עוזרים קצת לאמא אדמה

כדי לשמור על הטבע, לעיתים צריך לעזור: האירוס הנצרתי הוא פרח ייחודי לצפון מזרח ישראל ולדרום לבנון. אי אפשר למצוא אותו באף מקום אחר בעולם. הוא פורח במזרח הגליל, ממטולה ועד לאזור עפולה, ואפשר למצוא אותו גם בחרמון לעיתים.

הפרח ההדור הזה מתרבה בסיוע דבורים, שמוצאות בו מקלט ללינת לילה ונושאות את האבקנים מפרח לפרח. אלא שבשנים האחרונות רק כ-20 אחוז מהפרחים שפורחים בגליל מייצרים זרעים - מסיבה שטרם הובררה. בשטח התוצאות ניכרות. יש שנים שלא כל הפרחים פורחים, יש שנים שרבים פורחים ויש שנים שכמעט אף אחד לא פורח.

כדי לאושש את אוכלוסיית הפרחים נזקקה התערבות אנושית: האבקה ידנית של הפרחים. הרקע המדעי ליוזמה מתבסס על עבודת המאסטר של בסמת סגל בטכניון, שגילתה כי האבקה ידנית תעלה את הפריון של האירוס הנצרתי לכ-90 אחוז. תחת הפיקוח של אקולוג מרחב הגליל התחתון ברשות הטבע והגנים, יפתח סיני, ובסיוע סטודנטים ותלמידים, בוצעה בשנה שעברה האבקה ידנית של הפרחים.

קוטפים אבקנים (התמונות באדיבות רשות הטבע והגנים)

ומאביקים במקום הדבורים

לפני ההאבקה קטפו האבקים באופן ידני מפרחים, והעבירו אותם למבחנות סטריליות. את האבקנים אספו מפרחים שנמצאים באזורים אחרים וברכסים אחרים, כדי להגדיל את המגוון הגנטי ולחזק את אוכלוסיית הפרחים. ואז, במקום שהדבורים יתחכחו באבקנים ויעבירו אותם מפרח לפרח, עושים זאת המתנדבים: הם מוציאים את האבקנים שנקטפו, מחכחים אותם בצלקות הפרחים ומורחים את האבקה. הפרחים שעברו תהליך הפריה שכזה סומנו לצרכי מעקב וניטור.

בתנאי המעבדה הייתה ליוזמה הצלחה מסחררת; עד כה בוצעה האבקה ידנית אחת כך שהתוצאות עדיין ראשוניות. מבצעי האבקה נוספים יערכו בקרוב ובשנים הבאות, עד שניתן יהיה לקבוע באופן ודאי שההתערבות הזו בטבע אכן מצילה את הפרחים: היא מייצרת חניטה, שמובילה לזרעים ולאבקנים

במקביל בודקים האם שיח הסירה הקוצנית משפיע גם הוא על התפתחות האירוס הנצרתי. באזורי פריחה מבצעים מספר מהלכים הכוללים הסרה מלאה או חלקית של השיחים בקרבת הפרחים, כדי לראות מה תהיה ההשפעה על הפריחה.

לעיתים, מה שצריך זה לחפור: שמורת גבעת גד, ממערב למושב אמציה שבשפלה, משתרעת על פני 12 אלף דונם של גבעות עגולות מכוסות צמחייה ים-תיכונית אופיינית: עצי בר-זית בינוני, שיחי סירה קוצנית ומרווה, ובעונה אפשר למצוא שלל כלניות ורקפות.

אך האזור בעל השיפועים המתונים מושך אליו גם את הג'יפאים ורוכבי הטרקטורונים. אלה חורצים את השטח בגלגליהם, רומסים את הצמחיה וגם ויוצרים תלמים (קוליסים) מהודקים המונעים מהצמחיה להתאושש. 

השבילים אחרי תיחוח

הבולדרים ימנעו הרס נוסף

כדי לשקם את הגבעות היה צורך לחסום את השבילים החביבים על הג'יפאים. תחת פיקוחו של אקולוג מחוז המרכז של רשות הטבע והגנים, ד"ר יריב מליחי, ובניהולו של הפקח איתמר ווליס, הובא למקום מחפרון, שתיחח את השבילים והפך את הקרקע. בשלב הבא הובאו למקום בולדרים כבדים, שהונחו במיקום שנועד למנוע שימוש בשבילים הלא מורשים. בין הבולדרים פיזרו זרעים של צמחיה מקומית כדי שיצמחו ויצרו משוכה טבעית.

במקביל נעשתה עבודת הסברה בקרב מבקרי השמורה, שהונחו להישאר בתחומי השבילים המסומנים (גם שבילי רכב ו-4X4, וגם שבילי הליכה). לאחר שיקום של כשלושה דונם של שבילים ממתינים ברשות הטבע והגנים לתוצאות סקר ניטור צמחיה באזור, שיעיד האם הפעולה מילאה את ייעודה.

ולפעמים, צריך ממש לעקור: שמורת ביצת זיתא, הנמצאת צפונית לחדרה, היא שריד ייחודי לנוף הביצות ששלט באזור בעבר. השמורה הקטנה, כ-300 דונם, היא גם הביצה הבלתי מזוהמת היחידה ששרדה במרכז הארץ.

מלבד המינים האופייניים לביצותף כולל בית הגידול שבשמורה גם מינים נדירים שנכחדו משאר האזורים בארץ, כמו למשל הצמח טובענית אביבית והשרך הנדיר לשון אפעה. במי הביצה יש שפע של סרטנים ירודים, חרקים, רכיכות ודו-חיים.

השמורה הוקמה כדי לשמר את בית הגידול הייחודי ולשקם את המערכת האקולוגית של הביצה. אך לא הבטון איים על הביצה כי אם השתלטות אחרת - טבעית דווקא.

ב-20 השנים האחרונות ישנה מגמה של השתלטות עצי אשל מרובע על הביצה. העצים דוחקים ממנה את מגוון הצמחייה העשיר שאפיין אותה בעבר, ומקשים על שיקום המערכת האקולוגית. כדי לבלום את השתלטות העצים נדרשה התערבות דרמטית - עקירת חלק מעצי האשל.

בפיקוחו המקצועי של האקולוג ד"ר יריב מליחי, ובניהולו של פקח רשות הטבע והגנים בשרון, אורי קייזר, סומנו העצים המיועדים לדילול והחלה העבודה בשטח, בעזרת מחפרון. בתום העבודה נעקרו כ-200 עצים, שהועברו כגזם לאתר הטמנה מורשה.

העבודות בוצעו החל מאמצע הקיץ ועד לפני תחילת הגשמים - אז הופכת התנועה בביצה למסובכת. כעת מתבצע ניטור של הצומח בביצה, וממתינים לראות האם דילול האשלים אכן מאפשר לצמחיה הייחודית לשגשג.