שתף קטע נבחר

שטייניץ במקום הנכון

אם ישכיל הד"ר לפילוסופיה לנצל את חירותו המחשבתית, הוא יוכל לנצל את קרבתו לראש הממשלה כדי להדוף את לחצי הטייקונים ולהציל את המשק

הביקורת המושחזת שהושמעה נגד מינוי הד"ר לפילוסופיה יובל שטייניץ לשר האוצר, היא ביקורת מגמתית, ועולה חשד שנועדה לפגוע בבטן הרכה של פטרונו הפוליטי, בנימין נתניהו.

 

אך חשוב להזכיר ששיתוף הפעולה בין השניים לא החל במרכז המפלגה ולא נולד מחישובי כדאיות. להיפך. השניים ניהלו דיאלוג אינטלקטואלי על עתיד מדינת ישראל ומצאו שפה משותפת, שבעקבותיה נטש שטייניץ את ההוראה באוניברסיטה ונכנס לעולם הפוליטי.

 

הלועגים להשכלתו של שר האוצר החדש צריכים לזכור שגם שרי האוצר שקדמו לו, רוני בר-און ואהוד אולמרט, לא היו כלכלנים. הם עורכי דין, שהתמחו בעיקר בקומבינות. אך אפילו תעלוליהם מחווירים לעומת הביזיון שהעטה עלינו השלישי שבחבורה, אברהם הירשזון. ואילו לשטייניץ אין קופה של שרצים או ענן של חשדות אלא דוקטורט בפילוסופיה, שפירושה המילולי הוא "אהבת החוכמה".

 

לא במקרה הפילוסופיה מכונה "אם המדעים", מפני שמדעי הטבע, המתמטיקה העיונית והגיאומטריה נולדו מן החקירה הפילוסופית המופשטת. מי שעוסק בפילוסופיה לומד להפעיל את ההיגיון, לדחות דעות קדומות ולהבחין בין עיקר לטפל, ובין אמיתות נצחיות להבלים אופנתיים חסרי ערך או מסוכנים.

 

אין פלא, איפוא, שהמשבר הכלכלי המאיים למוטט את העולם ולהביא מיליונים לסף האבטלה, הרעב והייאוש, לא נולד בחוג לפילוסופיה אלא בחוגים לכלכלה, אצל נגידי הבנקים, פקידי האוצר ואבירי קרן המטבע הבינלאומית, שנתנו הכשר לבועה פיננסית פרועה, חמדנית וחסרת מעצורים, וניצלו את יתרונם כדי להסביר לנו, חסרי ההשכלה, עד כמה המערכת יעילה וצודקת.

 

אילו למדו פילוסופיה, אתיקה והיסטוריה, ייתכן שהיו מבינים כי בכל פעם שקבוצה קטנה צברה עושר אגדי על ידי עושק של מיליוני אנשים, הסתיים הדבר בהתמוטטות כלכלית והתפוררות חברתית, המאיימות על היציבות והשלום בכל העולם.

 

בימינו, כשהבועה הפיננסית קורסת במחיר מופקע, עדיף פילוסוף הוגן על פני כלכלן ממולח. בניגוד למומחי משרד האוצר, שחלקם מדלגים למעמד של שכירים עשירים עד מאוד אצל הטייקונים, לד"ר לפילוסופיה שטייניץ אין מחויבות לכרישי הבורסה אלא להגיון הבריא ולשכל הישר, שהנחו אותו עד היום. האתגר העומד בפניו הוא להחזיר מימד של מוסר ושפיות למערכת הפיננסית ולנצל את המשבר הנוכחי כדי לבנות את כלכלת ישראל כך שתתמוך בטובת הכלל ולא בטובתם של מעטים על חשבון הרבים.

 

עד היום הוכיח שטייניץ את יכולתו לשחות נגד הזרם: בתקופת הסכמי אוסלו פקפק בנוסחה "שטחים תמורת שלום", ששלטה ושולטת באקדמיה הישראלית, ועבר מן השמאל אל הימין, למרות הביקורת המושחזת של חבריו המלומדים. כך גם בתקופת הנסיגה מרצועת עזה: לדעתי, הוא טעה כשהצביע בעד פינוי עזה וגוש קטיף, אך לכל הפחות התריע נגד פינוי ציר פילדלפי ותבע שצה"ל ימשיך להחזיק בו. ולמרות שאיננו איש צבא מקצועי, הצדק היה אתו ולא עם המומחים לענייני ביטחון, שלא התנגדו לפינוי הציר.

 

קרבתו של שר האוצר החדש לראש הממשלה איננה נטל אלא נכס, והיא עדיפה על פני שר אוצר חלש ונטול גיבוי או שר "לעומתי", שינסה לטרפד את מדיניותו של ראש הממשלה. ואם ישכיל הד"ר לפילוסופיה לנצל את כישוריו האינטלקטואליים ועצמאות המחשבה, יוכל לנצל את קרבתו לראש הממשלה כדי להדוף את לחצי הטייקונים והלוביסטים של הבנקים הגדולים, ולהציל את המשק מקריסה כלכלית.

 

 ד"ר מור אלטשולר , חוקרת מחשבת ישראל 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים