נימוסים והליכות לחג

משנה לשנה ערבי החג מקבלים נופך משוחרר יותר מבחינה טקסית, אך שום שם לא ישנה את מהותו של ערב החג. זוהי שעת ההתכנסות של המשפחה על דורותיה ודודיה. כדי שנצא כולנו מנומסים ועונים על הקוד התרבותי שעבר במשפחה בין הדורות, כדאי שנעבור בהומור ונרענן כמה כללים אלמותיים:

ההזמנה:

החל מיציאת חג הפורים נוהגים לעסוק בהזמנת האורחים, זה הנוהג המקובל ברוב הבתים. בכל סלון מתנהל הקונסיליום ומתחילה מלאכת החשיבה והרישום - את מי מזמינים. כמובן שמנומס להזמין גם שבועיים לפני, ובכל זאת שבועיים לפני ערב החג, זה קצת "צולע", נשמע כמו ברירת-מחדל ובקיצור, לא מנומס. לא מזמינים ברגע האחרון, אלא אם שמענו שההורים של רותם נוסעים לחו"ל והיא נשארת לבדה, או לדוד משה אין היכן או עם מי לחגוג את "הסדר" והזמנה מסוג זה מכניסה אותנו לפנתיאון עושי המצוות, ללא תנאי קבלה.

אצל מי השנה:

ובכן, עקרון ה"תור" עובד כאן תוך שמירה על הרצף, אלא אם יש מארחים המתעקשים שה"סדר" ייערך אצלם בכל שנה.

זוגות נשואים ולא נשואים – שנה אצל המשפחה של האישה ושנה אצל משפחתו של הבעל (האמירה מכוונת כמובן לכל סוג של זוגיות). רצף התורנות תורם להורדת ציפיות ומניעת מריבות. כל צד יודע למה לצפות "שנה שעברה היינו אצל ההורים שלך. השנה אנחנו אצל ההורים שלי", כך נמנעים מתחים מיותרים. לגבי זוגות לא נשואים, ניתן להיפרד לכמה שעות ולהיפגש מיד בתום ה"סדר".

עוד כמה מילים לגבי "התורנות", משנה לשנה ההורים מזדקנים ומלאכת האירוח הופכת להיות קשה יותר. אם אתם יכולים "להרים" בעזרת כל המשפחה את ההפקה, נסו לפחות להציע להורים להעביר את ערב ליל הסדר אליכם הביתה. לא חובה, אבל בשם הנימוס זה עדיף. מה גם שרצוי להתכוון לזה ברצינות.

בפעם הבאה נשוחח על מתנות - חשבונאות ופנקסנות, פרקטיקה למארחת ועוד קצת על נימוס, וכמובן, הכי חשוב, מתי כבר אוכלים?

אורנה ורניק יועצת תדמית פוליטית ועסקית מומחית לנימוסים והליכות ומומחית לשפת גוף. מנהלת את פורום "נימוסים והליכות" ב-ynet

יש לכם סיפורים מהסדר? היכנסו לפורום וספרו או טקבקו כאן