הסיבה האמיתית מאחורי דירוג ישראל בפיפ"א?
לא מעט תהיות נשמעות כשהחבורה של קשטן מתמקמת בין 20 הנבחרות הטובות בעולם. מלבד תואר 'אלופת העולם במשחקי ידידות', קיימת הצדקה נוספת: ישראל לא הפסידה ב-18 משחקיה האחרונים במוקדמות המונדיאל. קצת אופטימיות לפני יוון
אחת לחודש, בכל פעם שכלי התקשורת בארץ מפרסמים את הידיעה החודשית על דירוג פיפ"א החדש, מעלה רוב מוחלט של הקוראים חיוך על פניו. "איך יכול להיות שישראל במקום ה-15 (או ה-17, או ה-20 וכו') בעולם?", שואלים את עצמם רבים, בכל פעם שהנבחרת של דרור קשטן קובעת דירוג שיא חדש או סתם שומרת על מקום של כבוד בטופ 20 או 30 העולמי.
"איך בכלל אנחנו מעל נבחרות כמו יוון, שבדיה, ניגריה או מכסיקו?", היא השאלה הבאה ששואל את עצמו אוהד הכדורגל הממוצע בישראל, על דירוג נבחרתנו. אותה אחת שבדרך כלל מוגדרת כאלופת העולם במשחקי ידידות, אבל לא מסוגלת להעפיל לטורניר גדול כמו מונדיאל או אליפות אירופה.
גרנט עם קובי קון השוייצרי, סגר עשרה משחקים ללא הפסד (ראובן שוורץ)
אז נכון שדירוג פיפ"א, בין יתר מרכיביו הרבים בחישוב המסורבל עד להגעה לניקוד של כל נבחרת, לוקח בחשבון גם את משחקי הידידות (כאמור, בין היתר) וזו אולי הסיבה המרכזית לדירוג הגבוה של נבחרת ישראל בעולם. אבל אם רוצים סיבה אחרת שאולי תסביר את הדירוג הגבוה ובעיקר יכולה לעורר קצת אופטימיות לקראת שני המשחקים הגורליים מול יוון בשבוע הקרוב, שימו לב לנתון הבא - ישראל לא הפסידה כבר 18 משחקים ברצף במוקדמות המונדיאל.
כן, קראתם נכון. 18 משחקים ברצף, שהנבחרת המושמצת שלנו, בין אם בהדרכת ריצ'רד נילסן, אברהם גרנט או דרור קשטן, לא הפסידה משחק מוקדמות מונדיאל. הכמות הזו שוות ערך לכמעט שני קמפיינים שלמים. אז איך זה שלא עלינו למונדיאל כלשהו בדרך אתם שואלים? אפשר למלא ספר עם הסיבות הרבות, אבל כנראה שבראש הרשימה תהיה העובדה שאנחנו אמנם לא מפסידים, אבל גם לא מנצחים הרבה. מי אמר אלופת התיקו ולא קיבל?
כדי להגיע לפעם האחרונה שנבחרת ישראל ירדה מנוצחת ממשחק מוקדמות מונדיאל, צריך לחזור במנהרת הזמן עד ל-28 במארס 2001. אז, אחרי 90 דקות באצטדיון על שם ארנסט האפל בווינה, ישראל ירדה לחדר ההלבשה עם 2:1. מדהים ככל שזה יישמע, עברו כבר כמעט שמונה שנים (טפו, טפו, טפו, שזה לא ייקטע השבוע) ללא הפסד של נבחרת ישראלית במוקדמות מונדיאל.
אחרי ההפסד בבירת אוסטריה, ישראל השלימה את משחקי הבית עם ניצחון חוץ על ליכטנשטיין (0:3) ותוצאות תיקו מול ספרד (1:1 בבית), בוסניה (0:0 בחוץ) ואוסטריה (1:1 בבית). באיזה מקום סיימנו? ניחשתם נכון, במקום השלישי הטיפוסי, בגלל אותו שער מעצבן בדקה של משחק הנעילה מול האוסטרים בר"ג.
כעבור ארבע שנים, הגיע תורו של גרנט להוליך את ישראל לקמפיין מוקדמות מונדיאל. הנבחרת שלנו סגרה עשרה משחקים עם מאזן מרשים ביותר של ארבעה נצחונות ושש תוצאות תיקו. פעמיים 1:2 על קפריסין, 0:2 ו-1:2 על איי פארו ושישה משחקים ללא הכרעה מול הגדולות של הבית - צרפת, אירלנד ושוייץ. על פניו קמפיין מפתיע ומרשים, אלא שהיתה בעיה קטנה: סיימנו שוב, ניחשתם נכון, במקום השלישי (הפעם בגלל הפרש שערים) ואת גביע העולם גרמניה 2006 ראינו מהבית.
ועכשיו, אחרי עוד ארבע שנים של המתנה, הגיע תורו של קשטן לנסות את מזלו. בינתיים, בלי העין הרע, ארבעה משחקים מאחורינו וגם בהם הנבחרת תמיד הוסיפה לעצמה לפחות נקודה למאזן. זה התחיל עם ה-2:2 הדרמטי מול שוייץ בר"ג, נמשך עם הנצחונות 1:2 במולדובה ו-1:3 בלוכסמבורג, ובינתיים נעצר ב-1:1 בלטביה, במשחק האחרון.
לסיכום - ארבעה משחקים בקמפין 2002, עשרה כעבור ארבע שנים ועוד ארבעה בנוכחי. נבחרת ישראל תעלה למשחקים מול היריבה מארץ הסופלאקי עם מטען מכובד מאוד של 18 משחקים ללא הפסד. כדי שלא נראה גם את דרום אפריקה 2010 רק דרך הטלוויזיה, מומלץ מאוד שהרצף יגיע ל-20. ואם אפשר, יוסי בניון והחברים, תשתדלו לא לשמור על אליפות העולם בתיקו, אלא לנצח לפחות אחד מהמשחקים. תודה, ובהצלחה.
