ההגדה לבית יהושע
לפני ארבע שנים נבחרה להקת "יהושע" לדבר הבא של גלגל"צ, והשיר מתנדנד ונופל הושמע בלופים. מאז, הסולן יהושע לימוני חזר (שוב) בתשובה, וכעת הוא יוצא עם אלבום חדש. קבלו ביצוע מיוחד ל-ynet, עם מחווה להגדה של פסח
ממש כמו מילות הלהיט שכתב, בשנים האחרונות יהושע לימוני מתנדנד ונופל בין עולמות. לפני ארבע שנים הוא הוציא עם הלהקה שלו - "יהושע" - אלבום בכורה שסימן את הדרך להצלחה. מאז, הלהקה התפרקה, ולימוני חזר בתשובה - לא בפעם הראשונה בחייו. מחר (יום ב') הוא ישיק בבארבי את אלבומו החדש, "מנות קטנות", והיום אתם מוזמנים להאזין לשיר "בין קודש", שמזכיר לנו ש"עבדים היינו".
לא מעט תחנות מוזיקליות עבר יהושע לימוני בדרך לאלבום. הוא היה המתופף של להקת שפיות זמנית ("הקיץ האחרון"). הוא ניגן גם בתופעת דופלר של ברוך פרידלנדר, ותופף באלבום הראשון והמצוין של אביתר בנאי. בשלב כלשהו החליט יהושע לקום מהמערכת, ואת המעבר אל קדמת הבמה עשה עם ההרכב "יהושע".
ב-2004 יצא אלבום הבכורה של הלהקה. הם נבחרו ל"דבר הבא" בגלגל"צ, ושירים מאלבום הבכורה שלהם כמו "מתנדנד ונופל" ,"צ'ארלי" והחידוש ל"האיש מן הבקעה" שהם עשו לכבוד השירותרום, זכו ללא מעט השמעות ברדיו. הביקורות דיברו על משהו בין אביתר בנאי ורדיוהד, ההופעות החלו להתמלא באנשים. אבל דווקא אז הלהקה החליטה שזה לא מה שהם מחפשים והוחלט על פירוק החבילה.
ללימוני, שכתב והלחין את כל השירים באלבום, היה ברור שהדרך היחידה היא להמשיך הלאה ביצירה. ככה בעצם התחיל באופן לא פורמלי מסע מסועף בן ארבע שנים של תהפוכות מוזיקליות ואישיות. כל אלו הבשילו בסופו של דבר לאלבום אולפן אישי מאוד, רגיש מאוד ויפהייפה מבחינה מלודית.
למעשה, כבר קרוב לשנה שהאלבום עצמו כבר מוכן, אבל בעצה אחת עם אנשי חברת התקליטים שלו (הבארבי רקורדס), האלבום שווק עד עכשיו כבונוס למי שמגיע להופעות של הזמר.
בבית הכנסת, ליד יהושע
כאן המקום לגילוי נאות קצרצר: כשיצא האלבום הראשון של ההרכב, איכשהו לא מצאתי את עצמי מחובר להייפ, ושני דברים עזרו לי לראות את האור. האחד (או האחת), חברה טובה שכל שיחה איתה נפתחה בהרצאה מסיונרית על למה הדיסק של יהושע הוא אחד הדברים הישראליים הכי טובים שקרו פה בשנים האחרונות. והשני, שמצאתי את עצמי חולק עם יהושע את אותו בית כנסת קטן בתל אביב.
בשביל אותה חברה, ובכדי שאוכל ללחוץ לו את היד בסוף התפילה בלי להתחיל להזיע באי-נוחות, הקדשתי ערב אחד לטובת הופעה של יהושע וההרכב. מאז, פעם בחודש על הבמה ואין ספור פעמים על הספה בדירה, יהושע והלהקה מערבלים וקוצצים את נבכי הנפש שלי למנות קטנות.
הרבה זמן עבר מאז האלבום הראשון
"כן, אבל הרבה דברים קרו בזמן הזה. זו היתה תקופה ארוכה גם בגלל שהחלטתי להקליט הרבה דברים לבד, ובאופן טבעי לוקח יותר זמן לעשות דברים. לפעמים צריך להקליט ואז ללכת הצידה לתקופה כדי לשמוע את מה שעשית באובייקטיביות".
זה שונה מעבודה בלהקה, שלכל אחד יש מה להגיד
"זה שונה לחלוטין. בלהקה יש איזה מין סוג של דמוקרטיה, ואתה חייב לעשות הרבה פשרות לטוב ולרע. פה אתה יכול להרשות לעצמך להיות הרבה יותר ממוקד על דרך מסוימת. גם אין ספק שהזמן שעבר והנסיון מלמד אותך לא לחזור על טעויות שעשית פעם".
ומה לגבי השינויים והתהליכים שעברת באופן אישי, איך הם השפיעו על הכיוון של האלבום?
"אין ספק שזה משפיע, על המחשבה, ועל הכיוון הכללי. באופן עקרוני כל השירים, חוץ ממנות קטנות (הסינגל הראשון שיצא מתוך האלבום), נכתבו והולחנו עוד לפני שחזרתי אל המקום הדתי שאני נמצא בו היום, וברור שמבחינת המודע והלא מודע זה נמצא שם. זה לא תמיד פשוט, אבל כנראה שזה סימן טוב. כשיש קשיים זה מעיד אצלי על זה שזה אמיתי.
"מעבר לכך, עבורי מדובר בגלגול שני שני בעולם הזה. כבר הייתי שם ואז חזרתי, אבל תמיד שמרתי על איזה קשר פנימי לעולם הזה. גם ביהושע הלהקה לא הופענו בשבתות".
על הבמה בבארבי, עם כיפה
בסדר, אז בלי הופעות בשבתות - לא אז ולא היום. אבל איך מסתדר הפאסון של הרוקנרול עם הכיפה על הראש? זה בטח לא חיים קלים. "ודאי. יש לבטים כל הזמן", אומר לימוני. "הרבה פעמים שאלתי את עצמי אם הבארבי זה המקום הנכון שאני צריך להיות בו, ואם בכלל אני צריך להופיע עם שירים כאלו שיכולים להציג תמונה מאוד מסוימת, ולא תמיד להתפרש נכון. התייעצתי עם רב שאני מאוד קרוב אליו ובסופו של דבר באמת החלטתי שאני כן צריך לעשות את זה ככה".
ובמה זה שונה לך עכשיו, מעבר לקלישאות הרגילות של "באתי לקדש את הבארבי"?
"זה שונה בעיקר בזה שאתה מבין שהסיבה שאתה עושה את המוזיקה הזאת ואת כל הדברים האלו היא לא רק מהסיבות שחשבת שאתה עושה את זה לפני כן. לא יעזור כמה שתתחמק מזה, יש גם קטע אישי,
אולי אפילו אגואיסטי של הרצון להציג מה אתה שווה גם עכשיו. אבל מצד שני, אתה גם רואה את השליחות שלך בעניין. וברגע שאתה באמת רואה ומאמין שזה ככה, ושזה העיקר גם, הווייבים שלך על הבמה שונים ממה שהורגלת אליהם לפני זה".
ובעקבות הניו-ווייב הזה של המוזיקה היהודית, והשינוי שלך, לא דיגדג לך ללכת אל אופציית השירים מהמקורות?
"בקטע הזה של הטקסטים אני פחות רואה את זה ככה. כשאתה חוזר בתשובה אז ישר מצפים ממך לאיזה הפרדה בין טקסט 'רגיל' לטקסט שהוא 'קדוש' יותר. אני באמת לא רואה פחות קודש בשירים שמורכבים מטקסטים אישיים, ומביאים את הרובד הפנימי שלך. אני כרגע גם לא ממש רואה את עצמי במקום שאני יכול לכתוב איזה שיר גדול על הקב"ה. אולי גם זה יגיע, אבל כרגע אני באמת מצליח לראות את הקודש בטקסטים שבן אדם כותב מהאמת הפנימית שלו. בגלל זה האלבום של שולי רנד הצליח מאוד, כי הוא הביא את האני הפנימי שלו עם כל המטען שהוא ספג בשנים האחרונות, אבל את הכל הוא כתב בשפה רגילה וזה הצליח להגיע להרבה אנשים פנימה".
לפנייה לכתב/ת 
