אדון "זֶהזֶה" ומר "זֶהלאזֶה" מלווים אותי תמיד
"זֶהזֶה" הוא מאמין גדול באינטואיציה, ברגע ראשון, באהבת אמת. אחיו הצעיר, "זֶהלאזֶה", מצד שני, הוא יותר קשוח. כל כך הרבה לחץ מופעל עליו כבר למצוא, להסכים, להתפשר. שני האחים המרושעים האלה הם כנראה הסיבה לכך שאני עדיין לבד
גולדי כתבה כאן פעם על שתי דמויות מפתח שיוצאות איתה לכל דייט,הסקפטית והרומנטיקנית. מאז שאני זוכרת את עצמי, אותי מלווים דווקא שני אחים: "זֶהזֶה" ו"זֶהלאזֶה". מי שמתקשה בהבנת הנקרא, אולי יזהה אותם כך: " זה זה" ואחיו הצעיר "זה לא זה".
שני האחים המרושעים לא מסוגלים להניח לי ליהנות מדייט ראשון, ואפילו לא משיחה. כל משפט שנאמר הוא בעצם רמז וסימן שנועד לחזק את עמדתו של כל אחד מהם.
זהזה הוא מאמין גדול באינטואיציה, ברגע ראשון, באהבת אמת. זהזה מאוד חסר סבלנות לתהליכים, על אחת כמה וכמה למשחקים. ממש אין לו זמן מיותר לבזבז, יש לו מטרה, והשעון המתקתק. הוא אוסף ומלקט את כל מה שאפשר תוך כדי תנועה. הייית חולה ונשארת בבית והוא בא לבקר אותך והביא איזה מרק? זהזה! הוא לא מתחשבן מי התקשר למי בפעם האחרונה, אלא פשוט מתקשר כשבא לו לשמוע אותך? זהזה! את אוהבת איך שהוא נוגע בך, לפעמים בעדינות, לפעמים בעוצמה? זהזה! הוא מצטט לך משפטים מתוך ספר בראשית? זהזה! הוא מלחין מוזיקה ומנגן? זהזה! הוא זוכר פרטים קטנים מתוך הסיפורים שלך? זהזה! הוא מצחיק אותך? זהזה!זהזה! זהזה!
אחיו הצעיר, זהלאזה, מצד שני, הוא הרבה יותר קשוח. קשה לו, באמת קשה לו בעולם הזה. כל כך הרבה לחץ מופעל עליו כבר למצוא, להסכים למשהו, להתפשר אם צריך. זהלאזה שומע יותר מדי פעמים: "אבל איך בן אדם כמוך עדיין לבד?!", והוא חושב שזו אחת השאלות היותר מטומטמות שיש, כי התשובה היא כה ברורה. כל מה שהיה עד עכשיו, פשוט לא היה זה.
הוא לא מכיר אף פעם את המילים לשירים שאת כל כך אוהבת? זהלאזה! הוא רוקד מוזר? זהלאזה! יש לו בעיניים מבט מעריץ יותר מדי? זהלאזה! הוא אומר לך כל הזמן שהוא מתוסבך? זהלאזה!
זהלאזה תמיד חושב רחוק, אלפי שנות אור מכאן. איך יקבלו אותו החברים שלי? האם ישתלב עם החבר'ה במפגשים? וההורים? האם אני רואה אותנו מתחת לחופה ביחד? האם הוא יכול להיות האבא של הילדים שלי?
הם מתיימרים גם לחרוץ את גורלם של קשרים מסביבי
זהלאזה לא מכיר את מושג הזמן, והוא לא מסוגל פשוט ליהנות ממשהו בלי להיות בטוח שהוא רוצה בו במיליון אחוז. חוסר הוודאות הורג אותו, הוא לא מסוגל להיות בשטח האפור. הוא חייב להרגיש, או שזה אבוד. זהלאזה הוא הצד שתמיד חותך, כי צריך להמשיך לחפש.
מה שבכלל חוצפה מצד שני האחים האלה - הם לא מביעים את דעתם רק על חיי, אלא מתיימרים גם לחרוץ את גורלם של קשרים מסביבי. כשאני רואה חברים שלי בזוגיות בריאה ואוהבת, ישר קופץ אחד האחים וזועק: "זהזה! זהזה! איזה יופי, איזה אושר! גם אני רוצה כזה! איזו זוגיות מדהימה, איזו אהבה. אין כאן שום ספק".
וכשחברים מספרים לי על בנזוג לא קשוב, לא מביע עניין, שהם לא מתלהבים מספיק, כשאני רואה שאין להם ניצוץ בעיניים ולא את השמחה בלב, כשאני רואה שהסוף כבר ידוע אבל הם נמנעים ממנו בינתיים, אז צופר כמו סירנה האח הצעיר והפוחז: "זהלאזה! זהלאזה! די כבר! אתם מבזבזים את הזמן! זה ברור לכולם, למה אתם לא חותכים את הסאגה המביכה הזאת כבר?".
ואני מנסה להסביר לשני האחים האלה שמילא לשפוט אותי ואת חיי, אבל מה הם מתיימרים לחרוץ את גורלם של האנשים היקרים שמסביבי? מי הם שיחליטו עבורם מה זה זה, ומה לא זה? ואולי עבור חברים שלי זה לא משנה בכלל כרגע? ואולי גם לא בעוד 20 שנה? אולי הם רק רוצים ליהנות ממה שיש, ולתת הזדמנות? מי שמכם לשופט? מי אתם שתקבעו מה אמיתי ומה לא? מה נועד להתקיים, ועל מה צריך לוותר? אולי מה שעבורי זה בגדר חובה, עבורם זו רק עוד אופציה. הכמיהה שלי היא לא בהכרח הכמיהה שלהם. הגורל שנושף בעורפי לאו דווקא נושף גם בעורפם.
אולי פעם אחת אוּכל באמת להכיר את האדם שמולי?
הבעיה הכי גדולה של זהזה וזהלאזה היא שהם אינם מסוגלים להכיל את המכלול של האדם שמולם, ולכן הם מפרקים אותו לגורמים, כמו קניבלים, כדי שיוכלו לעכל אותו בכלל. הם מבתרים את הגופה, ומחלקים בינהם את השלל: הטוב הולך לזהזה. הרע לזהלאזה. והם אוכלים בתאווה, כל אחד את החלקים שהוא קיבל, כל אחד מהם מתחזק ומתבצר בעמדתו.
אושו אמר: "כשהלב נכון, בעד ונגד נשכחים". אני מאוד מקווה שהאמרה הזאת תתפוס גם על שני האחים המרושעים. כי אולי אם הם פעם אחת סוף סוף פשוט ישתקו, ויעזבו אותי בשקט להכיר באמת את האדם שמולי, אני לא אשאר סינגלית יותר.
וב' החכמולוג הוסיף: יש גם את האח השלישי " זה אולי זה". עניתי שאני לא מכירה אותו, אבל סביר להניח שהחכמולוג צודק.
לפנייה לכתב/ת 
