מנוף ושמו פסח

השבוע התיישבתי לעזור לבתי הגדולה עם שיעורי הבית בעברית. לא בהלכה, לא בדינים ולא בביאורי תפילה. בעברית. (או, אם אתם ממש מתעקשים, ב"חינוך לשוני", כפי שקוראים לזה בימינו). הקטע הנלמד עסק כולו בדרך שבה חגגה עדת "ביתא ישראל" את חג הפסח באתיופיה.

היו שם שאלות עומק על מנהגי העדה, כולל משימה לילדים לבנות מילון אמהרי-עברי מהמילים המיוחדות המופיעות בקטע, למשל - איך אומרים "פסח" באמהרית, איך קוראים למצה אצלם, איך קוראים למנהיג הקהילה ועוד. המתודה הזו היתה גאונית בעיני. נקודת החיבור היא לפסח, כמובן, והרצון לחשוף את הילדים גם לאופנים שונים בהם חגגו את החג בקהילות ובעדות שונות.

על הדרך, הילדים למדו על העדה האתיופית ועל מנהגיה, ודרך השיר של שלמה גרוניך (אותו שמעו ולמדו בכיתה) נחשפו לקשיים ולתלאות שהם עברו בדרך לארץ ישראל (“דם אימי במדבר!” ציטטה הבת שלי בזוועה מהשיר, “השודדים רצחו את אמא שלו בדרך!”). העובדה שבמקום בו אנו גרים יש לא מעט בני העדה האתיופית, ושחלק מילדיהם אף לומדים בבית הספר, הפכה את כל העניין למעניין ולרלבנטי הרבה יותר.

מה אתם רוצים ללמוד על הפסח?

ויש עוד. בבית הספר שלנו הועבר שאלון בין ההורים, בו נתבקשנו להשתתף ולהביע את דעתנו בעניין התכנים שאנו רוצים שילדנו ילמדו סביב חג הפסח. (עניין שכשלעצמו מצדיק התייחסות נפרדת, אבל רק אומר ש-גם אתם יכולים! על פי החוק, מותר להורים לקבוע כ-20% מתוכנית הלימודים הבית ספרית, בשיתוף עם הצוות החינוכי כמובן. כדאי להרים את הכפפה!)

מעבר לנושאים הצפויים והחשובים שהועלו (סיפור יציאת מצרים, הלכות החג, ההגדה, סיפור חייו של משה) עלו גם נושאים מיוחדים במינם. באמת, קנאתי בילדיי שבבית הספר ידברו עימם על דמותו של משה כמנהיג ועל דגמים שונים של מנהיגות, על חירות פיסית מול חירות רוחנית, על מובנים בהם אנו בני חורין מול מובנים בהם אנו עדיין עבדים וכו'. וגם, על "תמיכה בחלשים בחברה - קמחא דפסחא", נושא שנבחר כאחד הנושאים החשובים ביותר לדון בו על ידי חלק מההורים, ושנראה היום רלבנטי יותר מתמיד. אני מודה שאני לא נתתי לנושא הזה את הציון הגבוה ביותר בסולם סדר העדיפויות, ומבחינתי, עקפו אותו הלכות החג, נוסח ההגדה, המנהיגות ונושאי ה"חירות" השונים. לכן, די הופתעתי לראות את הדירוג הגבוה שהוא קיבל, וזה בהחלט גרם לי לחשוב (למה דיון בחירות יותר חשוב לי מעיסוק בסוגיית קמחא דפסחא?) .

אני בכוונה לא מספרת יותר על בית הספר הספיציפי

ועל הקהילה שמתקיימת סביבו - יש כאן ענייני צנעת הפרט - בעיקר של הילדים שלי, אבל גם של אנשים אחרים ששותפים ושאולי לא היו רוצים שכל קוראי ynet ידעו מהם. אז באנונימיות הזו אני כן ארשה לעצמי לספר, שהעיסוק של בית הספר בחג הפסח, בהחלט העשיר את הילדים שלי ונתן להם פרספקטיבה מיוחדת וייחודית על החג, ועל החברה הישראלית בכלל. אבל מעבר לזה, בית הספר עם בחירותיו השונות העשיר גם אותי ואת הבית שלנו, והמורה של כיתה ב' גרמה גם לי לחשוב, להסתכל פנימה על עולם הערכים שלי, ולעשות בו חשיבה מחודשת.

אני לא מבקשת להתייפף ולהגיד שהדבר הכי חשוב בפסח זה "מעגל הטבע ואיפה החג מצוי בו", או "תפקידה של סעודת החג המשותפת בקירוב לבבות ובאיחוי קרעים". אבל אין כל ספק, שיש עוד המון מה להוסיף מעבר לניקיון, להלכות החג ולנוסח ההגדה המסורתי, שהם הפק"ל הקבוע של מערכת החינוך. אפשר, במחילה על הביטוי, "למנף" את החג הזה להתמודדות עם כל כך הרבה תכנים נוספים ומשמעותיים, והשנה ראיתי איך זה באמת קורה.

במובן הזה, די הפכנו את הפירמידה, של "והגדת לבנך”. השנה, בניי הגידו לי.