למה בעצם פוחדים מדברים שרציונלית אין מה לפחד מהם?

"מערכת הזיכרון בנויה ברשת אסוציאטיבית: דברים מזכירים לנו דברים", מסביר פרופ' אורן קפלן, פסיכולוג קליני מהאתר www.psychologia.co.il. "הקישור הוא לאו דווקא זורם או הגיוני, אלא רץ. הקפיצה האסוציאטיבית מנושא לנושא היא לאו דווקא ליניארית או רציונלית. בפחד מטיסות, למשל; אתה יודע שרציונלית טיסה זה דבר בטוח ושיש יותר תאונות בכביש, אבל באסוציאציות – יש למשל ביטוי, 'להיות עם שתי רגליים על הקרקע" – לטוס זה לא. יש כאן אובדן שליטה: הטייס טס ואתה בעצם יושב בתוך גוף הברזל, ובהיסטוריה ציפורים עפו ואנשים היו על הרצפה. באיזשהו זיכרון פנימי, אסוציאציה פנימית, מערכת האסוציאציות לגבי טיסה מתקשרת לסכנה. וזה לא עניין של היגיון או לא היגיון. אותו דבר לגבי פחד מחושך: זה לא החושך עצמו. זה מתקשר למצבים שאתה לא בשליטה, שאתה בסכנה. הרבה מאוד מהחרדות האלה מתקשרות לאסוציאציות של חוסר שליטה".

- ומה אשמים הג'וקים?

"זה לא הג'וק עצמו או העכביש, אלא האסוציאציה שהוא יוצר, של משהו שיכול להתקיף אותך באיזשהו אופן. אדם שיש לו פוביה ממקקים, זה מעבר לחרדה ולהגיד 'זה מגעיל'. אנשים שסוגרים את כל החלונות בקיץ, למרות שאין להם מזגן – למצב הזה נקרא פוביה, כי הפחד כל כך חזק שהוא בעצם פוגע בתפקוד היומיומי".

- מה ההבדל בין פחד לחרדה?

"חרדה היא פחד ממשהו קצת עמוק. זו תחושה פנימית של אי נוחות, אי שקט ממשהו שאתה לא יודע להגדיר במאה אחוז. הפחד הוא איזשהו חשש מאוד קונקרטי ממשהו שאתה כן יודע להגדיר אותו בדיוק. ההבדל הוא שבחרדה יש מרכיב של אי ודאות. מאחר שאנחנו מבינים שהג'וק עצמו לא מסוכן, אני אטה לקרוא לזה חרדה, ולא פחד. חלק מזה מגיע מאבותינו הקדמונים, שם, בג'ונגל, דברים כמו ג'וקים ועכבישים יכלו להכיש אותנו. גם אצל חיות יש תגובות אינסטינקטיביות לנחשים. זה כל כך רחב באוכלוסייה ונפוץ, ולא סביר שזה רק משהו שאדם לומד במהלך חייו, אלא יש לזה תשתית גנטית. וכמובן יש גם למידה: אם אתה רואה את ההורה שלך צורח כשהוא רואה ג'וק, זה שונה משהוא יחזיק אותו ביד. יש נושאים יותר פופולריים, כמו פוביה מג'וקים, ויש פחות. כמעט לכל אדם יש איזושהי רגישות".