פוסקי ש"ס, החזירו עטרה ליושנה

מבט חטוף בהסכם הקואליציוני שנחתם בין ש"ס לליכוד, מגלה חידוש מרענן ואולי סנונית ראשונה לקראת חג החרות. בעניינים של דת ומדינה ש"ס שריינה לעצמה, כרגיל, נציג בוועדה למינוי דיינים. היא גם כללה בהסכם, כמו כל המפלגות למעשה, הגנה על הסטאטוס קוו, (סעיף שכנראה עובד לטובת כולם) ובנוסף ושלא במפתיע, הבטחה המשריינת את עליונות הרבנות הראשית בגיור ובכלל. ובכל זאת מה חדש? ש"ס לא קיבלה את הרחבת סמכות שיפוט של בית הדין הרבני, היא לא התנתה את ההסכם ב"החזרת סמכויות" שנלקחו כביכול מבתי הדין, ובכל הנוגע לגיור, תואם ההסכם את עמדתה של "ישראל ביתנו" – כמעט מילה במילה.

ככל שנהפוך בהסכם, איננו יכולים להימנע מלהסיק שהפעם ש"ס בחרה או אולצה שלא לשכב על הגדר בנושא בתי הדין הרבניים.

האומנם זיהינו התחלה לדרך עצמאית? האם תוואי ההסכם מעיד על יאושם של רבני ש"ס משליטתה של אליטה קטנה ומצומצמת, האם גם הם נואשו מן השינוי שאינו מתחולל בתוך מערכת בתי הדין הנשלטת בידי הרב אלישיב וחבריו. ואולי הבינו מנהיגיה של ש"ס שגם להם אין למעשה חלק ונחלה בקביעת ההלכה הממלכתית, שלא סופרת אותם ומייחסת חשיבות מוגבלת לפסיקה של מי מנציגיהם ורבניהם? הייתכן שהפנימו בש"ס את המציאות העגומה – שכל שיתוף פעולה שלהם עם אליטה השולטת ברבנות הראשית במסגרת המאבק הדתי-תרבותי-חברתי על צביון המדינה, מרחיק למעשה את החזרת העטרה ליושנה?

השד העדתי כבר מזמן יצא ומהלך במסדרונות בית הדין והרבנות, האם עתה הוא נותן את אותותיו? 

ההגמוניה השלטת בבתי הדין הרבניים היא לא רק פטריארכאלית, היא אליטה פטריארכאלית גברית-אשכנזית-שמרנית, המשתמשת בהלכה ובבתי הדין כמשאב לצבירת כוח בציבוריות הישראלית. פלג מתוך היהדות החרדית שאמר "לא" לציונות ולהגשמה יהודית במדינת ישראל, ועד היום אינו רואה עצמו כחלק אינטגראלי ממנה, השתלט בכוחנות על מוסדות הדת במדינה ומכתיב את סדר היום היהודי, דיינים שאינם מכבדים את מוסדות המדינה, רואים בבתי המשפט "ערכאות" של גויים ואינם מכירים בחוק הישראלי כמקור סמכותם, הם אלו הקובעים מי יהיה חלק מהעם היהודי – ומי לא, מי יינשא ומי ימנע, מי תתגרש ומי תעוגן או תישאר מסורבת גט שנים ארוכות מספור.

פרשית הגיורים האחרונה מדגימה היטב כי גם מינוי רבנים ראשיים ספרדים ואפילו מינוי מנכ"ל ממוצא מרוקאי לא מספיקים במקרה זה. שני דיני בית הדין הגדול, שניהם תלמידיו המובהקים של הרב אלישיב: הרב איזרר ושרמן זלזלו במופגן בנשיא בית הדין והרב הראשי הרב עמר, המרו את פיו ובניגוד להוראתו לקחו לטיפולם את התיק השנוי במחלוקת רק בגין גישתו של פטרונם, קיבלו החלטה שטלטלה את המערכת ובסופו של יום הכריעו כנגד הרב הראשי הספרדי עצמו כמי שמאשר את גיורי הרב דרוקמן.

לחזור אל הרמב"ם

די לנו באימוץ גישתו של הרמב"ם בכדי לפתור את רוב הבעיות סרבנות הגט. הרמב"ם שקבע (בספרד): "אם אמרה מאסתהו ואיני יכולה להיבעל לו מדעתי, כופין אותו להוציא לשעתו, לפי שאינה כשבויה שתיבעל לשנוי לה". – הטוענת כלפי בעלה "מאוס עלי" תקבל גט מיד בכפיית הבעל. רבנו תם בצרפת ביטל את דעתו של הרמב"ם וזו נדחקה אל מחוץ להלכי הפסיקה עד עצם היום הזה. כל כך ככה שכל המסתמך היום על הרמב"ם בבית הדין. מושתק בלעג ונחשב בעיני הדיינים בור ועם הארץ.

דוגמא נוספת היא פסיקתו של הרב חיים פלאג'י (איזמיר, טורקיה, המאה ה-19), שפסק כי אם זוג חי בנפרד זה מזה במשך י"ח חודשים, חייב הבעל לתת לאשתו גט, ויש לכפות עליו לעשות כן. לו היו הרבנים בישראל מאמצים פסיקה זו, יכלו למנוע רבים ממקרי הסרבנות הקשים יותר. אך הרב שרמן, תלמידו של הרב אלישיב, "גדול הפוסקים" האשכנזים היום, המכהן היום בבית הדין הגדול, ביטל פסיקה זו כ"עצה" בלתי מחייבת.

מן הסתם איני חסידה גדולה של האידיאולוגיה המגדרית של רבני ש"ס. ולמרות זאת, קשה מאד שלא לראות את יכולתם של הפוסקים הספרדים ככלל להבין לליבו של הציבור ולמצוא פתרונות אנושיים המשרתים את צרכיו האמיתיים (ולא רק בעניין הקטניות). הדיינים הספרדים שברובם "בתוך עמם הם יושבים" מדברים, הרבה יותר מעמיתיהם חובשי ספסלי פוניבז' ו"חברון", את שפתם של רוב באי בית הדין. ומחזיקים בידיהם מסורות של פתרונות מרחיקי לכת, העשויים לפתוח פתח אמיתי לשינוי.

עד היום, נדמה היה כי ש"ס אינה

משכילה לתרגם את כוחה האלקטוראלי למשקל נגדי בשדה ההלכה והפסיקה ולנווט את הפופולאריות שלה להטיית מרכז הכובד של מוקדי הכוח ההלכתיים-רבניים. כמפלגה חברתית משמעותית בממשלה המתהווה, נראה כי ש"ס ורבניה אינם יכולים עוד להימנע מיציאה חזיתית כנגד העוולות הנעשות בבית הדין המכוונות בעיקר כנגד הציבור שלהם, הדתי מסורתי. שומה עליהם להנהיג את דרך המתינות בפסיקות בית הדין ולהוביל את המאבק במונוליתיות ההלכתית השולטת בבתי הדין. ובפרט לאחר פרישתו של הרב דייכובסקי (הברק של בתי הדין הרבניים) מכס הדיינות שהותיר את כיסא הדיין האמיץ מיותם. אל להם לחשוש מהשבה אמיתית של עטרה ליושנה ע"י התווית דרך הלכתית אמיצה יותר, בנושא מסורבות גט והגיור (בדרכו של הרב משאש זצ"ל והרב עוזיאל זצ"ל).

אם אכן ש"ס הבינה שהגיעה הזמן לשנות את הכללים בבתי הדין הרבניים, אנחנו נתייצב לצידה.

עו"ד בתיה כהנא-דרור חברת ארגון "מבוי סתום" למען מסורבות הגט