שקועים בבוץ
מוצ"ש הפכה לפעמיים כי טוב של ריאליטי וסמדר שילוני מאחדת כוחות בטור משותף ל"מרוץ למיליון" ול"הישרדות". מאוכזבת מפרק האיחוד ועצובה מהפרידה מאשר ומאור, היא עדיין שומרת על אופטימיות
אמרה את דברה: "הישרדות"
פרק האיחוד המיוחל (או בשם המוכר יותר "חייבים לתקתק את המרוץ למיליון") הגיע ומה שאמור היה להיות אחד הפרקים הדרמטיים בעונה, הפך למריחה של.. שנייה, יש לי את הקטע הזה מוכן, אני רק קופצת רגע לעשות קופי פייסט וחוזרת. סתאאאם. צריך לפרגן, לא ככה? אז הנה הפרגון: המוזיקה במסיבת האיחוד היתה לטינית-סוחפת, המשקאות היו צבעוניים לאללה, החשפניות שרקדו שם, חבל על הזמן, והכחול של הבנדנות החדשות? מהמם!
"הישרדות". פרק האיחוד המיותר (צילום: גיא קרן)
בשביל מה? תהה אתמול גיא נטורופת (ואין נטורופתטי יותר מלהוריד כמה שוטים של אלכוהול על הסובוח) ברגע שאמור היה להיות רגע השיא של השבוע, בו צעדו המודחים כמו פרטיזנים מתוך היער בדרכם לברברוסה הפרטית שלהם (© איגור), תחת הנהגתו הלא לחלוטין שפויה של בשבקין. בשביל מה? זמזמו שאר המתמודדים שלא האמינו שהסיוט מהעונה הראשונה חוזר בפעם השניה תוך שתי עונות. בשביל מה? תהיתי גם אני בבית, מתגרדת בעצבנות. האוונט דה ג'וייש פיפל סאפרד אינאפ?
תיכף אפשר היה לראות שהזמן שבילו המודחים בסנטיאגו לא עשה להם טוב. הם חזרו דרמטים כמו הצגת סיום של בית ספר למשחק, חדורי תחושת שליחות מוגזמת וחסרת ביסוס, ובעיקר משוכנעים משום מה שמגיע להם. הכל. העובדה שהם הודחו לפי חוקי המשחק איכשהו חמקה מהם, ומה שקיבלנו זה את בשבקין מצטט את עצמו מצטט את הפרומואים, את מעיין שהתייחסה לאופיר כאילו הוא האקס המיתולוגי שלה שעזב אותה בקטע מסריח, ואת דיווה, שזה מספיק גרוע גם ככה, גם בלי הדימויים הפציפיסטיים על מלחמה וקרבות.
אם לשים את זה במילים שההפקה מבינה: להחזיר מודחים זה פויה. לא טוב לעונה. לעשות פרק עם שאריות של מודחים שאפילו לא נשארו בסנטיאגו כדי לאכול עלים ולפנטז על דואר אי עם מחסום פה לדיווה, זה איכסה. נו נו נו. לעשות משימת פרס שלמה ולאחד את השבט כשהיא נגמרת, כלומר לרוקן אותה ממשמעות רק בשביל להרוויח עוד עשרים דקות ויציאה לפרסומות בלי לצאת לפרסומות, זה מסריח.
הדקות היחידות שהצדיקו את הפרק היו אלה של משחק החבילה, כי בכל זאת הייתי בכמה ערבי כיתה מוצלחים בחיים שלי, אז למה לא לנצל את החור בעלילה ולהתרפק עליהם כבר עכשיו. כמו תמיד, חוץ מאופיר ומאריק שבאו לעבוד, אף אחד לא באמת ניצל את המשחק למהלך אסטרטגי, אלא לחיסול חשבונות אישיים בסוגיות בוערות כמו מי הבחורה הכי יפה בשבט (אפרת??) ומי תתפוס הכי הרבה שטח פנים מהירכיים של גיא (אפרת!). בשלב הזה השחקנים תמימים כל כך שנדמה שהכי פשוט יהיה אם תכרת ברית אחת שתכלול את כולם.
מה שכן, לפחות נחמד היה לגלות שאפרת (אפרת, מתווכת, מנהטן, או יותר נכון אפרת, ספה, קרית קרמניצקי) לא סובלת את נטע-לי, את החבר של נטע-לי ואת עור הפנים הגרוע של נטע-לי, וגם לראות את עידן ואיתי מייבבים מול הסיפור המרגש של אריק (באמת!). להבדיל אלפי הבדלות, אולי זה הזמן להיזכר באנחה בג'וני פרפליי, שחקן מיתולוגי בגרסה האמריקנית (שהופיע לראשונה בעונה שצולמה גם היא באיי הפנינה, איזה יופי!), שסיפר לכולם שסבתא שלו מתה כדי שיתנו לו לנצח באתגר שהפרס עליו הוא מפגש עם בן משפחה. מה חבל שכשההפקה התקשרה אל המשפחה כדי להביע תנחומים, סבתא-מתה ענתה להם לטלפון.
בפרקים הבאים יש לשער יגלה אריק ששלוש הבנות המעצבנות של קניבה הן נחש בעל שלושה ראשים, שהן מצידן יפספסו את הרעיון שכל קבוצה שהן יחליטו להצטרף אליה תהיה "הרוב", ושמצד שני האחרונים להצטרף לברית הם תמיד הראשונים ללכת, ואופיר ואריק יגלו שהן בדיוק החתיכה החסרה האחד של השני, ויקימו מעצמת גייז שתחליף בהצלחה את האירוויזיון.
רצה למיליון: "המרוץ למיליון"
ובאופן מפתיע, בעוד "הישרדות" לוקקת עפר גחונות, מתחילה "המרוץ למיליון" לתפוס תאוצה של ממש (כי כמו שהגדירה את זה חנה או מרגלית: "הגיע הזמן לתת ברקס ולטוס קדימה"). אולי התרגלתי לוידויים במהלך התוכנית, אולי שיבצו פחות מאלה, לא ברור מה קרה, אבל משהו במרוץ נכנס לקצב, או במילים שההפקה מבינה: "גו גו גו, קוויק קוויק קוויק, פאסט פאסט פאסט". כל כך מהר התקדמה התוכנית שרז מאירמן לא הספיק להגיע לאחת התחנות, ונאלצו לגזור אותו ולהדביק אותו על רקע שוק הפרחים הוייטנאמי. האפשרות השניה היא שהוא פשוט שקע בבוץ הוייטנאמי והתקשה לצאת.
"המרוץ למיליון". הבלונדיניות מתמקמות (צילום: אייל אלקבץ)
עוד שני אנשים יקרים ששקעו בבוץ הוייטנאמי, ואני אישית ארד על ארבע ואנשק את מדרכות אשדוד אם אני אקלע לשם בטעות בשנים הקרובות, הם אשר ומאור, עטרת ראשינו, ציפור נפשנו והדבר הכי טוב שקרה למוניטין הגברי מאז שמפקד חיל הים התרפק על כריות האוויר של איזו חשפנית ושרד כדי לא לספר.
איך, איך הם הגיעו אחרי אלן וענבל, ראבאק? איך נשארנו עם הבחורה שמקטרת את עצמה לדעת ואיבדנו את האיש שקולקציה וייטנאמית מזכירה לו גרוזינים? ואיפה גלגל ההצלה כשצריך אותו? אני רוצה להקדיש את הטור הזה לשני היהלומים של המרוץ, אשר ומאור: נפלאתה אהבתכם לי מאהבת.. כל השאר, בעצם. הייתם שני מתחרים ראויים בריאליטי היחיד שבו יש זכות קיום למושג "ראוי", ולאנשים ראויים באמת מגיע לנצח. היה כיף לראות אתכם, כל דקה שלכם על המסך היתה כיף טהור. לקחתם קלישאה כמו "חברות אמת" והטענתם אותה ברגש ומשמעות. תודה רבה לכם, תשאירו את הפרטים ביציאה ונקרא לכם לגרסת האולסטאר.
ולסיום פרגון אמיתי, כי הסדרה באמת משתפרת – אולי זה בגלל ששי וגיא ("בחורות זה אחלה") דרכו בתוך שלולית אמביציה ואשכרה רוצים להתקדם סוף סוף, אולי בגלל שהבלונדיניות התמקמו סופית בנישה שלהן בהעדר מלכות יופי בסביבה, אולי בגלל שחנה ומרגלית אשכרה דרכו ראשונות על השטיח, גם אם זה היה אחרי שערכו היכרות קרובה מדי עם גופה מפוחמת של עכברוש (מה הקטע שלכם באמת עם לדחוף לאנשים לקיבה דברים מגעילים כל סיבוב?).
אולי זה פשוט בגלל שהתרגלנו להדחה כל שבועיים, ועכשיו, כשקיבלנו הדחה אחת לשבוע אנחנו אסירי תודה על שמישהו הוציא את העז, ולא אכפת לנו לסחוב את הברווז. מה שזה לא יהיה, השבוע זה הצליח לכם.
עכשיו נשאר רק לשלוח טלגרמה לתודעה של מיה, שעדיין מקווה שיום אחד היא תלך לישון עם עמיחי גת ותתעורר עם דוגמן וג'נטלמן: זה לא יקרה. למרות מה שנדמה לך, ולהרבה בחורות, בתוך בחורים מסוג עמיחי לא מסתתר גבר מסוג אשר שמחכה שמישהו ישלוף אותו החוצה. הגברים האמיתיים של המרוץ הזה בדיוק החזירו את כרטיס הטיסה האלקטרוני, התחבקו עם מאירמן (או הדמות הגזורה שלו) וחזרו הביתה. חפשי אותם במקום בו המדרכות מרוצפות זהב וגברים אמיתיים סוחבים אחד את השני על הגב. אשדוד, היר ווי קאם!
בקטנה:
מיסקונספציה – אנשים לא מבינים כמה עשר תרנגולות זה דבר כבד (בלונדה)
דיסלוגיקה – סיימתי שישית היום זה לא אומר שאני במקום השישי (יעל)
