שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    דבר העורך
    עם תוכניות כמו "העולם הערב", "החרצופים", "משחק מכור" והיומית של שליין ברזומה, אבי כהן, איש הטלוויזיה והעורך הוותיק, יודע משהו על סאטירה. ראיון

    אני חושב שהטלוויזיה הישראלית הרבה יותר טובה מכל טלוויזיה אחרת בעולם, כולל הבריטית, ואני עומד מאחורי זה". פותח איש הטלוויזיה הוותיק אבי כהן (58) את הראיון. אפשר להפסיק לערוג ללונדון, היכן שיש טלוויזיה מצוינת. מזל שלא לגמתי מהקפה שלי בדיוק כשנאמרה ההצהרה המפתיעה הזו, זה יכול היה להיגמר בסיום מוקדם של הראיון ובחשבון מנופח לניקוי יבש.

     

    תסביר בבקשה.

     

    "כמות הדרמה שמייצרים בישראל, גם הכבלים וגם הלוויין, הרבה יותר גדולה מאשר באירופה. כך גם בז'אנר תוכניות התחקיר והדוקו. אני לא חושב שבאנגליה יש תוכנית כמו 'עובדה' עם פופולריות כזו עצומה. מי שצפה אי פעם בטלוויזיה הבריטית וראה את הוולגריות והגסות שלהם מבין ש'האח הגדול' זה שטויות לעומת מה שקורה שם".


    בישראל יש יותר דרמה (כל הצילומים: כפיר חרבי)

     

    "מה שהם מרשים לעצמם להעלות על המסך אלה דברים שאנחנו בחיים לא נעז, ואני בכלל לא מדבר על יפן וארצות הברית. אתה מצפה מארצות כמו הולנד וצרפת שייצרו לפחות סדרה אחת ששווה לייצא אותה. אנחנו ייצאנו שלוש או ארבע סדרות רק בשנה האחרונה. וזה כי בישראל יש מאמץ לאומי שכולם אחראים לו, לייצר תרבות מקומית".

     

    יורה לכל הכיוונים

    לכהן יש ותק רב ומעמד איתן בתעשיית הטלוויזיה הישראלית - מצרך חיוני בימי משבר. הוא מרשה לעצמו לא רק להחמיא לתעשייה שהוא אחד מבכיריה, אלא גם לירות לכל מיני כיוונים, אל הזכייניות (במיוחד לעבר קשת), אל תוכניות שונות ("שבוע סוף" ו"משחק מכור" לא יוצאות ממנו בחתיכה אחת) וגם לעיתונות כמובן שיש לו טענות.

     

    למשל, שניפחה את סיפור העלבון הנוצרי העמוק מבדיחת הישו שהשמיע ליאור שליין, שאת תוכניתו עורך כהן מרגע עלייתה. סיפור שהגיע, כזכור, עד להתנצלות של ראש הממשלה היוצא אולמרט."כמה אינטרסנטים קפצו על העגלה וניפחו אותה מעבר לכל פרופורציה".

     

    בדיעבד היית משדר את זה שוב?

     

    "אני כל הזמן משקם. סאטירה נעה בשני מישורים: האחד, 'הפעם הגזמתם' והשני, 'אין לכם ביצים' וצריך לנוע בין שני המישורים האלה. לפעמים אנחנו באמת מגזימים, לפעמים אנחנו לא אמיצים מספיק ולפעמים אנחנו קולעים בול. אתה כל הזמן משחק וכל הזמן מסתכן. מדי פעם אתה מפספס ואז קמה שערורייה. אבל אין לזה חוק. אני לא יכול להוציא ספר הוראות".

     

    דומה שאם יש מישהו שדווקא כן יכול להוציא ספר הוראות לסאטיריקן המתחיל הוא לא אחר מאשר כהן. הוא נולד וגדל בשדרות רוטשילד בתל אביב. כבר כילד הבין כי פניו מועדות אל עבר עולם התקשורת ("בלי לדבר על זה אפילו היה לי ברור שאגיע לשואו ביזנס"), ולכן ארז אחרי הצבא את מזוודותיו וטס ללונדון של תחילת הסבנטיז ללמוד בבית הספר הגבוה לקולנוע.

     

    כשחזר, בשלהי אותו עשור, החל לעבוד בערוץ הראשון ובתעשיית הקולנוע המקומי עם סרטים כמו "משחק אמיתי" ("דרך הקרן לעידוד הקולנוע. זה היה סיוט כל כך גדול ונורא, שהבטחתי לעצמי לא לחזור על הטעות הזאת. כל מערך הקרן הזאת דוחה אותי") ו"הקרב על הוועד" ("עד היום הגששים חברים טובים שלי").

     

    להבריק בתקציב זעום

    ב-1991, ימי השקת הערוץ השני הניסיוני, נפלה בחלקו הזדמנות ללמוד איך עושים טלוויזיה מבדרת כשמונה לעורך התוכנית שעד היום מעוררת געגועים קשים וכמיהה עצומה לימים עברו - "העולם הערב". את התוכנית הנחו צמד צעירים פרועים שהגיעו היישר מגלי צה"ל, אברי גלעד וארז טל. "זה היה משהו מדהים", נזכר כהן בהנאה מופגנת. "לקחו שלושה אנשים, נתנו להם תיבת צעצועים ואמרו להם לכו לשחק. במשך שנה שלמה השתעשענו בכל מה שאפשר לעשות בטלוויזיה וככה למדנו את המקצוע, תוך כדי".

     

    איך עושים תוכנית מבריקה בתקציב זעום?

     

    "זה באמת היה בכלום כסף. אבל כשאין כסף גם אין עלויות. הכל עלה פחות והשחקנים לא לקחו כסף. ברגע שהיינו מדליקים טלוויזיה אז כל הדור הזה של זמרים ושחקנים בא בשמחה רבה. כולם רצו גם ללמוד. אתה מאמין שדן שילון עשה את התוכנית שלו בערוץ 2 הניסיוני במשך שנה שלמה בחינם? והוא צדק כמובן".

     

    והיום תראה איפה אברי וארז, מהאנדרדוגים הם הפכו למיינסטרים.

     

    "תשמע, מי שלא מטורף בגיל 20 אין לו לב, אבל מי שמטורף בגיל 40 אין לו שכל. אני חושב שהם עשו את המסלול הטוב ביותר. היום הם נמצאים בלב הקונצנזוס וזה נותן להם את הכוח לעשות מה שהם רוצים".

     

    אתה חושב ש"העולם הערב" היתה מצליחה היום?

     

    "כן. היום אני כותב תוכנית הרבה יותר טובה מ'העולם הערב' שנקראת 'שינויים בלוח השידורים', ושוב יש שם שני בחורים סופר מוכשרים, סופר מטורפים מהרדיו. זו תוכנית שהיא בדיוק כמו 'העולם הערב', אם לא יותר".


    כהן מכוון גבוה יותר מהעולם הערב

     

    תודה לאלוהי הטיימינג המושלם שהחליט להחזיר את התוכנית "שינויים בלוח השידורים" עם ערן זרחוביץ' ושרון טייכר למסך ערוץ 10, אחרי שירדה מהמסך בעקבות המלחמה. אם לא היתה שבה, ספק אם היה כהן, סרבן ראיונות ידוע, מסכים להתראיין. תוכנית הנונסנס של טייכר וזרחוביץ' עלתה למסכים בקול תרועה.

     

    בערוץ 10 האמינו שתזכה להצלחה רבה, אך רצה הגורל ואהוד ברק, ובאותה תקופה בדיוק פרצה המלחמה בעזה, מה שהביא להורדת התוכנית. לפני כשבוע היא חזרה למסכינו, אך בשעת שידור מאוחרת ולא אטרקטיבית במיוחד (שבת ב-23:00).

     

    גורמים בהפקת התוכנית ידעו לספר כי מדובר בצעד מקומם ומטופש, אך כהן מסרב להתרגש. "מה שקורה לתוכנית אחרי שהיא יוצאת מידיי זה כבר גורלה בשטח. דברים משתנים, היא יכולה פתאום להצליח. כרגע היא באוויר, היתה מלחמה באמצע, זה קורה. זה לא שייך לאף אחד וזה בסדר. אבל לגופה של תוכנית, אני חושב שהיא מעולה".

     

    תסכולים של אחרים

    אז כהן מסרב לתת לרגשות תסכול ומרמור להסיט אותו מדרכו השלווה. אבל איך הוא מתמודד עם תסכולם של אחרים? בבוקר הראיון מתעוררת הפקת התוכנית של ליאור שליין, התוכנית אותה עורך כהן מתחילת דרכה, לראיון של אבי גרייניק ב"ידיעות אחרונות".

     

    גרייניק, מי ששימש כסייד קיק של שליין והחליט לעזוב לאחר חילוקי דעות, אמר בכתבה, "התוכנית השתמשה בארבעה אחוזים מהמוח שלי", ומאלץ את כהן, שגילה וטיפח את גרייניק במסגרת התוכנית "פלטפוס", להשיב אש: "אין לי מושג מה קורה בשאר המוח של גרייניק, אבל מראש היה ברור שהוא עושה דבר אחד וזה לא משהו שאנחנו המצאנו ובטח לא גרייניק. זה מבוסס על פורמט בינלאומי וברור מה התפקיד שלו ואותו הוא עשה בהצלחה רבה. אם היו לו 96 אחוזים פנויים אולי הוא היה צריך לכתוב ספר".

     

    כמה קשה לעשות תוכנית יומית כמו זו של שליין?

     

    "מצד אחד, בגלל שהתוכנית ותיקה ומאורגנת יש הרבה דברים שעובדים באופן שגרתי. כל אחד יודע מה הוא עושה ועובדים לפי השעון. מצד שני, כל בוקר אתה צריך להמציא 20 דקות של סאטירה וזה מורכב. אנחנו פותחים כל יום בישיבת בוקר עם ששת הכותבים הבכירים ועוד ארבעה כותבים בתחילת דרכם וביחד מנסים להחליט על מה להגיב, איזו עמדה לנקוט ואיך אתה אומר על זה משהו שאף אחד לא אמר. צריך למצוא את הקול הפרטי של התוכנית, וזה מאמץ".

     

    לשליין יש תדמית של אדם שלא פשוט לעבוד איתו.

     

    "יש לנו שיתוף פעולה מצוין כבר כמה שנים טובות, מאז שנפגשנו ב'משחק מכור'. אני לא חושב שאני

    בן אדם קל, ונראה לי שמה שאומרים עליו אומרים גם עליי ועל כל בן אדם שמוביל פרויקט בכל תחום. מי שמוביל הוא לא פה בשביל להיות גננת. אם אתה חמוד ונוח לבריות, אתה יכול להיות פקיד קבלה במלון, וזה נכון לגבי כל הטאלנטים.

     

    אם אתה מוביל, האחריות שלך היא התוצאה ואני חושב ששליין הוא אחד האנשים ההגונים, הישרים והבאמת טובים, מבחינת טוב לב. התפקיד שלו והחובה שלו מובילים אותו להיות מאוד ברור בדרישות שלו, ואלו דרישות התפקיד. אני חושב שהוא האדם היחידי שיכול להוביל כזה פרויקט בעומס היומיומי שלו ועוד להגיע לתוצאה כל כך מבריקה כל יום. זה לא בא מלהיות מדריך בקייטנה".

     

    את הראיון המלא ניתן לקרוא בגליון החדש של פנאי פלוס

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים