שתף קטע נבחר

  • עמוס רולידר
 
צילום: ירון ברנר

הורים, החזירו את השליטה לידיים שלכם!

הילד כועס, מתעצבן, מסרב, משתולל - ואתם מעדיפים להחזיר את השקט הביתה ופשוט לתת לו לעשות מה שהוא רוצה. פרופ' עמוס רולידר רוצה להזכיר לכם מי כאן המבוגר האחראי ואיך מתמודדים עם התקפי הזעם של הילדים

"רולידר, מה עושים? הילד שלי אוהב מאוד ללכת לחברים ולשחק, אך כאשר אני באה לקחת אותו הביתה הוא תמיד עושה לי בעיות ואינו מוכן לבוא איתי. כל ניסיון שלי לבקש, לשכנע או להתעקש, פשוט לא מצליח. הוא מתעלם, מבקש, כועס, בוכה ואפילו מתפרץ בזעם כאשר אני מגיעה ומנסה לקחת אותו הביתה. אני ממש בחרדה לפני כל ביקור שלו אצל חבר. מה עושים?"

 

כל הורה מכיר היטב את המצבים בהם הוא יכול לנבא בביטחון שילדו יפגין התנהגות בלתי ראויה ובהם כל מאמציו ללמדו אחרת נדונים מראש לכישלון. שימו לב, מצבים אלה, בהם הילד מפגין התנגדות עיקשת לשיתוף פעולה עם הוריו, התנגדות מהולה בכעס, התקפי זעם ולעיתים אף ביטויי אלימות, אינם מתרחשים סתם כך, אלא באחת מהסיטואציות הניתנות לניבוי הבאות: כאשר ההורה מבקש מהילד לסיים פעילות מועדפת לטובת פעילות פחות מועדפת או לא מועדפת כלל; כאשר הילד מתבקש להמתין בסבלנות לתשומת לב או לקבלת חפץ נכסף; כאשר הילד אינו מקבל את מבוקשו או במצבים בהם הילד מתקשה לבצע מטלה מסוימת, מפסיד במשחק או מקנא באחר הזוכה בתשומת לב.

 

התנהגויותיו הבלתי נאותות של הילד שלנו במצבים אלה מבטאות קשיי איפוק ודחיית סיפוקים של הילד. אלו קשיים צפויים ובמידה רבה טבעיים שלמרבה הצער התעצמו כתוצאה מהתייחסות שגויה ובלתי יעילה של ההורים לביטויי הכעס, הרוגז, ההעלבות והסירוב לקבל את החלטותיו של ההורה.

 

תגובות שגויות ובלתי ראויות אלה של ההורה, מאופיינות בדרך כלל בניסיון להסביר לילד את הרציונל מאחורי החלטת ההורה ואת חוסר ההיגיון בתגובת הכעס של הילד, בניסיון לשכנע את הילד בצדקת ההורה או בניסיון להפיג את כעסו וסירובו על ידי הצעת חלופה (שוחד) "תן לאח שלך לשחק בכדור שלך ואתה ואני נלך לאכול גלידה. מה אתה אומר?" ומסתיימות בכניעה חלקית או מלאה לרצונו של הילד.

 

הילד לומד כתוצאה מתגובות ההורה כי ביטויי כעס, רוגז, העלבות, התקפי זעם וסירוב משתלמים בסופו של דבר ותוך תקופה קצרה הוא הופך להיות ילד כעוס, רגזן, עצבני כרוני, שמאוד קשה ולא נעים לחיות במחיצתו.

 

הורים יקרים, זה לא חייב להיות כך. התרופה לילד כעסן וסרבן כרוני נמצאת בידינו. בהתייחסות נכונה ועיקבית נוכל ללמד את ילדינו להיות סבלניים, רגועים יותר, להתאפק יותר, לדחות סיפוקים ולדעת לקבל סירוב או אי-היענות לבקשותיהם:

 

1. איתור מוקדם

אתרו את המצבים "מעוררי" התנהגות בלתי ראויה. כאמור, אנחנו מכירים היטב את המצבים בהם קיימת סבירות גבוהה כי ילדנו יפגין התנהגות בלתי נאותה. שבו בנחת, עברו במחשבתכם על סדר היום/השבוע ורישמו את המצבים וההתנהגות הצפויה. לדוגמא, בדרך כלל כשמגיעים לקניון הוא מתחיל מיד לבקש שנקנה לו ונקנה לו. כאשר אנחנו מסרבים הוא מתחיל לבכות, לכעוס ולעיתים גם לבעוט, או כאשר מבקשים ממנו לכבות את הטלוויזיה וללכת לישון הוא מתעלם מהבקשה, מסרב, כועס ומתחצף.

 

2. הכנה מראש 

הכינו את ילדכם לקראת המצבים בהם קשה לו להתנהג כראוי. שבו איתו והכינו אותו ממש בסמוך לתחילת המצב מעורר הקושי. אמרו לו כי אתם מודעים ומבינים את הקושי שיש לו במצב המסוים והביעו את ביטחונכם בכך שהוא מסוגל להתגבר על המצב המתסכל ולהפגין התנהגות בוגרת. הוסיפו בקול שקט, רגוע אך החלטי כי אתם מצפים ממנו להתנהג כראוי במצב המסוים.

 

לדוגמא, לפני תחילת משחק מסוים שבו עם הילד ואמרו לו: "אנחנו יודעים שבמידה ותפסיד זה לא יהיה לך קל. הרי לאף אחד לא קל להפסיד. אנחנו יודעים שאתה נוטה לכעוס ולא לקבל את תוצאות המשחק ומצפים שתפגין רוח ספורטיבית במקרה ולא תנצח, תתאפק ואפילו תחמיא למנצח. אנחנו בטוחים ביכולתך לעשות זאת וזוהי גם הציפייה שלנו. שיהיה לכולנו בהצלחה".

 

הניסיון המקצועי והמחקרי שלנו מלמד כי הכנה כזו בסמוך למצב המעורר בדרך כלל התנהגויות בלתי נאותות אצל הילד, מסייע באופן משמעותי לילד להתגבר על הקושי ולהפגין התנהגויות ראויות ומתאימות לגילו ולמצב.

 

3. וודאו שיש הבנה 

וודאו כי הילד הבין את הציפיות באשר להתנהגות הראויה. הניסיון מלמד כי חשוב לוודא שהילד הבין את האתגר ההתנהגותי העומד לפניו, את הציפיות ואת מרכיביה של ההתנהגות הראויה. רצוי לכן, לאחר הגדרת הציפיות והכנת הילד למצב המאתגר, לבקש ממנו לחזור במילים שלו על המצופה ממנו במצב בו בעבר הפגין התנהגות בלתי נאותה. רצוי לעודד אותו בשלב זה ולאחל לו הצלחה.

 

4. חיזוקים 

חזקו ושבחו את הילד על הפגנת איפוק, יכולת לדחות סיפוקים ושיתוף פעולה איתכם, במיוחד במצבים מעוררי קושי אלה. חשוב שהורה לא יחמיץ את ההזדמנות לשבח ולפרגן לילד כאשר זה מצליח להפגין התנהגות נאותה במצבים שבעבר נכשל בהם. לחיזוקו של הילד במצבים אלה (או אם תרצו היעדר התעלמות מהצלחתו) יש חשיבות מיוחדת בכך שהם מהווים את הדלק להמשך התנהגות בכיוון הרצוי. משפטים כגון: "בן, אני מאוד מעריך את העובדה כי נתת לאחיך את השלט ואיפשרת לו לצפות בתוכנית שלו. כל הכבוד. זה בהחלט מעיד על בגרות!" מגבירים מאוד את הסיכוי כי ילדך ימשיך לרכוש את יכולות האיפוק ודחיית הסיפוקים גם בעתיד במצבים דומים.

 

5. אל תיכנעו

הגיבו באיפוק אך בהחלטיות ובתקיפות על התנהגות בלתי ראויה במצבים אלה. סביר להניח כי בתחילה, למרות הגדרת הציפיות, הכנת הילד למצב המאתגר וחיזוקו על התנהגות נאותה, ימשיך הילד לעיתים בהתנהגויותיו הבלתי ראויות, יכעס, יתרגז ויסרב לקבל את החלטת הוריו. חשוב מאוד כי לא תתרגזו. אל תוותרו והתעקשו כי ישתף פעולה עם בקשתכם. אל תנסו בשום אופן להרגיע אותו כשהוא כועס ומתרגז וכמובן אל תיכנעו לבקשתו. היו שקטים אך נחושים. הילד יבין על ידי התנהגותכם זו כי אין סיכוי שתשנו את דעתכם ויפסיק את התנהגותו הבלתי נאותה. בפעם הבאה זה יהיה הרבה יותר קל לכם ולילד.

 

לסיום, זוכרים את הילד שאוהב ללכת לשחק עם חבר אך מסרב בכל תוקף לסיים את המשחק ולבוא הביתה בשעה היעודה? אז הפעם, בניגוד לפעמים קודמות, רגע לפני כניסתכם לבית החבר, הגדירו לילדכם ציפיות והכינו אותו לקראת הקושי הצפוי בזמן הפרידה מהחבר. אמרו לו: "עכשיו השעה ארבע. אני אבוא לקחת אותך בשעה שש, כך שיש לכם שעתיים לשחק ביחד. איזה כיף. אני יודעת שלא כל כך קל לך להיפרד, אני שמחה שאתה אוהב לשחק עם עדי והציפייה שלי היא שתדע להתגבר על הקושי ולהיפרד בשקט כילד בוגר. אני מצפה שלא תתרגז ושתאמר תודה ושלום יפה, כפי שאתה יודע".

 

כאן, בקשו מהילד לחזור על הציפייה במילים שלו (במקום לומר לו "הבנת? בסדר?") - כנסו לבית החבר והיפרדו לשלום. חזרו לקחת אותו כ-10 דקות לפני הזמן המיועד, הסבירו והכינו את בני הבית לקראת רוטינת הפרידה, ברכו את הבן לשלום ואמרו לו כי בעוד 8 דקות "נאמר שלום וניפרד מהחבר". בשעה היעודה גשו לילד ובקצרה, בלי היסוסים וסימני שאלה, בקשו ממנו לקום, להיפרד ולבוא איתכם: "השעה 6. אנחנו חוזרים הביתה. קום בבקשה ובוא איתי".

 

אם הילד משתף פעולה יפה חזקו ושבחו אותו על התנהגות בוגרת. במידה והוא מבקש דחייה או מסרב, בקשו ממנו בתקיפות לקום, בקשו מהאמא של החבר לתמוך בכם בכך שגם היא תבקש מהילדים לסיים את המשחק ולהיפרד. התעלמו מהבכי או אפילו מהתקף הזעם וזיכרו להודות לאמא של החבר על שיתוף הפעולה טרם צאתכם את הבית. בהצלחה.

 

  • פרופ' עמוס רולידר הוא אבא לשלושה, מומחה מוסמך בניתוח התנהגות, ראש המכון לחקר ולמניעה של קשיי התנהגות ילדים בסביבות חינוכיות ומנחה הרצאות וסדנאות בנושאי חינוך במכללה האקדמית עמק יזרעאל.

 

  

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים