שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: jupiter
    פורים הוא תירוץ להיראות כמו שבא לי באמת
    פורים זה אולי חג התחפושות, אבל לא פעם הוא גם חג של הסרת מסיכות – התשוקות האמיתיות שלנו יוצאות לאור. זה היום האחד בשנה שגם מי שנמצא עמוק בארון אבל מת לעשות דראג יכול להתאוורר קצת. חג דראג שמח!
    החג האהוב עליי ביותר, מלבד ראש השנה, הוא פורים. מאז ומעולם אהבתי את החג הזה, שמאפשר לך להיות משהו אחר – ליום אחד. או לפחות להיראות ככה. זה חג כאוטי - ההמונים ברחוב, הצבעוניות, הרעש, המוזיקה, הכל תורם לאווירת יאללה-בלגן בכל עיר גדולה בארץ, ואפילו בכל בית ספר. זה אחד הדברים היותר כיפיים בפורים בעיניי: סוף סוף אנשים מרשים לעצמם להתבלבל. פורים זה אולי חג התחפושות, אבל לא פעם הוא גם חג של הסרת מסיכות – התשוקות האמיתיות שלנו יוצאות לאור.

     

    במקרה שלי, תמיד מושך אותי ללכת על קונספט תחפושת שהוא כמה שיותר גדול, כמה שיותר צבעוני ועם המון נצנצים, ורצוי - שמלה שמכילה את כל זה. הסיפורים המשפחתיים עליי מעידים שתמיד הייתי בוחרת שמלה מנופחת במיוחד והופכת למלכה ליום אחד – מלכת הלילה, מלכת הפרחים, חמש שנים הייתי מלכת אסתר, מלכת הכוכבים, והעיקר להיות מלכה ולבחור שמלה מצועצעת ומנופחת, עם הרבה איפור. פורים הוא התירוץ שלי להיראות כמו שבא לי באמת: שמלה ענקית, שיער ענקי, איפור גדול מהחיים. כמה שיותר צבעוני – יותר טוב.

     

    מאז שיצא לי להופיע בדראג בעצמי ולהכיר כמה וכמה דראג-קווינז מהממות (חבורת "פאות קדושות" המצויינת) שלא מפחדות להיות גדולות מהחיים כל השנה, התחלתי לשים לב שפורים היא תירוץ לכולם. בני הנוער והצעירים מסתובבים בחצאית, בגרביונים, בעקבים ובשאר סממנים נשיים, בלי לדפוק חשבון מגדרי למישהו. אני לא יכולה שלא לחשוב שזה היום האחד בשנה שגם מי שנמצא עמוק בארון אבל מת לעשות דראג יכול להתאוורר קצת, כי פשוט מותר להתחפש ומותר להיות לרגע דיווה ענקית, כמו שאותו בחור אולי מפנטז בעמקי ליבו.

     

    "חג הדראג", צחקתי לעצמי בפורים שעבר, הפורים האחרון שלי בתור מלך דראג, כשראיתי בדרכי להופעה בחור שלישי בשמלה עולה לאוטובוס. הוא היה יפהפיה אמיתית בשמלה צמודה, ציצים ענקיים ועקבים. האיפור היה טעון שיפור, יש לציין, אבל כל העניין היה חינני למדי. לא יכולתי שלא לחשוב ש"היא" ממש כוסית וחבל שהיא לא מופיעה איתנו. זה היה משחרר למדי, להסתובב בדראג ברחובות מבלי לחשוש מתגובות, מבלי להצטרך לענות על שאלות, מבלי להסתכל מעבר לכתף, או להתארגן בשירותים אחרי שעתיים בהן נסחבתי עם תיקים ענקיים כדי לא להצטרך לעמוד בסיטואציה אלימה או לא נעימה, או להיתקל בשאלה הרגילה של "אתה בן או בת?".

     

    בנות שמתלבשות כמו בנים ומתחפשות לקאובוי או משהו בסגנון יש פחות, לצערי הרב בתור חובבת בוצ'ים ובוצ'יות. לפני שלוש שנים, בתור דראג קינג צעיר וחלק מקבוצה קטנטנה לאללה, בפורים הראשון שלי עדיין רעדתי מהמחשבה ללכת בדראג ברחוב סתם ככה. אחד הדברים המדהימים בעיניי היום זה שיש הרבה ליינים והופעות של מלכות דראג ושל מלכי דראג והסצינה הולכת וגדלה משנה לשנה. דראג אימפריה, ולא רק בפורים.

     

    הלוואי שהיה לנו את החופש הזה כל השנה

    מאוד מעניין לבדוק מה מושך אותנו בעצם להשתנות, להפוך להיות משהו אחר ליום אחד, ואפילו לשנות מיגדר. המשחק הזה, שאנחנו מרשים לעצמנו רק בחג הספציפי הזה ומגיל צעיר מאוד, הוא דבר שנחשב מוזר לחלוטין בימים רגילים. בחג של אלכוהול עד שלא נדע מי המן ומי זה מרדכי מותר לבנים להיות כמו בנות, לבנות להיות כמו בנים, לכולם להיות ליצנים, מלכות, נסיכים, אבירים, משרתים ומה לא. פתאום זה לגיטימי, פתאום מותר הכל.

     

    הלוואי שהיה לנו את החופש הזה כל השנה, והלוואי שאף אחד לא היה מרים גבה על מישהי שמדביקה שפם ולובשת חליפה או מישהו שמתאפר, ככה סתם, כי בא לו. זה כיף לא נורמלי להשתחרר ככה, כיף לעבור לרגע מיגדר, לשחק עם זה, להבין שרוב ההתנהגויות לא מולדות בכלל ואף אחד מבין המינים אינו משהו שחייבים להתחייב לו, לפחות חיצונית אם לא פנימית. 

     

    כי זה פורים האמיתי. מסיכות הן רק תירוץ לביטוי של משהו שבא לנו להיות גם ככה. הקטע הוא, ואולי זה מה שלמדתי מכל השנים שעשיתי דראג, שמותר לנו תמיד, גם אם לא כל יום פורים.

     

    אז יאללה, להתחפש ולהשתנות, לפחות ליום אחד, ותתבלבלו חופשי. שיהיה לכולנו פורים שמח, מבדר ומלא דראג ונצנצים!

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים