פסקי ההלכה מוכיחים: אללה אוהב חיות

אתר האינטרנט הפופולרי בערבית Islamonline.net, הפועל מזה כעשור, מעלה בין היתר היבטים שונים של היחס לבעלי-חיים בתרבות האסלאם. לא מעט מהשאלות המופנות לפוסקי ההלכה המוסלמים נוגעות ליחס לבעלי-חיים, ומשקפות דילמות מוסריות בתרבות האסלאמית של ימינו.

השאלות והתשובות הניתנות על-ידי חכמי הלכה ידועי שם קשורות לקשר היומיומי עם בעלי-חיים, לשאלות מוסריות ולשאלות תיאולוגיות. התשובות, המבוססות כולן על הקוראן ועל מסורות מפי הנביא, מצביעות על מגמה כללית של התחשבות בבעלי-חיים – עובדה ראויה לציון הבולטת במיוחד לאור עמדות נוקשות יותר בסוגיות אחרות הנדונות באותו אתר.

• לקריאת המאמר המלא - לחצו כאן
• למאמרים ומחקרים נוספים ב"חיות וחברה "
  

האתר מייצג בעיקר את הזרם הסוני, שכל המוּפתים הפועלים במסגרתו משתייכים אליו. פסקי ההלכה (פתווא) מצטטים מסורות מפי הנביא (חדית') ופסוקים מהקוראן. מספר הפתוות הנוגעות לעניין החיות באתר קרוב ל-500, מתוך יותר מ-12 אלף פתוות במאגר כולו – כמות המאפשרת קבלת תמונה רחבה על הנושא.

התמונה הכללית המצטיירת ממכלול פסקי ההלכה באתר מצביעה על נורמות התנהגות חיוביות כלפי בעלי-חיים. ברוב התשובות הפוסקים מציינים את האיסור המפורש על עינוי חיה לצרכי שעשוע, בילוי או ספורט שממנו מפיקים, כביכול, הנאה (מלחמת השוורים בספרד, לדוגמה).

האסלאם הקדים את ארגוני החיות המודרניים

המסורות עליהן מבססים הפוסקים את תשובותיהם מצביעות על גישתו החיובית של הנביא מוחמד כלפי בעלי-חיים. שתי מסורות המצוטטות ברוב התשובות מתייחסות לשכר ועונש בגין יחס כלפי חיות: האחת עוסקת באישה שתיענש בחומרה בשל כליאת חתולתה ללא מזון או שתייה, ובכך היא גרמה למותה, השנייה עוסקת בגמול שיזכה בו אדם שהרווה את צימאונו של כלב (בגרסה אחרת מדובר בזונה שרחמיה נכמרו על גור כלבים צמא, ובשל כך אלוהים ימחל ביום הדין את כל עוונותיה).

השואלים מבקשים ביסוס הלכתי לצורך ביחס חיובי כלפי חיות כדי להפריך את טענות אנשי המערב, הרואים באסלאם דת אכזרית. בכל התשובות הנוגעות לצער בעלי-חיים באסלאם נמצאת הוראה מפורשת של יחס חמלה ורחמים כלפי החיות.

השייח' אלקרדאווי מציין בתשובתו לסוגיה זו, כי האסלאם הקדים ב-1,300 שנה את הארגונים הפועלים כיום למען החיות. דת האסלאם הפכה, למעשה, את הצדקה ואת המעשים הטובים כלפי החיות לחלק בלתי נפרד מהאמונה. יתרה מזאת, כל גרימת נזק במזיד וכל התאכזרות לחיות נחשבות כמעשים עליהם נענשים באש הגהנום.

בתשובה אחרת על סוגיית צער בעלי-חיים באסלאם אנו מוצאים פירוט של מספר כללי יסוד להתנהגות המוסלמים כלפי חיות. כללים אלה, לטענת המשיב, עולים על החוקים שארגוני צער בעלי-חיים במערב מנסים לקדם ולחוקק. על-פי ההלכה המוסלמית, ההתייחסות לחיות היא לרוב כאל יצורים בעלי רגשות, החווים עצב, אומללות, צער ועוד.

האסלאם מעדיף חתולים; הכלבים טמאים

ההיבט המעשי המתייחס לטיפול בחיות-בית, ובמיוחד בחיות מחמד כגון כלבים, חתולים, ציפורי שיר, דגי נוי או נחשים, מציג קטגוריה נוספת של שאלות. אנו מוצאים ברוב התשובות יחס מועדף של האסלאם לחתולים על פני שאר חיות המחמד. יחס חיובי זה בולט במיוחד במסורות מפי הנביא. לעומת זאת, הכלב זוכה ליחס גרוע, והוא מוגדר כחיה טמאה, כלומר בעל-חיים שאינו יכול להיחשב כחיית מחמד.

כביסוס לכך מובאת מסורת, לפיה מלאכים אינם נכנסים לבית שיש בו כלב. לפי מסורת אחרת, הנביא אף התיר הרג של כלבים תוקפניים, לצד חיות אחרות שמותר להרוג, כמו נחשים, עקרבים, עורבים שחורים, עכברים, דאיות (חדאה), וכל חית טרף התוקפת בני אדם.

כלבים בשירות האדם - כן; לשעשוע - לא (צילום: ירון ברנר)

יחד עם זאת, ההתמודדות של פוסקי האתר בסוגיית הכלבים, אינה תמיד חד-משמעית. מוצגת באתר שאלה שהפנתה אישה, המבקשת עזרה ואף היתר לפגוע בכלב שבעלה מגדל בתוך הבית, בהנחה כי מדובר בחיה טמאה, העלולה לגרום למחלות לילדים המתגוררים בבית. בתשובה לשאלה המבקשת להרעיל את הכלב ללא ידיעת בעלה, הפוסקים אינם מתירים לה לעשות זאת.

הפוסק באתר מבקש ממנה שתנסה, קודם כל, לשכנע את בעלה להיפטר מהכלב, בטענה שההלכה אינה מתירה גידול של כלב כחיית מחמד בבית, אך בוודאי אין לה היתר לפגוע בכלב ולהרעילו.

מה עושים עם חתולי רחוב שמתרבים?

מבין פסקי ההלכה המתייחסים לבעיות סביבתיות, מועלית לא פעם סוגית הטיפול בחיות רחוב. פונים אחדים תוהים למשל, על אופן ההתמודדות הראויה, על-פי ההלכה, עם ריבוי טבעי של חתולים וכלבים. הבעיה ההלכתית קשורה בלגיטימיות של הסירוס. בכל הפסיקות שניתנו באתר מתחשבים המופתים בבעיה זו ומתירים לסרס חתולים וכלבים – כל עוד הדבר מתבצע באופן מקצועי ומבוקר וללא גרימת נזק לחיות.

תשובה זו מעניינת משום שבמסורות החדית' נאסר בפירוש על ביצוע סירוס. הפרשנות של הפוסקים כאן היא כי אמנם שהנביא אסר על מעשה הסירוס או מניעת כל התרבות טבעית, אך הכוונה במסורת, לפי דעתם, היא רק לגבי בני-אדם.

שאלה אחת בקטגוריה זו מתייחסת לבעיית ריבוי חתולים בין כותלי בית חולים באלג'יר, בחדרי החולים ואפילו בחדרי הניתוח. לפי טענת השואלים, חתולים אלה אף תוקפים חולים ומנסים לגנוב מהם את מזונם; בנוסף, החתולים עושים גם את צרכיהם בתחום בית החולים.

הפונים שואלים כיצד להיפטר מהחתולים? הם מציינים בפנייתם כי ניסו בעבר אמצעי שונים כמו שימוש ברעל, אך הדבר הכאיב להם מאוד כשראו כיצד החתולים המורעלים סבלו במותם. ניסיון נוסף להיפטר מהחתולים באמצעות ירי, גרם למבוכה רבה ואף לבהלה בין כותלי בית החולים והדם שניגר מגופם של מספר חתולים היה מחזה מחריד.

תשובתו של השייך נצר פריד ואצל, המופתי של מצרים, לשאלה זו היא: חיסול החתולים כפתרון לבעיה הוא הצעד האחרון שיש לנקוט בו, וזאת רק לאחר שכל האמצעים האחרים שיש לנקוט, מבלי לגרום למותן, עלו בתוהו. לדעתו, אין ספק כי במקרה זה, התרבות לא מבוקרת של חיות היא תוצאה של עודף מזון המאפשר לחיות לשרוד ולהתרבות. לו האחראים היו דואגים שלא להשאיר שאריות מזון מסוג זה, החתולים היו מחפשים מזון במקום אחר. כך ניתן לפתור בו-זמנית שתי בעיות של הרחקת פסולת וחתולים לא רצויים.

אולם, אם לאחר שננקטה שיטה זו החתולים נותרו במקום, יש לפזר מלכודות ולנסות לאסוף את החתולים ולשלוח אותם לעמותות ולארגונים המופקדים על טיפול בחיות משוטטות, כגון ארגון צער בעלי-חיים או גן-חיות. רק לאחר שיינקטו אמצעים אלה, ואנשי המקצוע המוסמכים יגיעו למסקנה (שעליה יהיה עליהם להצדיק עצמם ביום הדין) כי החתולים עדיין מהווים נזק ממשי לבני האדם, כמו מחלות וכד', "דאר אלאפתא", מוסד מתן פסקי ההלכה מתיר להם להתייחס לחתולים אלה בדומה לחיות שאותן מותר להרוג לפי ההלכה.

יחס נוקשה בענייני דת - חמלה כלפי בעלי חיים

האסלאם, כשאר הדתות, מנסה להגדיר באופן דקדקני את חובות המאמין כלפי זולתו, ובכלל זה כלפי בעלי החיים. באופן כללי, לפי פסקי ההלכה באתר, ההלכה האסלאמית המרכזית מעניקה זכויות רבות לחיות הלא אנושיות. המאמינים נדרשים לפעול על-פי צווים הנוגעים לבעלי-החיים ולמען זכויותיהן.

עיקרון מנחה בהלכה הוא נורמות התנהגות חיוביות כלפי בעלי-החיים, מניעת צער, דאגה לרווחתם ויחס של חמלה ורחמים לכל מי שישתמש בהם או שייקרו בדרכו. עיקרון זה בא לידי ביטוי בכל פסקי ההלכה המופיעים באתר, והם מהווים חלק ממכלול רחב של כללי התנהגות שהמוסלמים מצווים לנקוט בהם כלפי החיות.

אך יש להדגיש כי פתוות אלה אינן בגדר חוק אשר מוסלמים המפרים אותו ייענשו על ידי הרשויות. יש להתייחס אליהן כהמלצה או הנחייה להתנהגות ראויה על פי מצוות הדת. מובן מאליו כי פסיקות אלה אינן מצביעות בהכרח על אופן ההתנהגות במציאות, שאותו ניתן לבדוק רק באמצעות מחקר שטח.

יחד עם זאת, עצם הפנייה לאתר בסוגיות אלה משקפת את התלבטויותיהם של הפונים בכל הקשור ליחס לחיות, ויש להניח כי פנייתם לאתר משקפת הכרה בסמכותם של המופתים, שמהם מצפים המאמינים להנחותם בדרך הנכונה. יתר על כן, טבעו המיוחד של האינטרנט הוא, ששאלה פרטית של אדם בודד הופכת בן-לילה לנחלת הכלל, ואין לדעת מהי התהודה המתקבלת ברחבי העולם המוסלמי, המונה מאות מיליונים של מאמינים.

• ד"ר חוסני אלח'טיב שחאדה הוא מרצה לאמנות ותרבות האסלאם במכללת לוינסקי לחינוך ובמכללה האקדמית בית ברל. המאמר המלא "היחס לבעלי-חיים באסלאם על-פי פסקי הלכה באינטרנט" התפרסם בכתב העת החדש "חיות וחברה "