שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    צילום: משה מילנר, לע"מ

    ההתשה: קרבות אוויר מול טייסי ברית-המועצות

    הסובייטים סייעו לצבא המצרי להשתקם אחרי מלחמת ששת הימים ובמהלך מלחמת ההתשה התנהלו קרבות אוויר בין טייסים מברית-המועצות לישראלים. בזכות ברית-המועצות זכתה מצרים ליתרון גדול במלחמת יום כיפור

    ישראל נגד ברית-המועצות: המאבק האלים בין מצרים לישראל במלחמת ההתשה התנהל בצילה של המלחמה הקרה בין ארצות-הברית לברית-המועצות, שהכתיב במידה רבה את חוקי המשחק. אלא שבמשחק סכום האפס של ההתשה, השתתפו הרוסים כשחקנים פעילים, באופן חסר תקדים בכל קנה מידה. יחידות סדירות של הצבא הסובייטי לחמו באופן פעיל נגד כוחות צה"ל.

     

     

    במסגרת המלחמה הקרה והמאבק הבין גושי, היתה ברית-המועצות לפטרונה של מצרים, במאבקה מול ישראל ובעלת חסותה ארצות-הברית. היא דאגה לשיקום צבא מצרים לאחר מלחמת ששת הימים, והכשירה אותו ללחימה מחודשת באמצעות יועצים. אולם, איש לא העריך את מידת התערבותה של ברית-המועצות, היתה זו הפתעה מודיעינית ישראלית ואמריקנית כאחד.

     

    לדברי ד"ר דימה אדמסקי, חוקר באוניברסיטת הרווארד ומחבר הספר "מבצע קווקז" העוסק במעורבות ברית-המועצות במלחמה, "כוחות הצבא של ברית-המועצות נשלחו למצרים בלי קשר למלחמת ההתשה, אלא במסגרת המאבק הבין גושי - כשברית-המועצות ביקשה להקים במצרים בסיסים צבאיים, שיאפשרו פריסה קבועה של יחידות צי וחיל האוויר, כמשקל נגד לכוחות הצי השישי האמריקני במזרח התיכון".


    הפעולה באי שדואן (צילום: משה מילנר לע"מ)

     

    הכוחות הרבים שהיו במצרים, היו עדים לתגובת הנגד הישראלית בלחימה. הכוחות המיוחדים הישראלים פעלו בעומק מצרים. ב-22 לינואר 1970 כבשו כוחות צה"ל את האי שדואן למשך יומיים, ובמקביל החל חיל האוויר הישראלי בהתקפות עומק במצרים מתחילת ינואר 1970, תקיפת מטרות צבאיות וציוד צליחה, סמוך לקהיר, שזרעו פחד ואימה על תושבי מצרים ומטרתם הברורה היתה - הבאת המלחמה אל סף ביתו של נאצר.

     

    פעילותו של חיל האוויר באין מפריע, התאפשרה באמצעות מטוסי הפנטום החדישים שקלט חיל האוויר, שאפשרו לו לטוס בגובה נמוך ולהתחמק מטיל הקרקע אוויר. בהיעדר אמצעי הגנה, פנו המצרים לברית-המועצות, בבקשה לסיוע. הפצצות העומק, היו ליתרון המובהק של צה"ל. יגאל אלון, סגן ראש הממשלה, סבר כי יש בהן כדי להעמיד את נאצר "בפני מצב שיחשוש למעמדו ויניח לנו עם ההתשה, כי אנחנו לא בנויים להתשה".

     

    במחקר המלחמה נהוג היה לחשוב כי בשל הפצצות העומק במצרים, נכנסה ברית-המועצות ללחימה. כניסתו של חיל האוויר יצרה פרצה משמעותית ברשת ההגנה האווירית המצרית ונוצלה לביצוע פשיטות נגד מטרות מובחרות במצרים. ההפצצות הישראליות החלו לאיים על שרידותו של המשטר המצרי, והנשיא נאצר אף פנה בבקשה חסרת תקדים לברית-המועצות לספק לו חומת מגן יעילה, וכי אם לא ייעשו כן, יתפטר ויעביר את השלטון לנשיא פרו אמריקני.

     

    הסלמה לצורך הורדת הסלמה 

    אלא שמחקרו של ד"ר אדמסקי, מצא כי כוח המשלוח הסובייטי לא היה פועל יוצא של הפצצות העומק, אלא החלטה שהתקבלה כחצי שנה קודם לכן, במוסקבה. השיקולים לכך: מניעת השלכותיה של תבוסת בעל ברית על היוקרה הסובייטית, שמירה והגנה על האינטרסים האסטרטגיים של ברית-המועצות במצרים, הערכת סבירות נמוכה לתגובה אמריקנית והשאיפה להביא למיתון הלחימה, באמצעות הפגנת נוכחות בשטח.

     

    ברית-המועצות החליטה על שיפור מערך ההגנה האווירית המצרית, ובמבצע סודי העבירה למצרים מערך הגנה אווירית, הכולל סוללות טילי SA3 המתקדמים המאפשרים להתמודד עם טיסה בגובה נמוך, על מפעיליהם הסובייטים. במבצע שכונה "מבצע קווקז". "הטיל הזה שינה את המערכה", מסביר אדמסקי. "טיל מודרני, שלא היה עד אז אפילו ברשות צבאות ברית וורשה".

     

    הצבת הסוללות, היו בבחינת שינוי אסטרטגי בלחימה בזירה המצרית. חיל האוויר מצא עצמו לראשונה נלחם בהגנת נ"מ סובייטית ומטוסי צה"ל החלו להיפגע מסוללות טילי הנ"מ. אלא שגם אז, העריכו בישראל כי ה"סובייטיזציה" של מצרים היא קרקעית בלבד. איש לא העריך, כי במצרים פועלת מסגרת אווירית עצמאית של חיל האוויר הסובייטי.


    חיילים בחזית הדרום (צילום: משה מילנר, לע"מ)

     

    ב-18 לאפריל 1970 נרשם פרק חדש של הסלמה, כשהמודיעין הישראלי יירט תשדורות בין טייסי מיגים, שטייסיהם דיברו בינם לבין עצמם ועם מרכז הבקרה בשפה הרוסית. כמו כן איתרה ישראל ניסיון לקרב לקו התעלה סוללות טילי קרקע אוויר. חיל האוויר איבד מטוסי פאנטום ובישראל שררה מועקה גדולה.

     

    בספרו של אדמסקי, מצוטטת ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, בשיחה עם אלופי צה"ל, מתייחסת לאפשרות הפלה של מטוסים סובייטים על ידי חיל האוויר הישראלי. "נניח שבפגישה בין מיג 21 עם טייס רוסי ובין טייס שלנו נפיל את הרוסי. אני לא אהיה מאושרת באותו היום, בכל זאת ברית-המועצות זה גוי גדול. אני לא פוחדת באופן פילוסופי או נפשי מהגויים, אבל גוי גדול זה, זה בכל זאת לא מצרים ולא סוריה. אני לא אהיה מאושרת באותו יום שנפיל את הרוסי".

     

    בישראל התקבלה החלטה דרמטית - להתעמת עם הדוב הרוסי. "ישראל החליטה להכין מארב למיגים הסובייטים", מספר ד"ר אדמסקי. "הרמטכ"ל חיים בר-לב קרא להגיון שעמד מאחורי ההחלטה הסלמה לצורך הורדת הסלמה. הוא סבר שאם לא נסלים את המצב מול הסובייטים, הם ימשיכו לגלגל קדימה את מערך הטילים ולא נוכל לעצור אותם".

     

    בקרב אווירי שנערך ב-30 ביולי, בו השתתפו תריסר מ"אלופי ההפלות" של חיל האוויר בשמונה מטוסי מיראז' וארבעה מטוסי פנטום, תחת שם הקוד "רימון 20", הצליח חיל האוויר, במארב אווירי מתוזמן היטב תוך שימוש בקבוצת פיתוי וקבוצת תקיפה, להפתיע מאחור ולהפיל חמישה מטוסים סובייטים. היתה זו פגיעה ביוקרתה של ברית-המועצות, אולם החשש מפני הסלמה שתגרור גם את ארצות-הברית למערכה, הרתיעה את הסובייטים.

     

    הסובייטים קשורים גם למהלך שיוביל ליתרון של המצרים במלחמת יום כיפור.

     ישראל פעלה שלא לקדם את מערך הטילים המצרי-סובייטי לאזור קו החזית, באופן שימנע מישראל לפעול ולשם כך ניהלה עימות עם כוחות ההגנה האווירית המצרים והסובייטים, ואיבדה כמה מטובי טייסיה.

     

    המצרים, לעומת זאת, שאפו לקדם את הטילים לקו התעלה, כדי שעם חידוש האש, יספק מערך הטילים הגנה יעילה לכוחות הקרקע, אשר ייצלחו את התעלה. בתרגיל מודיעיני מוצלח של הסובייטים והמצרים, הם הצליחו לקדם את מערך ההגנה האווירית - בפיקוד רוסי מלא, ולרשום את ההישג המשמעותי ביותר עבורם - הישג אשר ישפיע יותר מכל על המערכה הבאה, ב-1973, כשהמצרים ייצלחו את התעלה ביום כיפור.


    פורסם לראשונה 06/03/2009 11:35

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    פנטום ישראלי במלחמת ההתשה
    צילום: משה מילנר לע"מ
    מאיר. "בריה"מ זה גוי גדול"
    צילום: הרמן חניתה, לע"מ
    מומלצים