אליהו ענבים
"בשנים בהם יכול הילד שלך לבקש לאפיקומן מוצר טכנולוגי שמעולם לא שמעת עליו, האם נשארו לילדים הקטנים שלנו שאריות של תמימות שניתן לבנות עליה חוויה מיוחדת"? מאיר בן מאיר חוזר לגיבור הילדות שלו מליל הסדר
אי שם בשלהי ליל הסדר, די מותשים ועייפים יש להודות, היתה מתרחשת פנטזיה נהדרת. רגע קסום של תום ילדותי וחמימות אנושית. הבזק נפלא של דמיון טהור וללא גבולות. היינו יוצאים לעבר דלת הבית, פותחים אותה לרווחה, קוראים בקול גדול: "שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך.." וחוזרים לשולחן ליל הסדר.
ומול עינינו התרחש הפלא הגדול, הנס המופלא ומעורר ההשתאות. הכוס של אליהו הנביא, שהיתה גדושה ומלאה על גדותיה רק דקות לפני כן ביין משובח, נראתה חסרה במשהו. היינו מופתעים. לא האמנו למראה עינינו. זו הרי הכוס שאין לשתות ממנה. מי שתה את היין מהכוס של אליהו? הזקן שבחבורה היה מנצל מייד את הרגע, את התדהמה שאחזה בנו, ומסביר ללא כחל ושרק: "אליהו הנביא הרי היה פה. הוא בודאי צמא מהדרך הארוכה ומביקוריו אצל כל המשפחות. זו הכוס שלו. הוא שתה משהו, ויצא שוב לדרכו".
ההתלהבות היתה עצומה. ההתרגשות - בלתי נתפסת. אליהו הנביא ביקר אצלנו בבית. זה נשמע כל כך סביר, כל כך אפשרי, כל כך ריאלי ומתקבל על הדעת. הרי פתחנו לו את הדלת, הכנו לו כוס מלאה ביין, ולפי כל קריטריון מוכר, אליהו זה - רואה ואינו נראה הוא. והכוס המלאה - נתמעטה הרי. היחיד שיכול היה לשתות ממנה - אכן עשה זאת. הלילה גדוש החוויות היה מסתיים בהרהורים ודמיונות על טבעו של אליהו הנביא וביקורו החטוף והמהיר.
מילכוד אליהו
עם השנים, הבנו כבר שיש פה קאצ'. מילכוד. למרות שהיינו מצפים בכליון עיניים לאירוע המרתק, והרבה בזכותו גם נשארים ערים, בשלב מסויים התחלנו לחשוד. לפקפק. התפתחות נורמלית לחלוטין. התמימות התפוגגה והתחלפה בריאליות ושכלתנות בוגרת. כבר הבנו היטב את כללי המשחק ורק חייכנו במבט חשדני. יודעים היטב שיד אנושית עומדת מאחורי הטריק.
בשלב מאוחר יותר הצטרפנו ל"גדולים" וראינו במו עינינו את הסוד הגדול נחשף. ראינו כיצד אחד מהיושבים סביב השולחן שופך קצת מהיין מכוסו של אליהו בזמן שהילדים עמדו מול הדלת הפתוחה לרווחה. במבט חייכני, קצת מזלזל, ומלא חשיבות עצמית של מבינים גדולים, הבטנו בקטנים העומדים נרגשים מול הרגע המלהיב והמפעים. וידענו עמוק בפנים שהמתיקות התמימה הזאת, האופציה הנפלאה לחלום ולהאמין שכל זה קורה באמת- כבר לא ישובו.
בעידן בו הילדים שלנו יודעים לפעמים הרבה יותר מאיתנו, והרבה לפנינו, קשה להפעיל עליהם מניפולציה מתוחכמת וחביבה. בתקופה בה חלומות ודמיונות נעצרים לעיתים קרובות
אי שם במעמקי הידע של "גוגל" ואתרי האינטרנט, לא קל לבנות פנטזיה ולתחזק אותה במשך שנים. הספק יעלה מיד. החשדנות תתעורר הרבה יותר מהר משעלתה אצלנו. במוצאי החג האמת הרי תתברר מיד מול מסך המחשב.
בשנים בהם יכול הילד שלך לבקש לאפיקומן מוצר טכנולוגי שמעולם לא שמעת עליו, ואינך יודע איך מאייתים אותו ואיפה לכל השדים והרוחות קונים אותו, האם נשארו לילדים הקטנים שלנו שאריות של תמימות ותום ילדותי שניתן לבנות עליהם חוויה כה מיוחדת ונעימה? האם אליהו הנביא יכול להיות גם הגיבור שלהם בסיום ליל הסדר?
שווה לנסות. בו נאמין שהילדים שלנו עדיין יכולים לדמיין ולחיות באשליה רגעית מרגשת ויצירתית. תנו לזה צ'אנס. תמשיכו במנהג עתיק היומין הזה. אל תוותרו עליו. לא בטוח שכל הזאטוטים "יקנו" את הסיפור, אבל חלק מהם - יהנו ממנו עד מאוד. עבור לילה שמסתיים בחלום מתוק ואופטימי של ילד על הביקור המופלא של אליהו הנביא בביתו, כדאי להחזיק במסורת אבותינו. נסו להזכר בעצמכם ותנו לאליהו הנביא לקפוץ לביקור קצר ולשתות קצת יין מהכוס שלו. תנו לו את הכבוד המגיע לו. לאליהו הנביא. יותר נכון - לאליהו ענבים.
