יש אפליית נשים. והיא מסרסת גם את הגברים

מנהל יקר, שלום רב!

קראתי בעניין רב את דבריך. שהרי חשוב להכיר ולשמוע גם את הצד השני של הסיפור. ופה בדיוק מתגלית נקודת התורפה של משנתך: היא חד צדדית ומתהדרת בהיותה חד-ערכית, המבוססת אך ורק על מבחן ההכנסות והרווח למשקיעים.

ואולם, דרכה של המציאות שאינה חד מימדית וראוי להכיר ברבדיה ובעומקה.

אין ספק, שנוח לך, כמעסיק, להתחיל את בחינת הנושא, מהשלב של שוק העבודה. בעוד שהאפליה ממנה סובלות נשים בשוק העבודה, נטועה בשלבים מוקדמים הרבה יותר ושורשיה נעוצים כבר בנוהג של רכישת בובת תינוק לילדה ומכונית צעצוע לילד.

ה"בחירה העצמאית" של הזוגות שאתה ואני מכירים, לפיה האשה תשקיע את מיטב מרצה וזמנה בגידול הילדים, בעוד הגבר מתפנה לקריירה, אינה אלא בחירה, המנותבת ומונחית חברתית. כבר בספרים, שאנו כה מעודדים את הילדים לקרוא ואף בחומרי הלימוד, אנו מטמיעים בהם את האבחנה בין האחות והמורה - שעיתותיה בידיה לגדל את הילדים במקביל לעבודתה, לבין המהנדס והרופא. גם בבית גדלים הילדים עם המודל הנצחי של אמא נוכחת ואבא מפרנס-נעדר.

המנהלים משעתקים את השבלונה

ואין ספק - זה עובד! הסטטיסטיקה מצביעה על כך שבבגרותנו, אנו הנשים ובני זוגנו הגברים, מתאימים עצמנו ל"שבלונה".

ואולם, לצד הבחירה המונחית לתפקידים נשיים וגבריים במשפחה, חשוב מאוד, שכמנהל, תיקח אחריות על תוצאות ה"אפליה לפי השקעה" שאתה בוחר לקדם.

שהרי המשמעות של הענקת שכר נמוך יותר לנשים, בשל "ההשקעה הפחותה" שלהן במקום העבודה (שאתה מודד לפי כמות הזמן בו הן שוהות במקום העבודה, מדד הנתון במחלוקת, כמפורט להלן) היא הנצחת ה"בחירה העצמאית" של הנשים בילדים ושל הגבר בקריירה.

שכן, כל עוד נשים תמשכנה להרוויח פחות מגברים בשוק העבודה, יהא זה אך רציונאלי ומשתלם למשק הבית המשותף, להמשיך ולשלוח את הגבר, המרוויח יותר, לקריירה, ואת האשה, שפוטנציאל ההשתכרות שלה בשוק העבודה נמוך יותר, לילדים ולבית. שים לב, מנהל יקר, אתה ודומיך משעתקים את הבחירה, אך עתה, לפחות, היא אינה נראית עוד כה עצמאית או חופשית.

השיטה דורסת גם את הגברים

כך, שהניתוח שהצעת, אינו אלא שרטוט של הביצה הטובענית בה אנו שרויים, ואין בו כל פתח להצלה באמצעות שינוי המציאות. ובל תטעה, מנהל יקר, המציאות הקיימת דורסת לא רק את הנשים ושאיפותיהן הלגיטימיות להשתתפות גדולה יותר של בני זוגן בגידול הילדים, כך שהן תוכלנה למצות עצמן גם בתחום המקצועי.

המציאות הקיימת דורסת אף אתכם הגברים, שרבים מכם מבקשים להיות נוכחים יותר, משפיעים יותר, נהנים יותר מהילדים ופשוט לא יכולים להרשות זאת לעצמכם. כי אתם לא רוצים להיראות פחות משקיעים במקום העבודה, כי הציפייה היא שבשעה שבע בערב יראו את האור עולה ממשרדכם.

ומה לגבי הילדים? האם אינך סבור שגם הילדים מפסידים מהמציאות הקיימת? האם אינך רואה, כיצד ירוויחו הילדים של כולנו, כשהאבות שלהם יוכלו להעניק להם יותר מעצמם? האמנם אתה מוכן להיות שותף בהנצחת המציאות לפיה, גם בנותיך, בהגיען לאמהות, יספגו את צמצום אפשרויות הבחירה וההתפתחות העצמית?

הנשים עובדות במרץ, כי הן יוצאות מוקדם

מנהל יקר, אני אף חולקת על דעתך בהצגת אירוע הלידה כ"בלתי רגיל", שהרי אין לך אירוע רגיל ו/או טבעי יותר מהולדת צאצאים. ובכל מקרה, רגיל או בלתי רגיל, ממילא המדובר באירוע המתרחש בחיי האב-העובד בדיוק כפי שהוא מתרחש בחיי האם-העובדת.

מדוע, אם כן, אתה כה שש להטיל את תשלום ה"קנסות" בגינו אך ורק על האם? העובדה שחיפשת וגילית שאין לך רחם ו/או חצוצרות, אינה חייבת להוביל למסקנה, שרק בעלות איברים אלה צריכות לשלם את המחיר החברתי והכלכלי של הולדת הילדים - ילדים שגם האבות-העובדים נהנים מהם ומתהדרים בהם.

יתרה מזאת, ניתוח רעיוני של הצגת הלידה כאירוע "בלתי רגיל", מצביע על הצבת העובד הגבר כמודל בסיסי של עובד, אליו אתה משווה את האשה העובדת. לשיטתך, עובד "רגיל" הוא כזה, שעובד במשך שנים באופן רציף, ללא הפסקות. עתה, בהשוואה אליו, נדמית העובדת כ"בלתי רגילה", עת היא נעדרת בגין חופשות לידה. האמנם לעד נידונו, אנו הנשים, להיות מושוות לגבר ונחותות בכל הקשר בו מתגלה השוני?

באשר להכרעה, כי עובד טוב, הראוי לקידום, הוא כזה המבלה שעות ארוכות בעבודה, הרי שמחקרים מגלים, שככל שעובד נשאר יותר שעות במקום העבודה, היעילות שלו פוחתת (תופעה המכונה "תועלת שולית פוחתת"). עובדים רבים, היודעים שהם נמדדים על פי כמות שעות העבודה, יספרו לך שבערב הם כבר כמעט לא מתקדמים, יגלו לך על שעות ארוכות שמתבזבזות על שיטוט באינטרנט.

לעומת זאת, נשים עובדות במרץ במשך שעות שהייתן במקום העבודה, כי הן יודעות שהן חייבות לצאת מוקדם יותר. משום כך, ההספק שלהן אינו נופל מזה של הגברים, הנמצאים במשרד גם בשעה שבע בערב.

אתה יכול לשנות את העולם

לסיום, אף שאתה מודה, כי המציאות הקיימת אינה צודקת, בכל זאת, לא רק שאינך מנסה לשנותה, אלא שאתה מטיף להמשכה. מנהל יקר, בל תשכח, כי הגעת לעמדה של כוח, בין היתר, בשל העובדה שאתה גבר, הזוכה לעדיפות בשוק העבודה ועשוי ליהנות מהוויתורים שביצעה בת זוגך כדי שתוכל להשקיע ולהתקדם. עתה, יש בידך את היכולת לשנות את העולם, אני קוראת לך לעשות זאת. הצדק - וזו אינה מילה גסה - הוא בר השגה.

בהחלטות ופעולות יומיומיות שלך אתה יכול לשנות את העולם עבור כולנו. אז קח אחריות!

אם הקשבת עד עתה, אתה רואה שהמציאות החלופית, שאני מציעה שתקדם, היא מסוג win-win situation: הגברים מרוויחים את ההורות לצד הקידום המקצועי, הנשים מרוויחות את הקידום המקצועי לצד ההורות והילדים זוכים ליהנות משני הורים נוכחים ומשפיעים ומאופציות נרחבות יותר בהגיעם לבגרות.

הכותבת היא עו"ד ומרצה במכללה האקדמית עמק יזרעאל