איך יוצאים מעבדות לחירות? תשאלו את הילדים

אני גדולה,

במדרגות עולה עולה,

אחת, שתים, שלוש, ארבע,

לבד,

בלי יד,

תודה רבה.

אני גדולה,

גם לרדת יכולה,

אחת, שתים, שלוש, ארבע,

לבד,

בלי יד,

תודה רבה.

גם יורדת, גם עולה.

ספרי ילדים אני והמשפחה שלי (עטיפת ספר)

הילדה הנהדרת בשיר של מיריק שניר מוותרת על היד שעזרה לה עד היום לעלות ולרדת במדרגות בלי לחשוב יותר מדי על כך שהיא עולה על דרך שאין ממנה חזרה. את היד שויתרה עליה, היא כבר לא תקבל, לפחות לא במדרגות. אולי במקומות אחרים שהיא זקוקה להם. וזה המקרה הטוב. אשרי הילדים שמקבלים יד רק כשהם זקוקים לה באמת.

נכון, מעטים הילדים שדורשים את האוטונומיה שלהם בחן כה רב. ילדים הרי מבינים שחירות לא מקבלים - חירות לוקחים. בדרך כלל לא מספיק להגיד: "תודה רבה". צריך לצרוח: "ל-ב-ד!!!!!". הם יגרמו לכם לירוק דם ולאכול צפרדעים, יעשו לכם חושך בעיניים וישסו בכם ערוב לרוב עד שתשלחו אותם לחופשי.

אפרים סידון ודני קרמן

לכאורה הילד יכול לפסוע צעד נוסף לעבר החירות והאוטונומיה. מי צריך את כל ה"שונרא" וה"ייתי" האלה כדי להבין מה קרה שם בדיוק? אפרים סידון מסביר בעברית עכשווית ובחרוזים את הנוסח המלא של הגדת הפסח. למרות הכישרון ולמרות שמדובר בטקסט שמתווסף לטקסט המקורי ולא מחליף אותו, חבל לי לוותר על מה שצ'וקובסקי כינה - הקסם של המילים הלא מובנות.

ספרי ילדים הגדה של פסח בחרוזים אפרים סידון (עטיפת ספר)

יש משהו כמעט מכשף בדקלומים חידתיים, לא מפוענחים עד הסוף, שחוזרים מדי שנה ומתפענחים לנו לאט–לאט ובמשך שנים. לפעמים אולי לא צריך להסביר. רק לתת למילים להיכנס לעצמות, גם אם הן לא מובנות. כשיגיע הזמן הנכון, הן יובנו. אין צורך וגם אי אפשר לזרז. זה כמו עץ השסק אצלנו בחצר, שהילדים אורבים לו מאמצע החורף. מתי השסק יהיה מוכן? מתי השסק יהיה מוכן? מתי השסק יהיה מוכן? באביב. באביב. באביב.

ולמרות שהשסקים עדיין חיוורים וקשים, הם לא עומדים בפיתוי וקוטפים אותם ובהעוויות פרצוף חמוץ הם אומרים: דווקא טעים, אמא! לך תסביר לילדים שפרי מבשיל כשהוא מבשיל. לא דקה קודם.

למרות שאני חושבת שהארמית של ההגדה היא כמו לחש קסמים שמתפענח ברגע הנכון, נזכרתי שיש מילה שאני עדיין לא מבינה ועד היום לא טרחתי לברר. מה זה שלושה עשר מדיא? דפדפתי מהר בהגדה של סידון וקרמן וקראתי את הפירוש:

שלושה עשר אני יודע!

ולכל המתעניינים –

שלושה עשר מדיא הם מידות, תכונות

של חסד ורחמים".

צפרדי וקרפד חברים

בסביבות חנוכה נדרשנו להיכנס להריסות בית המקדש שלנו, להפעיל את הגנרטור הפנימי ולהדליק אור קטן בתוך הכפור והחושך מסביב. עכשיו אנחנו נדרשים להתמתח ולצאת אל האור הבוהק בחוץ.

"צפרדי רץ במעלה השביל אל הבית של קרפד. הוא דפק על הדלת. לא היתה תשובה. 'קרפד, קרפד', קרא צפרדי, 'התעורר. כבר אביב!' 'אוף', אמר קול מתוך הבית. 'קרפד, קרפד!' צעק צפרדי. 'השמש זורחת! השלג נמס. התעורר!' 'אני לא פה', אמר הקול..." ("צפרדי וקרפד חברים").

קרפד מנסה לתפוס עוד כמה שבועות של שינה מתחת לפוך, אבל צפרדי לא נותן לו. הוא גורר אותו מהמיטה החוצה, ממצמץ ומשפשף עיניים. צפרדי הוא חבר טוב. כל אחד צריך חבר כמו צפרדי. חג חירות שמח ואביב בוהק ומסחרר לאבותינו (לאמהותינו) ולנו.

• "גדולה אני". מאת מיריק שניר בתוך קובץ מבחר לפעוטות "אני והמשפחה שלי", בעריכת מיריק שניר ויונה טפר. איורים: גיל-לי אלון קוריאל. הוצאת הקיבוץ המאוחד / ידיעות אחרונות.

• "הגדה של פסח בחרוזים". אפרים סידון ודני קרמן. הוצאת כתר.

• "צפרדי וקרפד חברים" / "צפרדי וקרפד ביחד" / "צפרדי וקרפד כל השנה" / "צפרדי וקרפד יום יום". סיפר וצייר: ארנולד לובל. תרגום: יהודה ומולי מלצר. אדם, מוציאים לאור, ירושלים.

לחצו כאן למדור ספרי הילדים.

• רינת פרימו היא סופרת ילדים, מחברת הספרים: "איה, אאוץ', אווה", "אמא מושלמת" ועוד.