ויצמן פינת הוליווד

בגיל 15 בערך זה הגיע. אחרי שנים של צפייה חוזרת במיטב הרפרטואר של "השכנים של צ'יץ'" ודיאלוגים חסרי משמעות של יעל בר־זוהר וגילת אנקורי ב"רמת אביב ג'", החלטתי: כשאהיה גדולה אני אהיה יעל בר־זוהר! או ליתר דיוק – מפורסמת. אז לא ממש עניין אותי איך, למה ומתי אפלס את דרכי בעולם הבידור, אבל ידעתי ששם הוא עתידי.

פסחתי בדרך נס על תקופת הניצבות בפרסומות, ההמתנה האינסופית באודישנים והתחנונים לסוכנת, והתגלגלתי לעולם התקשורת. די מהר הבנתי שמתאים לי לנסות להבין איך העולם הזה עובד מהצד השני של המצלמה.

כן, חשבתי, אני אהיה אנתרופולוגית, אני הולכת להביא את האמת לעולם! אז מה אם אני פחות אילנה דיין ויותר "העלוקה"? אני רואה בזה שליחות ציבורית זוהרת, ואם אפשר להגשים בדרך איזה חלום ישן – מה טוב.

אני לא מקטרת, כמובן, הכול נהדר, אבל יש כמה דברים שכדאי שתדעי. בשביל זה אני כאן. שליחות ציבורית, זוכרת?

אגן ענק ואגו מחוזק

אחת הסיבות, אם לא ה־סיבה, שלנו – אנשי ה"כשאגדל אהיה מפורסם" – היא התשוקה האינסופית לחיזוקים ולאהבה מהקהל. הצורך המוגזם הזה קיים גם אצלי: אני תמיד צריכה לשמוע שאני טובה, יפה וחכמה, ושהמילים שיוצאות לי מהפה הן פנינים. מחמאות מהסוג הראשון יש לא מעט, על התוכן - פחות. זה תמיד נשמע ככה: "מאמי, אל תיעלבי, אבל נראית מזעזע בתכנית היום". או בניסוח קצת יותר מעודן: "מאמי, את יפה, אבל למה לא ביקרת אצל הספר המון זמן?". והממש מנומסים: "וואו, אחותי, האגן שלך נראה ע־נ־ק בטלוויזיה".

אל תרימי גבה, ככה זה עובד בכל העולם. אם ביונסה מוציאה להיט היסטרי, כולם ישמעו אותו שוב ושוב; אבל כשהם יצפו בקליפ, הם ידברו רק על כמה שהיא שמנה (אלי כבר יגיעו השמועות על "פוטושופ" גם בצילומי וידיאו?). אבל למה להרחיק עד הוליווד? תשאלי את נינט כמה תגובות היא שמעה על הפוני או על הדיאטה לעומת התגובות על האלבום הראשון, וכמה פעמים היא התנצלה ש"זה כולה קרחת".

יונית, מה נסגר איתך ועם עידו?

הנה הדילמה: את רוצה חיזוקים חיוביים אבל חשופה להערות מרושעות נון סטופ. כשאת אישה ואת בטלוויזיה - כולם חושבים שהם מבקרי סטייל אישיים ולכולם יש

 מה להגיד על סידור הגבות שלך, הליפסטיק והתספורת החדשה. הנשים על מסך הטלוויזיה יכולות להתעסק בדברים חשובים – לדווח על מלחמות והסכמים, על פשעים ועל שחיתויות. אבל גם יונית לוי יודעת שכשהיא תחזור הביתה, הצופה הממוצע יעיר לה על צבע החולצה, על השיער שלא הסתדר, ועוד לא הזכרנו את עידו.

רוצה עוד דוגמה? ציפי לבני. לבני מתמודדת על ראשות הממשלה ואנחנו לעולם לא נסתפק בהבטחותיה ובעמדותיה כלפי ביטחון המדינה – לעד נתעסק גם בצבע השיער שלה, השיניים, האף והשמלות הלא ממש מחמיאות.

את נראית נהדר בפוך

זה הטור החדש שלי. הצצה קטנה לעולמי הצר כמו היקף המותניים של מלי לוי, ובכל זאת מעניין, ככה אומרים. אבל למה להתעסק בטפל? סוף סוף אני עובדת בטרנינג ומשקפיים בתוך שמיכת פוך ענקית עם חבילת עוגיות לידי, בלי שום סיכוי שמישהו יתעסק באיך שאני נראית או יגיב על זה. בעצם, החבר שלי עוד עלול לזרוק לי איזו הערה בנושא, אבל הוא עסוק, צופה ב"ערב טוב עם גיא פינס". מושפע.

קראי והחכימי - עשי ואל תעשי:

1. האזיני לדבריהן של הנשים בטלוויזיה. גם אם הן נשים.

2. האזיני. גם אם האיפור לא מחמיא והיא חייבת לעשות שורשים.

3. האזיני. גם אם היא השמינה נורא וחייבת לעשות דיאטה,

או לפחות לחטב.

4. אם עדיין לא הצלחת להאזין, לפחות עברי למסך רגיל וזרקי את הפלזמה. היא משמינה ר־צ־ח!

צעדים קטנים לעתיד גדול

חולמת להיות אילנה דיין? הנה כמה טיפים

• אל תפחדי להתחיל כעיתונאית או תחקירנית. כמעט אף אחת לא נוחתת היישר לכיסא של אילנה או יונית. רכישת המקצוע במשרה יומיומית והוכחה לכישורייך העיתונאיים ייתנו לך בסיס ויפתחו אפשרויות לעבודה בתחום.
  

• לפני הפעם הראשונה תמיד כדאי לתרגל על יבש, לכן אל תפחדי להתחיל להשתלב במקצועות האינטרנט. הרשת הפכה למדיום טלוויזיוני לכל דבר, ומבחינתך היא מהווה אפשרות לתרגול לפני הדבר האמיתי.
  

• קחי שיעורי דיקציה. במקום לבזבז זמן וכסף על שיעורי משחק, רכשי לך את אחת התכונות החשובות במקצוע. שיעורים אצל אהובה יובל או רותי דייכס, מהמובילות בתחום, הם המומלצים ביותר. רק קחי בחשבון: שיעור פרטי של שעה יעלה לך כ־100$.
  

• כבר הגעת לטלוויזיה? זה ה"מאני טיים". אל תזלזלי בשום תכונה נדרשת, גם לא בהקפדה על מראה חיצוני. לא רק דוגמניות צריכות לשמור על המשקל, השיער והטיפוח - גם את.