כתיבה יוצרת כאב ראש

בטקס ההשבעה של ברק אובמה ביצע זמר הקאנטרי גארת ברוקס את השיר "אמריקן פאי" לנשיא הנבחר של ארצות הברית, וסגר חתיכת מעגל. 50 שנה קודם לכן זכה באדי הולי להצלחה מפתיעה כשהופיע באולם "אפולו" בהארלם. הקהל השחור, שלא אהב את אלביס כי היה לו סאונד "לבן" מדי, דווקא הצליח להתחבר לסאונד הרוקיסטי הנוקשה יותר של הצעיר הממושקף מטקסס. כעבור חצי מאה הושבע נשיא שחור לצלילי השיר שמתאר את סיפורו. השיר על היום שבו מתה המוזיקה.

"אמריקן פאי", פיסת אמריקנה מפוארת שנמתחת על פני שמונה דקות ו־36 שניות, יצא ב־1971 והפך להצלחה היסטרית. אבל כל ניסיון לפענח את מה שנאמר בו צפוי לגרום לכם למיגרנה בדרגה ג'. 866 מילים (בגירסה האמיתית, לא בתקציר המגעיל של מדונה) שמספרות לא רק על באדי הולי וסופו הטרגי, אלא גם על ההיסטוריה של אמריקה, ועל מה שקרה לה מאז. להרבה אמריקאים, ולא רק להם, השיר הזה הוא סמל להתפכחות כאובה: קץ התמימות שסימלו כוכבי סוף־פיפטיז כמו הולי או ריצ'י ואלנס, התנפצות האשליה של עולם טוב יותר אחרי מלחמת העולם השנייה - ומעבר חד אל שנות ה־60, שבהן שלטו וייטנאם, הפחד מהפצצה, הפערים החברתיים והבין־גזעיים והחיפוש אחר משמעות של צעירים בכל רחבי העולם. אבל מה לעזאזל הוא אומר שם? הנה כמה הסברים מקובלים.

מה זה בכלל "אמריקן פאי"? לפי סברה אחת, כינויו של המטוס הקל שבו נהרגו שלושת המוזיקאים היה "מיס אמריקן פאי". אבל חוץ מכמה שמועות והשערות, אין עדויות רציניות שמאשרות את זה. לפי סיפור שני, מקלין יצא עם מועמדת בתחרות היופי "מיס אמריקה", ונפרד ממנה בדיוק ביום מותו של הולי, ה־3 בפברואר - מה שקישר אצלו את העניין לתאונה ההיא. גירסה שלישית ומקובלת יותר אומרת ש"אמריקן פאי" הוא פשוט דימוי לאמריקה פשוטה יותר וברורה יותר, שהתרסקה באותו חורף של 1959.

מיהם המלך, המלכה והליצן? הטענה הנפוצה ביותר היא זאת שרואה בליצן (The Jester) את בוב דילן, שהיה "הקול שלך ושלי", ולבש מעיל "ששאל מג'יימס דין" - על עטיפת אחד מאלבומיו מופיע דילן כשהוא עוטה מעיל דומה מאוד לזה שלבש דין בסרט "המורד". בנוסף לכך, דילן הוא זה שהוריד מכיסאם המוזיקלי את המלך אלביס פרסלי, ואת המלכה - כנראה שם קוד לזמרות המתקתקות של התקופה כגון קוני פרנסיס ושות'. לפי גירסה אחרת המלכה היא ליטל ריצ'רד, אבל תאמינו למה שאתם רוצים.

מיהו "השטן שמגחך בהנאה"? לדעת המעריצים, קריאה מדוקדקת של הטקסט מעלה שמדובר בלא אחר מאשר מיק ג'אגר, סולן הסטונס. הסצנה היא ההופעה הזכורה לשמצה באלטמונט בדצמבר 1969, שבה נדקר למוות אחד הצופים על ידי המאבטחים - אנשי "מלאכי הגיהנום". ועוד התייחסות אחת לשטן: להיט גדול של הסטונס מאותה תקופה היה "סימפטיה לשטן", שאותו הפסיקו לנגן לשש שנים בעקבות אותה הופעה אומללה, שמסמלת את קץ התמימות של הסיקסטיז. אם תרצו, גם זה היה יום שבו "מתה המוזיקה".

מיהם "האב, הבן ורוח הקודש"? כאן מדובר כנראה בסגירה של המוטיב המרכזי בשיר, וחזרה לנושא המרכזי שהוא התאונה ומותו של הולי. האב הוא ביג בופר ריצ'רדסון, שהיה המבוגר ביותר וגם היחיד מבין נוסעי המטוס שהיה אב לילדים. הבן הוא הנוסע הצעיר ביותר - ריצ'י ואלנס בן ה־17. וה־Holy Ghost? נו, אין רמז מובהק מזה לבאדי הולי עצמו.

אגב, דון מקלין סירב באופן עקבי להעניק פענוח מסודר ל"אמריקן פאי". הוא אמר שכמו בכל יצירת אמנות, תפקידו של הקהל הוא להקשיב, לחשוב ולשפוט בעצמו. ובכל זאת, פעם אחת -

כששאלו אותו בפעם המי יודע כמה על המשמעות של השיר הסבוך הזה - הוא בכל זאת נאות להשיב. "המשמעות", אמר, "היא שלעולם לא אצטרך לעבוד שוב".