אני אמורה להכריח את עצמי לאהוב מישהו?
את רוצה לתת צ'אנס, לא לפסול על כל דבר קטן. את רוצה לא להיכנע לדעות מוקדמות הטבועות במוחך, מצד שני אולי רושם ראשוני הוא נכון, אולי את בגיל מסוים כבר יודעת מה מתאים לך, איזה סוג בחור מעניין אותך, איזו דינמיקה זוגית מרגשת אותך ואילו תכונות אופי לחלוטין הכרחיות מבחינתך. התלבטות
מאז ומתמיד נמשכתי לאותו טיפוס, עוד מאז ימיי הצוהלים בכיתה ז', כשפגשתי את אלעד החמוד, הבנתי שאני נדלקת על בחורים שנונים, חדי מחשבה, מצחיקים וציניים (בכיתה ז' פסגת ההומור היתה לעשות קולות למורה, אבל זה פחות או יותר תמיד היה הכיוון), ומשיכה זו הוכיחה עצמה שוב ושוב.
מעולם לא חיפשתי בבחור כסף, השכלה, עבודה או מעמד, אם בחור הצחיק אותי, עניין אותי ואתגר אותי שכלית, הייתי עיוורת לכל השאר, עד לרמות קיצוניות שהשאירו את ידידיי פעורי פה לעיתים. הלכתי עם הלב ועם האינסטינקטים פעם אחר פעם אחר פעם.
במהלך חיפושי אחר בן זוג מתאים נחשפתי להמון סוגי בחורים, תכונות אופי, חסרונות ויתרונות. הניסיון לברור ולבחור בין יער בחורים הוא בעייתי, בייחוד באתרי היכרויות, שההיצע בהם לכאורה רב, ואת רוצה לתת צ'אנס, לא לפסול על כל דבר קטן. את רוצה לא להיכנע לדעות מוקדמות הטבועות במוחך, מצד שני אולי רושם ראשוני הוא נכון, אולי את בגיל מסוים כבר יודעת מה מתאים לך, איזה סוג בחור מעניין אותך, איזו דינמיקה זוגית מרגשת אותך ואילו תכונות אופי לחלוטין הכרחיות מבחינתך. מצד שלישי, אולי בחור לא יכול בתוך דקה וחצי ראשונות של שיחה להשאיר רושם חזק, מבדר, ציני, חד, שנון ונבון, מצד רביעי אולי כבר ברגעים הראשונים אפשר לקבל תחושה, ראשונית ככל שתהיה, אם יש בכלל למה להמשיך לשוחח ואם אתם משדרים פחות או יותר על תדר דומה. בקיצור - לא יודעת.
חבריי תמיד אומרים לי - אל תפסלי, תני צ'אנס, אל תהי מקובעת על רעיון סגור, אולי החיים יפתיעו אותך, אולי את בכלל לא יודעת מה את מחפשת או צריכה, אולי בחור סגור ייפתח בשלב מאוחר יותר, אולי יהיו לו תכונות אופי אחרות שיעניינו אותך ויעשו לך את זה, ואולי גם אם זה לא מה שבדיוק חיפשת זה מה שאת צריכה. אבל זה לא קורה.
פעם אחר פעם חוזרת לזה ש"זה לא זה"
הטור הקודם:
למה לשקר? הרי לדייט תגיע אתה, במלוא כיעורך
אני אי-שם
לפני הפגישה שוחחנו ארוכות בטלפון, והיה שם בהחלט תמהיל מצוין של הומור, עניין, קלילות וחביבות עם קומץ פלרטוט וחשק לעוד. שאלתי את הבחור אם יש לו אולי תמונות נוספות, כדי למנוע אי נעימויות. "פשוט אין לי", טען. וכך נפלתי בפח
פעם אחר פעם אני מנסה, מתעניינת, מגיעה עם לב וראש פתוח, ופעם אחר פעם חוזרת לזה ש"זה לא זה". אולי סטיגמות, רשמים ראשונים, כושר התנסחות והתבטאות ואפילו פרופיל באתר היכרויות כן יכולים להצביע על מעט מאופיו של אדם.
אולי אני תקועה באיזה עולם מושגים רומנטי וארכאי שאבד עליו הכלח, בייחוד בעולמנו המודרני והטכנולוגי כל כך. לצערי הרב, אני לא יכולה לנהל גיליון אקסל בראש ולקבוע שבחור שהוא טוב לב + פנוי רגשית + נבון למדי + מחבב אותי מאוד = אהבה. ברור לי שלא קל כל כך לפגוש בחור טוב וזמין, אבל האם אפשר ללחוץ על כפתור הרגש כשאת פוגשת בעל פוטנציאלי ולהחליט שהנה הגיע המיועד הנכבד ובוא יחד לעתיד נצעד?
אולי הדרישות שלי בשמיים, אולי כל הבנות מתפשרות, אולי אני קשה ובעיתית, אבל אם אני לא מרגישה עניין, הומור, הבנה, כימיה וכו' האם אני אמורה להכריח את עצמי?
אף אחד לא מושלם, זה ברור לי, כולל אני. אבל עד איפה אפשר להתגמש? עד כמה צריך? האם צודקות הסבתות הזקנות שאומרות העיקר שיהיה בחור טוב עם עבודה טובה?
אני תוהה כמה מהזוגות באמת מאוהבים, באמת חברים, באמת מבינים זה את זה, מצחיקים זה את זה, מרגישים שמצאו את הנפש התאומה שלהם. אולי אלה ציפיות מופרזות, אולי אם אני פוגשת בחור נחמד, נעים ונאה זה מספיק, זה אמור להספיק?
אני עדין חושבת שחברות וחיבה אמיתית הם הבסיס למערכת יחסים טובה, ואם אין את זה אז לא כדאי בכלל להמשיך קדימה. אולי אני טועה, אני רואה כאן כתבות על בנות שהחליטו להתחתן כי רצו ילדים, או התפשרו על מישהו נחמד כי הן צריכות להיות ריאליות. האם אכן כך צריך לנהוג? נראה לי, שאני ואולי זו רק אני, מעדיפה להיות לבד.
ראיתי פעם באיזה סטנד-אפ אמריקני בחור שדיבר על העובדה שנשים מתלוננות שהן לא פוגשות גברים, לא מוצאות בן זוג וכו' וטען שגברים נמצאים בכל מקום ומחפשים נשים כל הזמן. היה לו טיפ אחד, שאמור לפתור לנשים האלה את בעיות הגברים שלהן במחי יד -
Lower Your Expectations!
הנמיכו ציפיות!
אולי הוא צודק??????
אולי מפני שכבר פגשתי בנפש תאומה או שתיים אני יודעת איך זה אמור להיות, להרגיש, וכשזה לא זה - יש לזה טעם לוואי. גם כשלא מדובר בבחורים טיפשים, רעים, קמצנים או בוגדניים, פשוט בחורים שאינם קולטים את התדר שלי, וכשאין קליטה טובה, השידור לא משהו.
אז אולי החיים יפתיעו אותי וישנו את דעתי. כבר קרו לי מקרים בכל מיני תחומים שהייתי בטוחה שאני יודעת משהו בביטחון מלא וטעיתי ב-1000 אחוזים. ואולי לא, אולי אפגוש בחור שיתאים לי ואולי לא. אולי בגיל 28 דברים נראים אחרת מכפי שהם נראים בגיל 38 ואולי לא.
ואולי אני יודעת בדיוק מה אני צריכה – ואולי לא.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
