הגוף שלנו הרי לעולם לא יהיה לזה סוף, הטכנולוגיה תמיד תספק לנו את הדבר החם הבא.
"אתה חושבת יותר מדי", פסקה מרינה. "נו, אולי בגלל זה אין חברה? אחרי אין שיער מפסיק חושבת".
"תגידי, אפשר להוריד בלייזר חלק מהמוח? עדיף להיות חלק וטיפש משעיר וחכם".
מרינה צחקה. "אתה חוש הומור טוב".
"תודה תודה, ואת לא מפחידה כמו ישראל ביתנו".
מרינה מחקה את החיוך בשנייה והצביעה לתקרה. יכול להיות שמאזינים לנו.
