איצטדיון ר"ג: ממש לא ידידותי למשתמש

ליל חניה

נתחיל בחניה. גם מי שמגיע שעה ואף למעלה מכך לפני פתיחת המשחק, לא יכול למצוא מקום להחנות אופניים בקרבת האצטדיון. כך נוצר מצב אבסורדי שאת המכונית נאלצתי להחנות בשטח השיפוטי של עיר אחרת (בני ברק) מזו שמתקיים בה המשחק (רמת גן). כמו אלפי צופים שהחנו את רכבם באיזור המוסכים של בני ברק, נאלצתי לשים נפשי בכפי ולדלג מעל הגדר שמפרידה בין שני כיווני הנסיעה ברחוב אבא הלל. כל דרך אחרת ארוכה יותר במאות מטרים ופשוט בלתי נסבלת.

איצטדיון רמת גן. לא ידידותי, מביך ומביש (צילום: יריב כץ)

נמשיך בכניסה לאצטדיון. למזלי הטוב נכנסתי דרך הכניסה המיועדת לעיתונאים, אבל את התורים הבלתי נגמרים בכניסה ליציעים, שעה ארוכה לפני פתיחת המשחק, אי אפשר היה לפספס. גם בתוך האצטדיון השתרך תור ארוך של אנשים, וזאת בשל התנאים הפיזיים הבלתי אפשריים בכניסה ליציעים, ובדיקות הכרטיסים.

תמיד לשירותך

גולת הכותרת. תאי השירותים באצטדיון רמת גן הם מהמגעילים שראיתי בימי חיי. אני משוכנע שהתאים והתנאים בנוחיות של המודיעין הסורי בדמשק הם באיכות גבוהה פי כמה. מספר התאים הקטן, הזוהמה וחוסר היכולת להתרענן בצורה מכובדת, מלמדים משהו על מה שפרנסי האצטדיון הזה חושבים עלינו, הקהל.

הנבחרת בר"ג. ממש לא כיף לבוא לראות אותה שם (צילום: אלי אלגרט)

מה השעה?

לוח תוצאות, כשמו כן הוא. תפקידו לספק לצופים אינפורמציה על המשחק. דקה, תוצאה, כובשים, צהובים, אדומים. באצטדיון רמת גן עלו על הברקה חדשה. החל מהדקה ה-75 בערך, לוח התוצאות הופך לשעון. יודעי דבר מספרים שאפשר אפילו לכוון שעון מעורר, אם המשחק באמת משמים. מי לעזאזל חושב שבדקות קריטיות של משחק מעניין את הקהל לדעת מה השעה? 

אודרוב

לאחר המשחק המדכא נחשפתי לטמטום הישראלי בהתגלמותו. נחיל של רבבות אוהדים יוצא מהיציעים המערביים באצטדיון במסע הארוך לעבר המכונית שנמצאת מעבר לאופק במוסכי בני ברק. בתוך נחיל האדם הזה מנסות לפלס דרך המרצדסים והיגוארים של יושבי תא הזהב ביציע הכבוד, שמחנים את הרכב בצמוד ליציעים. כך נוצר מצב שמי שלא נרמס בתוך ההמונים שהולכים לכיוון המכוניות, מסכן את עצמו בתאונת דריסה לאחר המשחק. במקום לעכב את תנועת המכוניות עד שמרבית האוהדים יעזבו את המקום רגלית, הכל נראה כמו בזאר ים תיכוני של מכוניות והולכי רגל.

איצטדיון שמתאים למצעדים צבאיים. התזמורת אמש בר"ג (צילום: טל שחר)

אין תרבות, אין כדורגל

על מנת להגיע לטורנירים גדולים כמו מונדיאל, יורו או אולימפיאדה,

 צריך לייצר במקביל לכדורגל איכותי גם תרבות כדורגל. אחרי ביקור במספר רב של מדינות ואצטדיונים בעולם, אפשר לקבוע בצורה חד משמעית שנבחרת ישראל משחקת במקום העלוב ביותר.

וכל עוד היא תמשיך לשחק במגרש שמתאים יותר למצעדים צבאיים ביום העצמאות, כל עוד ימשיכו לצפצף על הקהל, לא תהיה כאן שום תרבות כדורגל ואיכות כדורגל. ושאף אחד גם לא יצפה לעידוד נורמלי מהאוהדים, שמגיעים ליציעים מותשים ועצבניים, ואז נזקקים למשקפת כדי לראות מה קורה על הדשא.