פרס ישראל יוענק לג'אד נאמן
יוצר הקולנוע יקבל את הפרס על היותו פורץ דרך שהטביע את חותמו בצמתים החשובים בהיסטוריה של הקולנוע הישראלי מאז שנות ה-60. בשיחה ראשונה מאז ההכרזה הוא אומר: "זה נדיר שקורה משהו שמייחלים לו"
פרופסור ג'אד נאמן, מאבני המסד של הקולנוע הישראלי העצמאי המקורי ומורה דרך לדורות רבים של יוצרים, הוא חתן פרס ישראל בתחום הקולנוע לתשס"ט. בראש חבר השופטים, שבחר להעניק לנאמן את הפרס על תרומתו הרבה והשפעתו על העשייה הקולנועית ועל השיח האקדמי בתחום זה, עמד חתן פרס ישראל פרופסור רם לוי, כשלצידו בוועדת הפרס ישבו השנה גם אורנה בן דור וד"ר ענר פרמינגר.
נאמן. מורה דרך בתחום הקולנוע (צילום: גוסטבו הוכמן)
"השילוב הייחודי של אמן והוגה דעות בא לידי ביטוי במורכבות, בליריות, בהומניזם המובהק שלו ובעומק יצירתו האמנותית והאקדמית", כתבו השופטים בנימוקיהם והוסיפו, "שילוב זה מייחד את עבודתו גם כפדגוג בהוראת הקולנוע, שרבים מתלמידיו היו ליוצרי סרטים וחוקרים מן המעלה הראשונה והשפיעו על הקולנוע הישראלי בשנות האלפיים. ג'אד נאמן הוא רופא בהכשרתו, שמעולם לא למד קולנוע, הוא אוטודידקט ביקורתי ומהפכן בתמאטיקה וברטוריקה של סרטיו. הוא חתרני ובעל מעוף בכתיבתו האקדמית. כיוצר, חוקר, מורה ומנהיג של יוצרים, הטביע את חותמו בצמתים החשובים בהיסטוריה של הקולנוע הישראלי מאז שנות ה-60".
הענקת הפרס החשוב ביותר במדינת ישראל לנאמן, שיצירתו ועמדותיו הפוליטיות עוררו לאורך השנים מחלוקת, היתה לדברי יו"ר חבר השופטים פרופסור רם לוי, ברורה מאליה: "אנשים בתחום האמנות תמיד שנויים במחלוקת, אנחנו חשבנו שג'אד ראוי לפרס ובהחלט יש בזה אמירה".
גם לדברי השופטת אורנה בן דור, ההחלטה התקבלה ללא התלבטות. "היו אנשים מצוינים ברשימת המועמדים אבל כשמביטים על התרומה של ג'אד אם בעשייתו כאינטלקטואל וכיוצר ואם בתרומתו לתחום האקדמי בארץ, הבחירה היתה פשוטה", אומרת בן דור, "ג'אד הוא גם איש פרטי וגם איש ציבור, גם אמן וגם אינטלקטואל, יש לו מטען אדיר והוא היה חלק מהצמתים המשמעותיים של הקולנוע הישראלי. אין ספק שהקולנוע העצמאי הישראלי מורכב מאנשים שיש להם מה לומר מבחינה פוליטית וג'אד הוא דוגמה לעצמאות מחשבתית שבאה לידי ביטוי בעשייה שלו. השילוב בין חשיבה ביקורתית אל מול מה שקורה בארץ, עמד בפירוש לזכותו. מהרכב השופטים, שבראשו חתן פרס ישראל שעשה גם הוא בימיו דברים שלא היה קל לעכל, סביר היה להניח שהפרס יינתן למישהו שהוא פורץ דרך. אני יכולה לומר בשם שלושתנו שאנחנו שמחים על ההחלטה".
דווקא לו ודווקא עכשיו
נאמן, שהשנים האחרונות היו שנים של מאבק על נוכחותה של יצירתו על המסך בישראל, קיבל את ההודעה על הזכייה בהתרגשות רבה. בראיון ראשון ל-ynet הוא אמר: "ידעתי שאני מועמד אבל כשהדברים האלה קורים, אתה כנראה אף פעם לא מוכן. אני מעורב בימים אלה בהקמת חוג לתקשורת במכלל אעבלין בגליל, יוזמה שבה מעורבת גם שרת החינוך יולי תמיר. כשהמזכירה של השרה התקשרה ואמרה שהיא מעוניינת לשוחח איתי, חשבתי שהיא רוצה לדבר על המכללה, ופתאום היא אומרת שהיא שמחה לבשר לי על הזכייה בפרס. זו היתה הפתעה. זה נדיר שקורה משהו שמייחלים לו".
כמו בשיחה עם ynet בחודש אוקטובר לפני שלוש שנים, אז הוענק לו פרס מפעל חיים מטעם פסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה, כך גם הפעם נאמן מפוכח ומודה על ההכרה, שבימים סוערים פוליטית אינה ברורה מאליה. "אני משוכנע שזו היתה החלטה לא פשוטה", אמר אז חודשים ספורים אחרי מלחמת לבנון השנייה, "אנשים רואים בי קיצוני פוליטי שעוסק בכל הדברים שהם לא אוהבים לשמוע.
רוב הסרטים שלי עסקו בנושאים פוליטיים שבזמנים שהם נעשו, אף אחד לא רצה לשמוע, לראות או לגעת בהם. חיי המדף של הסרטים שלי היו קצרים ביותר ולכן אני מעריך את החשיפה הזו".
היום הוא מודה כי מדובר בנחמה פורתא שלמרות זאת יש בה מן הנחמה. "אני מאוד שמח על קבלת הפרס ומאוד מעריך את זה שבחרו לתת אותו דווקא לי ודווקא עכשיו. הדעות שלי על מה שקורה כאן ידועות והדברים באים לידי ביטוי גם בסרטיי".
נאמן נותן כדוגמה את "הלילה בו נולד המלך", סרט שיצר ב-1983, המבוסס על סיפור מאת אמנון דנקנר. "יש בסרט תיאור ריאליסטי על שוד שנעשה בגדה על ידי קציני ממשל ישראליים וזה לדיראון עולם", אומר נאמן, "אלו דברים שהעיתונות עסקה בהם בגדול באותה התקופה של ממשלת שמיר שהתירה מכירת קרקעות לאנשים פרטיים בגדה. אני לא משוכנע שהיום דנקנר שלם עם הסיפור שכתב, אבל אני בהחלט שלם עם הסרט הזה.
"לא שאני חושב שקולנוע משפיע, למעט כזה שמגיע למאסות, אבל בסופו של דבר בתוך ים הטקסטים שנוצרים כאן ובכללם הטקסטים הוויזואליים, זה מטפטף והמסרים האלה שוקעים. מנחם אותי שלפחות הסטודנטים שלי, גם אלה שמורדים בי, בדור שלי ובקולנוע הפוליטי, ראו את הסרטים האלה ופתאום צמח כאן מן 'ואלס עם בשיר' שכזה. זה מעורר תקווה.
"ב-1980, כשעמדתי לראשונה בראש החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, אמצתי לי את הסיסמה של מהפכת הסטודנטים בפריז: Il Faut Politizer et Analiser. אנחנו עשינו את זה. הפכנו את הדיבור לפוליטי וניתחנו אותו. אני חושב שיש היום תודעה פוליטית ומודעות עצמית בעשייה הקולנועית. אפשר לראות את זה בים הסרטים שנעשים כל ידי הסטודנטים שלנו כעת ואת זה יישמתי לא פחות גם בעבודה שלי. ניסיתי לפחות".
יכול היה להיות רופא
פרופסור ג'אד נאמן, בן 73, יליד תל אביב שהתחנך בפתח תקווה, הוא במאי ומפיק סרטים, המשמש כפרופסור אמריטוס וחוקר קולנוע בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב שבראשו עמד שנים אחדות. הוא מתגורר בתל אביב עם רעייתו, ד"ר תלמה הנדלר ושתי בנותיהם. למד רפואה באוניברסיטה העברית בירושלים ועם סיום לימודיו ב-1964 התמחה בבית החולים איכילוס בתל אביב, שם פגש את דן בן אמוץ שהזמין אותו לפרסם פיליטונים בעיתון הסטירי "ציפור הנפש".
ב-1965 השתתף בהפקת סרטו העלילתי הראשון של יצחק צפל ישורון, "אישה בחדר השני". שנה אחר כך עבד כמפיק בפועל בסרט העלילתי "סיירים" בבימויו של מיכה שגריר.
נאמן יצר את סרטו הראשון הקצר, "השמלה", עם הצלם יכין הירש והשחקנים ליאורה ריבלין, אסי דיין וג'וזי כץ. בגלגול מאוחר יותר הוצג הסרט בפסטיבל קאן ב-1969 בפורום הבימאים היוקרתי. בסוף שנות הששים ותחילת שנות השבעים ביים נאמן לערוץ 1 סרטים דוקומנטריים ודרמות טלוויזיה. סרטו התיעודי "הסתכלות על עכו" שיצר ב-1976 ובו התמקד בגטו הערבי בעכו העתיקה, היה מראשוני הסרטים שהציגו את סבך היחסים המורכב בין ערבים ליהודים בישראל.
באותן השנים יצר ביחד עם התסריטאי דני הורוביץ והצלם חנניה בר את "מסע אלונקות", סרטו העלילתי הראשון על טירון צנחנים שעובר טרטורים קשים עד להתאבדותו. בצה"ל ניסו למנוע את ההסרטה ודרשו שינויים בתסריט. נאמן סרב ואיים בפנייה לבג"ץ. לימים שימש הסרט ככלי הדרכה בקורס קצינים כדי ללמד צוערים כיצד למנוע התאבדות טירונים.
ב-1979 חבר נאמן ליעוד לבנון, רנן שור, מילק קנבל ונחמן אינגבר במאבק ציבורי להקמת קרן הקולנוע הישראלי שפעילותה חוללה מאוחר יותר שינוי דרמטי במפת העשייה הקולנועית בישראל. במקביל הוזמן להצטרף לסגל ההוראה בחוג לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב שבראשו יעמוד מאוחר יותר. נאמן יזם וביצע שינויים מרחיקי לכת בתכנית הלימודים ובאירגון החוג והביא להפיכתו לחוג משולב, מעשי ועיוני, שילב בו קורסי יסוד ממדעי הרוח והחברה ופיתח את לימודי ההיסטוריה והתיאוריה בקולנוע.
נאמן היה הראשון שזכה במענק מחקר של האקדמיה הישראלית בתחום הקולנוע וכתב את "מימד האוטופיה בקולנוע הישראלי", מחקר שהוליד שורת מאמרים המשרטטים את דמות הקולנוע הישראלית כמיתו-היסטוריה של הלאום. ב-1999 יזם ביחד עם המפיקה אסנת טרבלסי, הבמאי ג'ורג' חלייפי והעיתונאי דאוד כותב את "פסטיבל הסרטים לזכויות אדם", יוזמה ראשונה ויחידה מסוגה שהתקיימה בסינמטק תל אביב ובמרכז תרבות ברמאללה תוך שיתוף פעולה ישראלי-פלסטיני. בשנתיים האחרונות עבד נאמן על הסרט התיעודי "זיטארה", המתעד הצגת תיאטרון של תלמידי תיכון על ניצולת טרזין, מאנקה אלטר.
לפנייה לכתב/ת 
