רזי האותיות - חלק א'

אחד התחומים המרתקים והמסעירים ביותר בחכמת הקבלה עוסק, רובו ככולו, בסוד אותיות השפה העברית. אך לא פעם עולה התמיהה האם נכון לייחס כוחות רוחניים לצורות גרפיות אשר בסך הכל משמשות כלים לתקשורת מילולית וכתובה? הייתכן כי הן אוצרות, בתוכן שפע מטפיסי ואנרגיות שונות? ומהו בדיוק כוחן? את התשובות לשאלות אלו ואחרות נציג במאמר הבא בו נצא למסע מופלא של נפלאות לשון הקודש. נכנס אל תוך עולם האותיות ונלמד את סודותיה של כל אות ואות. נחקור ונחשוף את העוצמות הרוחניות והמשמעויות האדירות המקופלות בכל אות על כלל היבטיה השונים.

נקדים ונאמר שכל הנאמר להלן הוא קצה הקרחון בהבנת סוד האותיות על כל המשתמע. כל אות נחקרת ונלמדת באופן פרטני ועמוק, ואוצרת בתוכה כמויות אדירות של ידע. חכמי הקבלה אומרים כי לפני בריאת כל העולמות ברא ה' את האותיות והעניק לכל אות כוח רוחני אנרגטי המייחד אותה בלבד. ככתוב בזוהר כיצד באו כל אותיות לשון הקודש מלפני הבורא וכל אחת מהן ביקשה להיות הראשונה לתחילת מעשה הבריאה (בראשית, הקדמה). בספר יצירה במשנה א' כתוב: "בשלושים ושתיים נתיבות פליאות חכמה (22 אותיות השפה העברית ועשר הספירות) חקק את עולמו בשלושה ספירים (ספיר לעניין זה הינו אור רוחני) בספר, וספר וסיפור". קרי, כל אחת מאותיות לשון הקודש נמדדת ונשקלת בשלושה רבדים. "בספר" - צורה גרפית, "וספר" - בערך המספרי, "סיפור" - אופן ההגיה. לפיכך, נוכחנו לדעת כי כל אות יונקת את אורה משלושה מוקדי כוח שונים היוצקים לתוכה אנרגיה רוחנית עצומה מחד, ועצורה מאידך. כל זאת על מנת לייחד אותה משאר האותיות.

סוד האותיות

האות א' סודך - הראשונה בסדר האותיות. סימנה אחדות כוללת הנובעת ממקור החכמה. מבטאת את ההתחלות החדשות ואת התנועה קדימה. ניצבת גבוה בסולם הערכים האוניברסליים וכוללת בתוכה כוחות עצומים המקרינים על כל האותיות הבאות אחריה.

צורתה הגראפית: נראית פורצת לכל עבר ללא גג מעליה, קירות מצידיה ובסיס לרגליה ולכן מסמלת את האין סוף. היא אות המייצגת אמת מוחלטת שבכוחה לחבר בין הפכים. כאמור בדברי הפתיחה, כל אות בלשון הקודש מהווה צינור דרכו עובר שפע בין העולם הרוחני ובין העולם הגשמי, והדבר בולט במיוחד באות א'. צורתה מעידה על פנימיותה - היא נראית כסולם מוצב ארצה וראשו נוגע בשמים. חלקה הימני העליון הוא האות י' המורה על העולם הרוחני הגבוה, וחלקה השמאלי התחתון, גם כן האות י', אך הפעם בהיפוך ומורה על העולם הגשמי. הללו מחוברים יחדיו באמצעות האות ו' הניצבת באלכסון.

כעת נחשב את הגימטרייה של האותיות המרכיבות ונגלה דבר מופלא. ערכה של האות י' הינו 10 ושל האות ו' 6. הסיכום הכולל של פעמיים יוד ועוד ו' הוא 26. ממש כמו שם הבורא בעל ד' אותיות (הוי"ה) שערכו אף הוא 26. ערכה הגימטרי של האות א' הוא 1 והבורא אף הוא 1 ולכן האות א' מייצגת את מציאות הבורא ונצחיותו. באם נכתוב את המילה "אלף" מהסוף להתחלה נקבל את המילה "פלא" – דהיינו האלוקות נשגבה ונעלית מבינתו של האדם. באם נמיר את המילה "אלף" למספרים, נקבל את התוצאה 1+30+80=111 שלוש פעמים אחד, עניין נוסף המורה על נצחיות הבורא: היה, הווה יהיה. המילה אלף רומזת למילה "אלוף" שפירושה מנהיג, מלך, וכמובן שהכוונה היא לבורא עולם. לכן, באוצר המדרשים מובא: "אמר לו ( הבורא) לאות א' אל תירא שאתה ראש לכולן כמלך, אתה אחד ואני אחד ותורה אחת". המילה "אדם" מחולקת לשניים, האות א' מייצגת את האלוקות ואת הנשמה. האותיות ד' ומ' (סופית) מייצגות את החומר ואת הנפש. בזוהר נאמר: "הכי הדם הוא הנפש ועפרא דמכסיא עליו" (תיקוני הזוהר,עשרין). מכאן שבחיבור הנשמה עם החומר נוצרים חיים.

אסביר, בשערי תשובה שער א' כתוב: "שלושה שותפים יש באדם אביו אימו והקב"ה". בגימטריה האל (1 - ראה האות א'), אביו (אב = 3) ואימו (אם = 41). אב + אם = 44. דם = 44 . כלומר, ההורים נותנים את החומר ליצירת הגוף והאל נותן את רוח החיים. מכאן, אנו מקבלים אדם = חיבור של חומר ורוח. להבדיל, כאשר האדם נפטר מסתלקת האות א' מהאדם ונשאר דם (חומר) לבדו, כלומר גוף ללא נשמה. באם נתבונן במילה "אמת" נראה כי הימצאות האות א' בראשה מצביעה על דברים מבוססים בעלי עיקר ותוכן, אך כאשר פורחת לה האות א', נותרת המילה "מת" המורה על דברי שקר חסרי כל שחר.

שנים רבות עסקו בשאלה באיזה יום להריון העובר מקבל את צורתו ומתחיל לשדר גלים חשמליים מהמוח. טובי אנשי המדע והרפואה חקרו ומצאו כי ביום הארבעים להריון העובר מקבל את צורתו. הפתרון לחידה זו היה ידוע כבר לפני שנים רבות בקבלה, במדרש אגדה נאמר:"ארבעים יום כנגד ארבעים יום של יצירת הולד" (בראשית, ז'). אם נכנס לסוד האותיות נראה דבר מופלא, המילה ולד בגימטריה =40, מסמן את היום בו העובר משדר סימני חיים. המילה אם בגימטריה = 41. דהיינו, רק ביום ה-41 להריון האישה נקראת אם ולא יום אחד לפני.

כאשר האות א' ראשונה בשם האדם, הדבר מצביע על אדם הצמא לידע וגיוון בחיים ומתפרש על שלל תחומי עניין. ריבוי א' בשם עלול ליצור מצב של חוסר איזון נפשי מה שעלול להקרין על כוח מזל שלילי בזיווג ובפרנסה.

האות ב' גלי סודך - בשונה מהאות א', המורה על אחדותו של הבורא, האות ב' מבטאת את העולם הגשמי ואת הריבוי שבא כתוצאה מחלוקה. האות פותחת את סיפור בריאת העולם הפיסי במילה " בראשית".

צורתה הגראפית: בנויה האותיות ר' + ו'. פתוחה מצידה השמאלי וסגורה מצידה הימני. חכמת הקבלה מלמדת כי צידה הימני הסגור של האות ב' מורה על מה שקדם למעשה הבריאה ואל לו לאדם הפשוט לחקור סודות עליונים. כאשר שואלים את האות ב' מי ברא אותך, מרמזת בקצה זנבה על האות א'. צידה השמאלי הפתוח מורה על התקדמות, פתיחות לעתיד, אפשרות לקבלת שפע והתרחבות. מייצגת את "הכלי" המשלים לאות א' (גוף ונפש).

הנושא אות ב' בשמו יהיה אדם רגיש, חברותי וזוגי. הדואליות מאפיינת אותו לעיתים עד כדי קוטביות מובהקת. זיכרו כי הניגודיות שולטת באות ב' (עולם גשמי ועולם רוחני, אור וחושך, זכר ונקבה, חיים ומות ). האות ב' בשם האישה תצביע על אם חמה ומסורה המגוננת על משפחתה. האות ב' בשם הגבר תצביע על משיכה רבה לטבע, בעלי חיים ופתיחות מחשבתית.

האות ג' גלי סודך - משויכת לספירת החסד ורומזת לכוח גמילות החסדים. נראית כאדם פוסע היוצא מביתו (האות ב') וצועד אל עבר האדם הדל (האות ד') על מנת לגמול לו חסד, להעניק ולספק כל צרכיו. יש באות זאת נדבך נוסף העוסק בכוח הגמילה, משמע, מטרת הנתינה וההענקה לאדם הנזקק תהיה לפרק זמן קצוב ומדוד מראש, כל זאת על מנת לסייע לו לעמוד על רגליו בכוחות עצמו ולהיגמל מהצורך בחסדי אחרים.

בתורת הסוד מייצגת האות ג' את התוצאה שבאה מחיבור. קרי, כשם שילד מסמן את התוצאה הנפלאה של חיבור הוריו כך מייצגת האות ג' את ההמשכיות והשפע. ביכולתה לגשר ולחבר בין ניגודים לכדי יצירת שלמות אחת בין האותיות הקודמות לה.

הנושא בשמו את האות "ג" יהיה מחד, בעל רצון עז להשפיע ולהעניק מעצמו לזולת. מוטיב הנתינה חרוט עמוק בנפשו וכפועל יוצא יזכה גם הוא לשפע רב ולחסדים רבים ממרומים. עצם הנתינה מניעה את תהלוכת גלגלי הרקיע ותגרור בעקבותיה זרימת הצלחה, שפע ומזל לגומל החסד. מאידך גיסא, עלולה האות ג' ליצור דיכוי בזרימת השפע והמזל (נתון לבחירתו של האדם) מה שיוביל בנקל לאימפולסיביות, פזרנות, בזבזנות, אי יכולת לראיית הנולד, כעסים רבים, פגיעה אנושה במצפון וויתור על העקרונות המוסריים.

האות ד' גלי סודך - אות משלימה לאות ג' הבאה לפניה. מבטאת את "כוח הקבלה" בבריאה ולכן היעדר כוח זה ימנע מהאדם את יכולת ההענקה. מגלה את החשיבות הרבה שבעזרה לזולת. חשוב להבחין בין שני המושגים: לקבל ולקחת. הראשון חיובי והשני שלילי.

אות חשובה מאין כמוה שעוצמתה בחולשתה. עצם הנתינה מעניקה לנותן תחושה נפלאה של עשיית מעשה נאצל ואנושי ובלעדי האות ד' לא נוכל לתת מעצמנו ולחוות תחושה טהורה של נתינה משוללת שיקולי עלות מול תועלת. לפיכך, ניתן לומר כי על אף שהאות ד' נזקקת לחסדים לשם קיומה, היא מעניקה הרבה יותר ממה שהיא מקבלת, בבחינת "צדקה תציל ממות". האם נותן הצדקה מציל את המקבל ממוות או שמקבל הצדקה גורם לנותן לקיים את המצווה ובכך להינצל מדין קשה? יובן כי קיימת הדדיות בין שני הכוחות, נתינה וקבלה, ואלו יוצרים אחדות אחת שלמה בלתי נפרדת. שהרי ביסודה של האות ד' בנויה מציאות של נתינה עצומה. החיבור שבין האותיות ג' ו-ד' רומז לכוח ההשפעה המסוגל לעורר את השפע ולא לחינם המילה "גד" מהווה מילה נרדפת למילה "מזל".

צורתה הגראפית: עומדת על רגל אחת לעומת שלוש האותיות הקודמות לה ומייצגת את הצניעות והענוה.

האות ה' גלי סודך  - האות העדינה ביותר בלשון הקודש.

צורתה הגראפית: בנויה מהאותיות ד' ובתוכה האות י'. מייצגת שפע, פריון, הצלחה ונועם ההליכות. חכמת הקבלה מלמדת כי זוהי האות בה נברא העולם הגשמי. ערכה המספרי הוא 5 ומכאן הרמז לאמונה העממית שמספר זה מבטא סגולה לשפע ולשמירה והגנה מעין הרע. בכוחה להבדיל בין זכר לנקבה (איש - אשה, מלך - מלכה) ולכן מורה על הפן הנקבי בבריאה. אות גרונית קלה להגייה המסמלת את ההצלחה בלא טורח. מחד, אות תקשורתית ויצירתית. מאידך, רוחנית מאוד הנקשרת עם עולם המיסטיקה והדת.

באם האות ה' פותחת את שם האדם יורה הדבר על חיים מלאי עניין וגיוון לרבות תהפוכות. במקרים בהם האות ה' מופיעה בשם האדם יותר מפעם אחת ייתכנו כעסים, מזג חם, אימפולסיביות וחוסר יציבות בכוח המזל.

האות ו' גלי סודך  - אות גשמית מובהקת המייצגת את החיבור והאיחוד, בעיקר מן הפן החומרי. ערכה המספרי הוא 6 ולפיכך מייצגת את מושג הפיסיות הבנוי משישה צדדים: מעלה, מטה, צפון, דרום, מזרח ומערב. בצורתה נראית זקופת קומה וצרת מימדים. לפיכך, אינה חוצצת בין הדברים, נהפוך הוא, היא מהווה גורם מחבר המסוגל לגשר בין הפכים. מציינת את היושרה, הצדק והשלמות ולכן נתפסת כעמוד מרכזי סביבו מתקיימת הבריאה כולה. ניצבת בספירת התפארת (חיבור שבין גבורה וחסד) ומקשרת בין הספירות העליונות לתחתונות.

הנושא אות ו' בתחילת השם יהיה אדם מן הפן החיובי, טיפוס נעים הרואה את התמונה השלמה מכל צידיה השונים ואף ידע להתייחס נכונה ולפשר בין הצדדים. אם יחולו עיכובים בכוח מזלו עלול להיות מודאג וחרדתי עד כדי הטרדת הקרובים לו.

האות ז' גלי סודך - אות עצמתית מאוד המייצגת את התנועתיות וההתקדמות. עניינה מהצד החיובי הוא פרנסה, מזון וחיים ומהצד השלילי מלחמה, הישרדות ויצרים.

צורתה הגרפית מורה על פנימיותה: נראית כמו חרב - סמל למלחמה ונצחון. ערכה המספרי הוא 7 וחכמי הקבלה מסבירים כי המספר 7 מייצג את ממד הרוחניות בבריאה ואת נפש האדם שהרי נאמר" "כל השביעין חביבין". מבין כל המספרים, למספר 7 מקום מרכזי ביהדות והדוגמאות לכך רבות : שבת - היום השביעי, שבעה רקיעים, שבעת קני המנורה, שבע יבשות, שבעה תווים במוסיקה, שבעה פתחים בראש האדם, השנה השביעת - שנת שמיטה, ספירת העומר - שבעה שבועות, פסח - שבעה ימים, סוכות - שבעה ימים, אבלות - שבעה ימים, את חומות יריחו הקיפו שבעה ימים שבעה כוהנים עם שבעה שופרות, שבעת ימי טהרה, שבע מחלפות ראשו של שמשון ועוד.

הנושא אות ז' בשמו יהיה מהצד החיובי בעל יכולת להתפרנס בכבוד וברווח. מהצד השליל עלול להיות מהורהר, מנותק מסביבתו, עצבני ובמקרים קיצוניים עד כדי הרס עצמי.

האות ח' גלי סודך - מסמלת את הממד העל-טבעי, את עולם הנסתר ואת תחום המיסטיקה. מייצגת את כוח ההתרוממות ואת מסוגלותו של האדם להתעלות מעל לרובד הגשמי. מחד, מסמלת את החטא ואת היבט השליליות. מאידך גיסא, מסמלת את כוח החיטוי הרוחני הקורא לאדם לבחון את עצמו ואת מעשיו.

צורתה הגרפית: בנויה מפעמיים האות ז' (בית יוסף) ומעין גג הקושר ביניהן, ולפי שיטת האר"י בנויה מהאות ו' והאות ז'. ערכה המספרי הוא 8 אשר לו שמור מקום של כבוד ביהדות. לדוגמה: ברית מילה, שמחת תורה, שמונה פתילים בציצית ומעולם הניסים – המילה "אז" (בגימטריה 8) הפותחת את "שירת הים".

הנושא אות ח' בשמו יהיה לרוב אהוב ובעל חן על סביבתו. אדם היודע להוציא מהכוח אל הפועל. באם האות ח' תופיע בתחילת השם יורה הדבר על דחף לחומריות ורצון להישגים גשמיים. אך אם תופיע במקום אחר בתיבת השם, יורה הדבר על נטייה לרוחניות, למיסטיקה ולדת.

האות ט' גלי סודך - אות זו מופיעה לראשונה במקרא במילה "טוב" ( בראשית א', ד') ולכן רומזת למושג "הטוב השלם והמוחלט" הבא לידי ביטוי בבריאות טובה, פרנסה טובה, חיים טובים ועוד. עם זאת, ראוי שנדע כי כל הטוב שבעולם הוא בסך הכל ספק ועלול להיות בר-חלוף שהרי תפיסת האנושות את המושג "טוב" הינה אישית-סובייקטיבית, אשר לעיתים קרובות עומדת בסתירה ל"טוב" האובייקטיבי האמיתי והנכון, ככתוב:"האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב".

בצורתה נראית ככלי פתוח למחצה המקבל לתוכו שפע וברכה. מידת הברכה תתעצם ותתרבה רק אם ישכיל האדם להשתית את הנהגותיו על פי מידת החסד, הנתינה והצדקה. חכמי הקבלה לימדו כי הרואה אות ט' בחלומו, סימן יפה לו.

הנושא אות ט' בשמו יהיה בעל תכונה לראות את הצד החיובי בכל סיטואציה. אופטימיות מהווה חלק נכבד באופיו אך עליו להיזהר מאופטימיות יתרה כזו המובילה לאוטופיה ולשאננות.

האות י' גלי סודך - ללא ספק מדובר באות הרוחנית ביותר ובעלת העוצמה הרבה ביותר בשפה העברית ולכן לא לחינם היא פותחת את שם הבורא המפורש. מהווה את היסוד המאחד את כל הכוחות הפועלים בבריאה ונחשבת לאות הראשונה שבקעה בשרשרת האותיות אשר יצרו את העולם. חכמי הקבלה אמרו: "מאן דאיהו זעיר איהו רב". קרי, מי שהוא קטן הוא באמת גדול ובעל עצמה. כזכור, נוכחנו לראות כי האות א' רומזת לאחדותו של הבורא ולחכמה האינסופית. בשונה ממנה, האות י' היא בבחינת מקור ההתחלות והבאר ממנו נשאבת החכמה. האות י' מייצגת בכתיבתה המצומצמת והקטנה את מינימום החומר הבא לבטא מקסימום של רוח ולפיכך נקשרת למידת הצניעות ומשוייכת לעולם העל-אנושי והמטפיסי.

הנושא אות י' בתחילת שמו יהיה בעל אישיות חזקה לצד חוש הומור מפותח. באם תופיע פעמיים הרי זו הדגשה חיובית של מעלותיה.

יצחק אהרון, "חכמה" המרכז לקבלה