מלכודת הדבש המתוקה
מותם הטראגי של ישראל (פולי) פוליאקוב ושוש עטרי גרם ל-DVD של "הכל דבש" להפוך לקלאסיקה מודרנית כנה ואיכותית. סמדר שילוני צפתה בכל פרקי העונה (היחידה בינתיים) ונקרעה מצחוק
הדבר הראשון שבולט במארז העונה הראשונה של "הכל דבש" היא העובדה שהוא נטול תוספות. הפרקים נטו, כתוביות, סה טו. לכאורה, אין הבדל בין ביקורת על המארז הזה לבין ביקורת טלוויזיה על הסדרה עצמה, אלא שהפעם המציאות היא זאת שסיפקה את הפרספקטיבה החסרה.
המשפחה המאושרת שהיתה. מזכרת מרגשת (צילום: יוני המנחם)
מה שהשתנה, לא השתנה בסדרה, אלא בחיים. ישראל פוליאקוב ושוש עטרי, שתי פנינות שנצצו בקאסט נוצץ בפני עצמו, הלכו לעולם שכולו טוב, בסמיכות מצמררת לשידור הסדרה.
צפייה חוזרת בכל הפרקים, הפעם ברצף, מרגישה כמו צפייה בסרט שכבר ראיתי, והפעם אני יודעת מה הטוויסט. "הכל דבש" היא המתנה שהשאירו לנו פוליאקוב ועטרי, ואולי היא המתנה שנתנה היוצרת יעל פוליאקוב לאבא שלה, שחקן בחסד שלא ראינו אותו מספיק בתפקידים דרמטיים. הצפייה בשניהם עצובה ומעקצצת, כמו שרק אנשים מצחיקים-עצובים יכולים להיות.
"לוּבי זה ערבי"
"הכל דבש" לא צריכה ביקורת DVD כדי להצדיק את קיומה, צופים אדוקים וחמישה פרסי אקדמיה די עשו את העבודה, אבל תמיד נעים לחזור אל הקסם הלא מפוצח ולהתפעל ממנו מחדש. לא ששנתיים נחשבות לתקופת התיישנות בטלוויזיה, אבל תענוג לראות איך "הכל דבש" לא מתיישנת אפילו בלירה, להיפך. היא מרעננת יותר אפילו בצפייה שניה.
ליבה. גם הוא מגדל אננס? (צילום: קרן נתנזון)
"כבר מזדיינת?", "גועל נפש", "העיקר שאנחנו נורמלים", "לוּבי זה ערבי" ושאר הברקות תסריטאיות שהפכו לקאלט ברגע ששודרו, עדיין מצחיקות בטירוף, מזפזפות בין נונסנס לסאטירה.
בסופו של דבר, "הכל דבש" היא סדרה של דמויות. העלילה עצמה לא שונה מעלילות של דרמות קומיות רגילות, עם הסבה מתבקשת למנטליות המקומית. סיפור האהבה בין פוליאקוב לזוהר ליבה (שהודה בראיון שבזמן הצילומים התאהב בה באמת) - לא חתרני או מקורי במיוחד, אבל זה בסדר, גם החיים לא כאלה ברוב המקרים. ואגב ליבה, תמיד שאלתם את עצמכם את מי עידן מהישרדות מזכיר לכם? אז בבקשה.
פוליאקוב לא זקוקה לסלטות עלילתיות כדי להחזיק את הצופים. יש לה פאנל דמויות מושלם, והרגישות שבה היא הצליחה לעצב ולאפיין אותן, עושה את כל העבודה. סגנון הביטוי שלהן, הכנות המכאיבה בה פוליאקוב חושפת את החולשות של המשפחה הפרטית שלה - אי אפשר ואף אחד לא רוצה, כנראה, להישאר אדיש מול אלה.
אושר נטול פרסומות
בהתחשב במצבת הערוצים הנוכחית, בה הרשות השנייה תובעת מערוץ 2 המסחרי להיות ממלכתי כמו ערוץ 1 הלא קיים, וערוץ 10 מנסה סתם לשרוד, "הכל דבש" היא דווקא סדרת כבלים-לוויין קלאסית. אין בה שום דבר ממלכתי, היחסים המשפחתיים בה א-פוליטיקלי קורקטיים בעליל וכל הזמן אנשים שם מקללים, מדברים על זיונים ומורחים את הטחורים שלהם בכל הבית. אבל רצה הגורל והיא מצאה את עצמה דווקא ב"רשת", אז ה-DVD הוא גם ההזדמנות שלכם לראות אותה בלי לצאת להפסקת פרסומות.
פולי ז"ל והבת יעל, יוצרת הסדרה. רק שתהיה עונה שנייה (צילום: שרון בק)
למרות שההכנות לעונה השניה החלו עוד כששודרה הראשונה (2007), היא נאלצה להתעכב מסיבות ברורות.
בסופו של דבר החליטה פוליאקוב לאייש בתפקיד אמה את האמא האמיתית שלה, ולשלב את המוות של פולי בסדרה.
נשאר רק לקוות שלמרות כל המכשולים, פוליאקוב תעלה עם עונה שנייה, ולא תישאר בליגת הסדרות המצוינות שהיתה להן רק עונה אחת להוכיח את זה (עיין ערך "אחד העם 1", "מ.ק 22", "קרוב לוודאי" או "אהבה זה כואב"), במהרה בימינו, ואמרו אמן.
