התיאטרון השחור

מוצ"ש האחרון על גשמיו המרובים לא היה ערב להופעות. אך אט אט, קפואים ורטובים החל הקהל להתאסף. חרדים מכל הזרמים ואני בתוכם, גדשו את האולם שהתהדר ב"הפרדה מלאה", כדי לצפות בקומדיה הפופולארית של עופר הלוי: "הצבעי אפללו".

הלוי, שחקן ומחזאי שנטש את תיאטרון "הבימה" לטובת בימת בית הכנסת. מצליח היום לעמוד בכבוד במשימה הבלתי אפשרית של הפקת תיאטרון איכותי "כשר למהדרין" בו מופיעים על במה אחת, שחקנים חילונים וחרדים. גם הרבנים שעיקמו בהתחלה את האף, הפכו למעריצים נלהבים.

אז איך הגעת לג'וב: "המצחיקן של המגזר"?

למדתי 5 שנים משחק ב"בית צבי", הוא מפיל את הפצצה. "הרקע שלי הוא משפחה מזרחית מסורתית, מהסוג שמדליק נרות שבת ואחר כך יושב לראות סרט ערבי. כילד קיבוצניק בעין חרוד, הופעות ובמה היו חלק בלתי נפרד מהווי. לקראת הצבא, התחלתי לחשוב ברצינות על משחק, אפילו הלכתי למבחני מיון בתיאטרון צה"ל והתקבלתי. אבל בגלל הבושה, ויתרתי על החלום ברגע האחרון".

למה בושה?

"את יודעת מה זה קיבוצניק לא קרבי? עם כל הכבוד לתיאטרון צה"ל, בשביל קיבוצניקים, לפחות אז, לא להיות לוחם זה פדיחה. אז התגייסתי בסופו של דבר לקרבי ושירתי ביחידה מיוחדת של השריון".

ומה אחר-כך?

"בית צבי ולאחר מכן השתתפות וזכייה בתיאטרונטו של מרכז דלל. זו תחרות נחשבת של 'הצגות יחיד'. ובאותה תקופה, השאיפה הכי גדולה שלי הייתה להגיע לשם ולקחת את המקום הראשון".

מתי החל התהליך של החזרה בתשובה?

"אפשר להגיד שבאותה תקופה החלה ה'נביטה הראשונה'. ההצגה איתה זכיתי בתחרות התחילה לרוץ ב'הבימה'. עברתי לשחק בתיאטרון הלאומי בעוד הצגות ונראה היה שגם החלום הבא ברשימה 'להופיע בהבימה', קיבל וי. בדיעבד הסתבר לי שכל היעדים והכיבושים המקצועיים לא הניבו את התוצאה המיוחלת- אושר פנימי. פתאום להופיע שם מול זקנים מפהקים היה נראה לי חסר טעם, מה עכשיו? להמשיך להתגלגל מהצגה להצגה?".

"ואז הכרתי בחורה אחת שריחמה עלי מספיק כדי להתחתן איתי, 'השחקן האבוד והמבולבל'. באותה תקופה גם סבתא שלי שהייתי מאוד קשור אליה נפטרה, ופתאום החלו מחשבות לגבי 'מה קורה הלאה'. התחדדה אצלי העובדה שבסופו של דבר הולכים מכאן, למה? לאן? השאלות הקיומיות האלה החלו לצוץ".

איך הגיבה האישה?

"הייתה מאוד סקפטית. ניסיתי לשכנע אותה להצטרף אלי לסמינר אבל היא לא אהבה את הרעיון לבזבז כסף על משהו שלא נראה לה מלכתחילה, משמיים מסתבר חשבו אחרת. אחר צהריים אחד קיבלנו ביקור מפתיע. יהודי חרדי שחיפש את אחי שחזר בתשובה לפני מספר שנים. הוא סיפר לי שיש ברשותו סכום כסף שצבר מהמעשר חודשי והוא מעוניין לתת את הכסף לזוג חילוני לטובת השתתפות בסמינר. מיותר להגיד שאחרי שגם הכסף הגיע, היא התרצתה והלכנו.

"כבר באותה שבת ידעתי שאני עם 'הבימה' גמרתי. אני זוכר את הסוכנת שלי מאז מתנבאת, שעוד 'אגע בשמים', התנבאה ולא ידעה מה נבאה. נכנסתי לתהליך של התרחקות מכל העיסוקים שלי כשחקן. אין יותר הצגות. השתתפות בסרט שהייתה על הפרק בוטלה. גם שיעורי משחק שהעברתי באותה תקופה נפסקו. העולם הזה כפי שהוא היה לא התאים לי עוד".

"האמת היא", הוא משחזר, "זה די התחבר לתפיסה הרווחת שאם אתה דתי. אתה לא יכול להיות שחקן. אך עם הזמן, הלימוד התורני, פתאום עלו בי 'מחשבות כפירה' שאפשר בעצם לעשות הצגות 'כשרות ".

איך הקהל החרדי קיבל אתכם?

" היו גישושים חשדניים משני הצדדים. אני זוכר שבהופעות הראשונות אנשים פחדו לצחוק בקול. לא היה בטוח שזה 'בסדר'. גם לא היה ברור מה בדיוק מחכה להם שם. זה בפירוש היה סוג של 'כבדהו וחשדהו".

"מאז אנשים תפסו את הפרינציפ ואז התחיל הבלגן. היינו צריכים לשכור שומרים שישמרו על הדלתות באולם בבני ברק. המשטרה הייתה בכוננות בחוץ לפקח על הסדר, המקומות בהם הופענו היו בפיצוץ אוכלוסין, התפתחה היסטריה מטורפת בציבור, שמעריצים זה בכלל לא בלקסיקון שלו".

הממסד הרבני קיבל את התופעה-הופעה?

"בהתחלה עיקמו את האף. זה היה נראה להם משהו 'לא משלנו', אבל לאט לאט גם שם הקרח הפשיר. הם הבינו כמה הכלי הזה הוא אפקטיבי בהעברת מסרים יהודיים בלי הטפה. כמו שציין בפני רב אחד, 'הדור של היום הוא לא דור להרצאות, זה דור להצגות', ודרך זה המסר צריך לחלחל".

למה דווקא קומדיה?

"זו שאלת השאלות. כי זה הדבר שהכי קשה לעשות. הרבנים אמרו לי 'מה שעם ישראל צריך זה שמחה', שאנשים היום עצובים וצריך לגרום להם לחייך ולצחוק. כל המוטו היהודי שלי בחיים מבוסס על העיקרון של שמחה. בלי זה אין כלום, לא תורה, לא אושר, לא חיבור בין אנשים, זה מבחינתי המפתח לכול".

אז ויתרת על 'דרמות עצובות'?

"לפני מספר שנים עשיתי הצגת יחיד לקהל חילוני על הפלות. ושיחקתי שם 'תינוק מופל' שנמצא עכשיו בשקית זבל. את היית בוכה, אבל גם צוחקת".

גם את ההפלות הפכת לקומדיה שחורה?

"שחורה אבל עוצמתית. בהצגה השנייה שעשיתי עלתה בסוף הערב לבמה בחורה בוכה והראתה לקהל טופס עם תור להפלה למחר בבוקר. היא הרגישה שהמונולוג הזה שינה לה את כל התפיסה על מה שהיא עומדת לעשות.

ב"צבעי אפללו" וגם בהצגות אחרות, משתתפים גם שחקנים חילונים מוערכים כמו עמי ויינברג ששיחק ב"מינכן" של סטיבן שפילברג, איך מחברים שחקן חילוני לקהל חרדי?

"קודם כל אני מחפש שחקן שהוא בן אדם. אני יושב שלוש דקות עם האיש וישר מרגיש אם אני יכול לעבוד איתו או לא. יש כבוד הדדי אחד לדעותיו של השני, שיחות פתוחות וזורמות בין הצוות החרדי והחילוני. הלוואי שכל עם ישראל היה מתקשר ככה".

ובכל זאת?

"גם 'הכי חילוני' יודע מה זה יהדות. הטקסטים

עם 'בעזרת ה'' 'ואם ירצה ה", נכנסים להם כחלק מהטרמינולוגיה ביומיום. מה שכן כולם מקבלים הכנה קפדנית ובקשה להיצמד לטקסט בלי אלתורים או פליטות פה.

"המטרה שלנו היא בסופו של יום לשבור סטיגמות. אנחנו מופיעים גם בפני קהל חילוני. והקומדיות שלנו מושכות הרבה הורים שהילדים שלהם פתחו בתהליך של חזרה בתשובה. הם באים להופעה ורואים שהשד 'השחור' לא כל כך נורא".

"בפורים", הוא מסכם, "אנחנו מתחילים בהצגה חדשה שנקראת 'יוסל'ה קמפיין קדוש', זו הצגה שעבדנו עליה בשיתוף עם תיאטרון חילוני. כנראה שעם הומור ורצון טוב הכול מתחבר".