שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    אימה על שפת האגם

    לא תמצאו כוכבים גדולים ב"יום שישי ה-13" - רק בחור חסון שנמצא על תקן ה"Scream Queen" ופעלולן במסכה שמבקש לחסל אותו. ניר נתן שמע מהם על החוויות מקריסטל לייק

    זה כבר הפך לעניין שבשגרה: מדי כמה שנים חוזרת הוליווד לאחד מגיבורי האימה המיתולוגיים שלה - ג'ייסון, הרוצח הסדרתי במסכת ההוקי, עם מצ'טה נוטפת דם של צעירים וצעירות שהעזו לפלוש למקום המסתור שלו על שפת האגם.

     

    המיתולוגיה של "יום שישי ה-13" הולידה תעשייה שלמה הכוללת 10 סרטי המשך ליצירה המקורית של שון ס' קנינגהאם מ-1980, סדרת טלוויזיה, קומיקס, ספרים, משחקי וידאו ועוד. הגרסה הנוכחית, שאינה סרט המשך אלא פגישה מחודשת עם ג'ייסון, מבטיחה לקהל היעד הצעיר וצמא הדם את אותו תפריט של זוועות, הומור שחור ופורנו רך.

     

    אבל למרות הדימיון למקור, הסרט כולל לא מעט חידושים - כשבראשם החלפת ה"Scream Queen" הראשית המתבקשת בדמות גברית שמובילה את העלילה. הגבר הזה הוא ג'ארד פאדאלקי, יפיוף גבה קומה שיכול היה לבנות קריירה של שובר לבבות אך בחר דווקא באפיקים הפחות פופולריים של מדע בידיוני ואימה. הוא כיכב בסרטי זוועות כמו "בית השעווה" ו"Cry Wolf" ומשחק כבר ארבע עונות בדרמת האימים הטלוויזיונית "על טבעי".

     

    צורח בלב

    "כנראה שראו בי איכויות של Scream Queen", צוחק פאדאלקי. "אבל לא צרחתי בסרט ואפילו אם צרחתי, זה נחתך בעריכה. כבר יצא לי למצוא את מותי בסרטי

    אימה והיה נחמד לדעת שאני הגיבור בפעם, והאחרון שנותר על הרגלים".

     

    אבל פאדאלקי הוא גיבור רק לכאורה. למעשה, הוא משמש כינור שני לג'ייסון, אותו מגלם איש הפעלולים הוותיק דרק מירס, שפניו מכוסות כצפוי במסכת ההוקי (ולפני כן בתחבושות). מירס הופיע בלא מעט סרטים ("גברים בשחור", "שודדי הקאריביים" וכמה סרטי אימה) עם מסכות ואיפור מפלצתי, אך גם בלעדיהם הוא מסוגל לעורר אימה. מדובר בבחור ענק, שרירי, קרח, כמעט ללא גבות ועיניים קטנות, אפורות וקפואות. הצחוק המתגלגל שלו מעיד שלפחות כרגע, אין לו כוונות זדון.


    פאדאלקי ב"יום שישי ה-13". לא הגיבור האמיתי

     

    "גם בחיי הפרטיים אני קצת מפחיד, אבל לפחות בסרטים אני יכול לשחרר את המפלצת מהכלוב", הוא אומר. "מובן שיותר כיף לשחק את הנבל. עוד לפני שקיבלתי את התפקיד הזה, ג'ייסון היה הנבל האהוב עלי יחד עם דארת' וויידר. למזלי, התסריטאים לקחו את כל החלקים הטובים מהסרט המקורי וסרטי ההמשך ומיקמו אותם בסרט החדש. הם עשו את ג'ייסון יותר דמות מאשר נוכחות מאיימת. אתה יכול לראות מה הוא חושב ומה הוא מרגיש בין הרציחות. כמובן שהתפקיד של התסריט הוא גם להפוך את ג'ייסון למפחיד יותר, ואני די מרוצה מהתוצאה".

     

    איך היתה התחושה להצטלם עם המסכה על הפנים?

     

    "זו הרגשה לא רגילה. הלכתי עם אנשי הפעלולים להתאים לי מסכה וכשניסיתי אותה, הם הביטו אחד בשני ואז התחילו למחוא כפיים ואמרו 'זה הבחור המתאים'. האמת היא שבקושי אפשר לראות מתוך המסכה ולא מעט פעמים במהלך צילומים, היו כל מיני חפצים נמוכים שלא ראיתי ונתקלתי בהם".

     

    זו לא בדיוק שאיפה טיפוסית לשחקן, להופיע עם מסכה לכל אורך הסרט.

     

    "יש כאלה שאולי היו רוצים להצמיד לי תדמית של שחקן מפלצות, שמשחק רק עם הידים והעיניים. אבל אני מאמין שמשחק הוא משחק וזה היה כמו תפקיד שבו יכולת לראות את הפנים שלי. עשיתי תחקיר על הדמות, למדתי אותה והתנהגתי כאילו שאין לי מסכה על הפנים".

     

    ג'ייסון קם לתחייה פעמים רבות, בלמעלה מעשרה סרטים. הצלחת להבין מה סוד התחייה המחודשת שלו?

     

    "לכל אחד יש תאוריה משלו וזה טוב שזה נותר בגדר מסתורין".

     

    איך קיבלו אותך המעריצים?

     

    "בהמון אהדה, ואני אסיר תודה להם. הם היו כל כך מטורפים וקולים וכל כך אוהבים ומגינים על ג'ייסון".

     

    ולמרות זאת ג'ייסון עדין זועם על כולם.

     

    "אולי מפני שהוא לא מזיין", הוא צוחק. "במקור הוא זועם על רצח אימו לפני שנים רבות. יש לו פלאשבקים וכשהוא רואה את הצעירים, כל האגרסיות יוצאות ומכוונות לדמות שהוא תוקף. זה שחרור רגשי, לא רק פיזי".

     

    הקרב על האגם

    כצפוי, האגרסיות הללו יצאו לפועל גם בקרב ההכרעה הבלתי נמנע בין צמד גיבורי הסרט, פאדאלקי ומירס. הקרב, מספר פאדאלקי, היה תובעני מאד וצולם במשך חמישה ימים - לא מעט, בהתחשב בעובדה שמדובר בסרט דל תקציב שאינו עושה שימוש בכוריאוגרפיית קרבות מורכבת במיוחד.


    מירס והמצ'טה. שחרור רגשי ופיזי

     

    "כשהבנתי שאצטרך להלחם בדרק, התחלתי להתאמן במיוחד בשביל זה, למרות שאני תמיד שומר על כושר. מה שמפחיד אצלו הוא שאני לא יכול לברוח ממנו כי הוא מהיר יותר, ואני לא יכול להלחם בו כי הוא חזק יותר. סצנת הקרב האחרונה היתה מאוד פיזית ולא קלה, כי ספגתי לא מעט חבטות".

     

    מאזנו של ג'ייסון בסוף הסרט עומד על המספר הסימבולי של 13 קורבנות. האנטי גיבור כאן שוחט במיומנות את קורבנותיו בשלל כלי משחית חדים - לא רק המצ'טה אלא גם גרזן, סכין ואפילו חץ מושחז. אולם למרות הטבח ההמוני, הסרט פחות מדמם מהמקובל בז'אנר. את הטענות יש להפנות למרקוס ניספל, במאי הסרט.

     

    "מה שקורה הוא שאם אתה מתיז דם וזה פוגע בבגדי השחקנים, הם חייבים להחליף אותם" הוא מסביר. "לי לוקח שתיים-שלוש דקות להחליף בגד, אבל לשחקן הוליוודי זה לוקח 40-45 דקות - ואין לי מושג מדוע, במיוחד כשאני

    מבקש מהם להזדרז. אז פשוט החלטנו לא לכסות אותם בדם אלא להוסיף פעלולים דיגיטליים בעריכה. בעיני זה אפילו עובד לטובת הסרט".

     

    ומתברר שכך סברו גם המוני צעירים אמריקאים, שנהרו ב-13 בפברואר לבתי הקולנוע והזרימו לקופות 45 מיליון דולר בסוף השבוע הראשון. הסרט סבל מצניחה חדה בהכנסות לאחר סוף השבוע הראשון - תופעה נפוצה בקרב סרטי אימה - אולם גם כך, הוא נותר אחד מסרטי האימה הרווחיים של השנים האחרונות. כך שעבור מירס, פאדאלקי ואולי גם ניספל, יתכן שזהו רק תחילתו של המסע - כי אף אחד בהוליווד לא ממש מתכוון להניח לג'ייסון לנוח לו באגם בשלווה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "יום שישי ה-13". הרימייק התורן
    לאתר ההטבות
    מומלצים