חפש את אלוקים

(י) וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ: (יא) וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב: (יב) וְיָצַקְתָּ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּה עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית: (יג) וְעָשִׂיתָ בַדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב: (יד) וְהֵבֵאתָ אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן בָּהֶם: (טו) בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ:

(טז) וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ: (שמות כה, 10 – 16)

Rubi: אם הייתי נדרש להרכיב משכן שיש בו משמעות, תכלית ושכינה, היי בטוחה שהוא היה נראה אחרת, אך יש לנו כלל בין חברים שאומר "אם זה עובד, אל תיגע"...

לגבי ההיצמדות לפרטים במקום למהות, לדעתי. עם שיצא ממצרים, עם של עבדים, שסבלו קוצר רוח ועבודה קשה, צריכים לעבור דרך ארוכה עד שיגיעו למופשטות מחשבתית וכמו שהמשכן מתחשב באילוצי המציאות אף ההיצמדות לחומר לפרטים ולא למהות היא חלק מאותה אילוצים וזה גם מסביר למה הקב"ה לא באמת שוכן בתוכם בצורת גילוי כמו אצל משה אלא כנראה בצורה יותר תת מודעת (כמו כן זה מסביר מדוע חטא העגל הוא חטא מוכרח) ואם נשווה את התורה לנביאים שדיברו רבות רבות על מוסר ניווכח שהכל תלוי ברמה הנפשית של העם.

דתיה, ירושלים: אני אוהבת את הרעיון שלך שהפירוט והדיוק הם הכרח המציאות בעבור עם-עבדים. כך אני מבינה גם את דברי רבי לוי יצחק מברדיטשב (קדושת לוי על פרשת תרומה): "אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, רק כל אחד לפי בחינתו וכפי שעובד השם, באותו הבחינה עצמה נראה אליו רוח הנבואה משה ודור המדבר כפי ערך עבודתם ורוח נבואתם אשר השיגו בהר סיני, כך היו צריכין לעשות צורת המשכן ותבנית הכלים, אשר נעשים לבוש לאורות הרוחניים של הקדושה". כלומר, התכניות המפורטות מתאימות לדור של משה, אבל חייבים לזכור שמטרתן היא ליצור כלי שמכיל קדושה, ובכל דור חייבים לבנות אותו אחרת, כך שיצליח להכיל ולייצג את הנבואה המתחדשת. מצד שני, אני לא בטוחה שהטענה שלך ש"זה עובד" מוכחת במציאות – האם באמת יש במשכן הזה שכינה? ובבתי המקדש שלאחריו?

Rubi: משכן לבדו אינו ערובה לשכינה, יש צורך בשיתוף עם העם, ואכן במשכן שילה ובית שני קשה להגיד ששכן ה' בתוכנו, וידוע הפסוק "למה לי רב זבחיכם יאמר ה' שבעתי עלות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי.."

מה שאת אומרת קשור בשאלה עמוקה – האם לא נכנענו לפרטים במקום לחשוב על המהות? לפעמים נדמה שהגדרת תורה ומצוות בגבולות טכניים בלבד יוצרת קיפאון ולכן גם עיוות ברבות השנים. ולדעתי אנחנו משום מה טובים בזה (וסליחה שכללתי אף אותך:)... מצד שני, ברור שצריך איזונים ובלמים לשינוי כדי לא לאבד את הכל. חז"ל מזכירים סייג כזה במדרש על בצלאל שמשנה את סדר הבנייה שמכתיב לו משה (בבלי ברכות נה ע"א): "שמא בצל אל היית וידעת!". מכאן מובן שרק מי שהוא "בצל אל", יודע את המהות והעומק, יכול לשנות את הפרטים.

השאלה הגדולה דתיה היא, מהו מפגש אלוהים במציאות בה אין מקדש ומשכן? וכאן הרשי לי לצטט מתוך הרב קוק: אבל האלהים הלא למעלה מכל המציאות אשר יוכל להכנס בקרבנו ממנו איזה רגש ורעיון וכל מה שהוא למעלה מכל רגש ורעיון בנו הוא לערכנו אין ואפס ובאין ואפס לא תוכל הדעת לנוח... צריך להראות את הדרך איך נכנסים אל הטרקלין - דרך השער.

השער הוא האלהות המתגלה בעולם, בעולם בכל יפיו והדרו, בכל רוח ונשמה, בכל חי ורמש, בכל צמח ופרח, בכל גוי וממלכה,.. ובהדרת המאורות, בכשרונות כל שיח, ברעיונות כל סופר, בדמיונות כל משורר ובהגיונות כל חושב, .... האלהות העליונה, שאנו משתוקקים להגיע אליה, להבלע בקרבה, להיאסף אל אורה, ואין אנו יכולים לבוא למידה זו של מילוי תשוקתנו, יורדת היא בעצמה בשבילנו אל העולם ובתוכו, ואנו מוצאים אותה ומתענגים באהבתה.....

השער לאלוהים הוא דרך המשוער, דרך המוגדר.

"זה השער לה' צדיקים יבואו בו."