כמה עולה לפזר חצץ על הכביש?

אני מניח שאף אחד מקוראי מילים אלה אינו אוהב לנסוע מאחורי משאית עמוסת חצץ, שאינה מכוסה היטב. לכולנו הזדמן כנראה לשמוע באימה כיצד אבני החצץ הקטנות פוגעות בשמשה הקדמית ומאיימות לייצר בה סדקים, או בחלקי המתכת תוך שהן מבטיחות לפגוע בצבע. ועוד לא התייחסנו כלל להרגשתו של רוכב אופנוע המוצא עצמו מול מטר אבני חצץ קטנות שניתזות אל משקף הקדה ואצבעות הידיים. אין ספק - מי שנוהג במשאית שמפזרת חצץ בגלל כיסוי רשלני, ראוי שיתן את הדין.

עם זאת, היינו מצפים שיהיה סדר בתחום האכיפה. שיהיו עונשים קבועים בחוק, ולא שכל שוטר יעשה ככל העולה על דעתו. למרבה צער, זה בדיוק מה שקורה. מספר דוחות שניתנו לנהגי משאיות עקב עבירה מעין זו, מלמדים כי על אותה עבירה עצמה יש שעורי קנס שונים. חמור לא פחות: הודעת תשלום הקנס נשלחת באיחור רב, כך שקשה לנהגים ולחברות ההובלה להתמודד עם הדו"ח, ולנסות להוכיח כי לא היו דברים מעולם.

כמה זה עולה בדיוק?

קחו למשל את הדו"ח שקיבל נהג המשאית ל.מ, בו נכתב כי עבר עבירה המוגדרת כ"השלכה ברשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד של גרוטאות רכב או פסולת בניין", בניגוד לחוק שמירת הנקיון. בסעיף תיאור העבירה נרשם: "תוך כדי נסיעה התעופף חצץ לעבר הכביש". על הדו" חתום סגן ניצב אליהו רגב, רמ"ד הגנת הסביבה. הקנס: 750 שקל. מועד העבירה היה ה-1 בפברואר 2007, אבל הודעה לתשלום קנס נשלחה באיחור של תשעה חודשים.

נגד משאית אחרת של חברת ההובלות קואופרטיב הנמל החדש נרשם דו"ח דומה: "תוך כדי נסיעה התעופף חצץ מהמשאית לעבר הכביש", כך בסעיף תיאור העבירה. את הדו"ח רשם יצחק בן דוד, סמנכ"ל בכיר לאכיפה. בדו"ח נרשם סעיף עבירה זהה, הוזכר אותו חוק מפורסם של שמירת הנקיון, וגם העבירה זהה לחלוטין בהגדרתה. אלא מה - הפעם נרשם כי הקנס עומד על 500 שקלים בלבד. וכמה זמן לקח לדו"ח להגיע ליעדו הפעם? כ-11 חודשים מיום ביצוע העבירה.

מתחיל להשמע מוזר? עוד לא קראתם כלום. זוכרים את מיודענו סגן ניצב אליהו רגב? זה שרשם לנהג המשאית הראשון דו"ח בסך 750 שקל? ובכן, לפני כשנתיים רשם רגב דו"ח למשאית שממנה "תוך כדי נסיעה התעופף חצץ לעבר הכביש". ושוב, אותו סעיף לחוק שמירת הנקיון, אותה עבירה לפי הכתוב. הפעם היה הקנס 1,500 שקלים. מתי הגיע הדו"ח הזה ליעדו? למעלה מ-18 חודשים לאחר ביצוע העבירה.

מרגיז, ודי בצדק

ובכן, העבירה האמורה אכן מעצבנת, אבל התנהלות הזרוע האוכפת מקוממת. לכן פנה יו"ר מועצת המובילים והמסיעים, גבי בן הרוש, ליועץ המשפטי לממשלה. אצלו התלונן על שיהוי במשלוח דו"חות, על כך ששיהוי זה מונע מחברות הובלה להסב דו"חות על שמם של נהגים עבריינים, ועל כך שפרק הזמן הארוך מונע מהחברות לעיתים אפילו לתקשר עם אותם נהגים - מכיוון שאלה הפסיקו לעבוד זה מכבר בחברה.

גם לגבי גובה הקנס מבקש בן הרוש עזרה. לדבריו, על היועץ המשפטי למנוע את האפלייה הקיימת בחוק בין עוסק מורשה לבין תאגיד, כשהאחרון נושא בכפל-קנס לעומת עוסק מורשה, וכן את השוני בסכומי הקנס בין רושמי דו"חות שונים. הוא טוען - ובמידה רבה של צדק מבחינתנו - כי כאשר חצץ מתפזר ממשאית נוסעת, חייב "נאמן הנקיון" לעצור את המשאית, לצלם אותה, ולאפשר לנהג זכות תגובה כלשהי, שתרשם בדו"ח. ואנחנו מוסיפים - להוריד את המשאית המסכנת מהכביש לאלתר.

תגובת המשרד, והסבר

בעקבות הטענות, קיבלנו מספר הסברים מהמשרד להגנת הסביבה. ראשית הסבירו לנו כי הפערים בקנסות נובעים בכל זאת משוני מסוים

בין פרטי החומר המושלך מהמשאית. בנוגע לזמן הרב שחולף בין העבירה והגעת הדו"ח, אומרים שם כי עקב ריבוי דוחות ועומס רב, אכן יתכן כי הפקת הדו"חות עלולה להתעכב. כן מזכירים כי מסגרת הזמן הקבועה בחוק שמירת הניקיון, היא שנתיים ואף יותר במקרים מסויימים. עוד מסבירים במשרד כי לנאמני ניקיון אין סמכות לעצור כלי רכב, ולפיכך הם מוסמכים על-ידי המשרד לתעד את פרטי הרכב, ולהסתפק בכך. צילום הרכב - מבחינת המשרד מהווה הדבר סיכון בטיחותי לנאמן הניקיון.

ובכן, עדיין לא מובן לנו מדוע על אותה עבירה בדיוק, בחומרה זהה, יש קנסות שונים לפי סוג העבריין? מה עוד, ששליחה כה מאוחרת של עבירה, באמת עשויה למנוע אפשרות איתור העבריין האמיתי. גם ממש לא ברור לנו למה לא ניתן לצלם רכב שממנו נשפך חצץ, אבל אין שום בעיה לרשום את מספר הרכב ואת מקום ביצוע העבירה, בלי שיהיה בכך סיכון בטיחותי.