הילד הרע שנכנס בי בפנים

כשמדברים על הילדים הרעים של הרוק הישראלי, מעט קשה להפריד בין תדמית לבין אישיות מרדנית, בעייתית לעתים, של אמנים, שיש לה השלכות על היצירה האמנותית. האם נטייה להרס עצמי הופכת כוכב ל"ילד רע"? האם חלוציות מוזיקלית, פורצת דרך, נעשית רק על ידי ילדים רעים? לא בהכרח.

למעשה, אם מסתכלים לכל הכיוונים והתקופות במדינתנו הקטנה, אף פעם לא באמת היה כאן רוקנ'רול. הדבר הכי קרוב שחווינו היה בזכות חבורת "לול", רוקרים אמיתיים ללא בושה, שעד היום אף אחד לא באמת הצליח לשחזר את המקוריות המהפכנית שלהם, אותה ייבאו לארץ ישראל.

רוצי משמוליק

עם כל הכבוד להשתובבויות של אורי זוהר ואריק איינשטיין, חבר אחד בחבורת "לול" חצה את הקווים בין מרדנות לפריקת עול אמיתית: שמוליק קראוס, ה"באד בוי" האמיתי של ראשית ימי הרוק. אישיות בעייתית, אלכוהול ואלימות רבה כלפי הסובבים אותו, הכשילו את קראוס שוב ושוב, העיבו על גאונות מוזיקלית ופוטנציאל לקריירה מזהירה, בארץ ובחו"ל. הכשילו, אך גם תידלקו את היצירתיות.

חייו האישיים והיצירתיים של קראוס הולכים יד ביד. לא במקרה הגן עליו הסניגור שלו במשפט ב-1978, בטענה שעיקר העבירות המיוחסות לו קרו בעת שקראוס עבד על הסרט "סוסעץ" בבימויו של יקי יושע, שם גילם את גיבור הסרט, אדם תוקפני ובעל יצר הרס עצמי מפותח.

קראוס. מאברבאנל לאבו כביר (צילום: ענת מוסברג) 

חייו הבוגרים של קראוס נדמים כמסלול מתמיד בין אברבנאל לאבו כביר. מה היה לנו? מעצרים על תנאי, מאסר בפועל (שהניב את אלבום הבכורה שלו "מדינת ישראל נגד קראוז שמואל") לאחר שהתבצר בנבי סמואל בתואנה שהוא שמואל הנביא ובעיקר מערכת יחסים אלימה וכאובה עם ג'וזי כץ, שהסתיימה בהימלטותה לחו"ל עם שני ילדיהם. בין לבין היו גם גיחות תקופתיות לאולפן ההקלטות, לנתב את הסערה הפנימית לשירים. מטלטלים לעתים, מטופשים לעתים ומבריקים לעתים.

חמישה אלבומי סולו הוציא קראוס בקריירה ארוכה ומפותלת, ונדמה שכל אחד מהם קשור באופן בלתי נפרד למצבו הנפשי הלא יציב. את חלקם יצר מתוך מצוקה נפשית, וחלקם גרמו למצוקה הזאת לאחר צאתם. מאלבום ראשון שנוצר בכלא, דרך "גלגל מסתובב", אלבום שתיעד את העליות והמורדות בחייו, "אחרי עשרים שנה" האינטרוספקטיבי (עם הקלאסיקה "רואים רחוק רואים שקוף") ו"ידידותי לסביבה", שם אירוני ללא ספק.

ב-2003, הוציא קראוס את אלבומו האחרון עד כה, "יום רודף יום", שכתב שותפו הוותיק יענק'לה רוטבליט. כרגיל אצל קראוס, הייתה הפריחה היצירתית מלווה בתקרית פלילית: מעט אחרי צאת האלבום היה מעורב בתאונת דרכים, התברר שקראוס נוהג, למרות שהיה בשלילת רשיון כשהתברר שפג התוקף של רשיונו בשנת 86'.

ארץ הרימון

בתחילת שנות ה-80 היה לנו את רמי פורטיס. פורטיס ושולץ האיום הגיעו בזמן הנכון, והרוק הייחודי שלהם התמזג עם הפּאנק, שיובא מעט לפני כן מאנגליה. סיפרו עליהם שהם משחיתים את הנוער, אבל הם המשיכו בשלהם, ספגו עגבניות בפרצוף מהקהל בהיכל התרבות בתל-אביב וזרקו אותם עליו בחזרה.

פורטיס. לזרוק עגבניות בהיכל התרבות (צילום: ז'ראר אלון) 

רד אורבך. בובה של באד בוי (צילום: עידן הובל) 

פאנק בטראנס

אבל בכל זאת, אחרי מאמצים רבים, הצלחנו למצוא את האישיות העכשיווית שאמנם לא עונה לכל הקריטריונים, אבל בהחלט בולטת יותר מכולם. מעניין שהילד הרע-למחצה הדומיננטי ביותר בשנים האחרונות, פועל כיום דווקא במוזיקה האלקטרונית. קוראים לו אשר סוויסה.

לא מפתיע לגלות שסוויסה, הידוע יותר כ"סקאזי", צמח מתוך הרוק והפאנק. עוד בשנות ה-90, סקאזי הרים כמה גבות, כחבר בלהקת הפּאנק הירושלמית הבועטת, "סרטן השד". סקאזי אימץ את פוזת הפאנקיסט גם במסעו לתוך המוזיקה האלקטרונית ויחד עם אסף ביבס החל ליצור מוזיקת טראנס מלאה דיסטורשנים וגיטרות. אמנם הוא אף פעם לא זכה להתייחסות נסערת מהממסד וגם לא ייצר שערוריות או כותרות בעיתון, אבל בעשור האחרון סקאזי, שמסתובב עם המוזיקה שלו בכל העולם, טיפח נפלא את תדמית הילד הרע.

עם שיערו השחור הארוך, המבט החתולי המרושע, ההתפרעויות על הבמה והרצון לשפוך כל מה שבא לו מול כל מצלמת הטלוויזיה והאינטרנט, נראה שסקאזי הוא הילד הרע של העשור הראשון של שנות האלפיים. ולא איכפת לו מה אתם חושבים. לפני כשנתיים, בראיון גדול שערך ב'ידיעות אחרונות'. סקאזי הוגדר, ובצדק, כ"אקסל רוז שאף פעם לא היה לנו". באותה כתבה, אחד החברים שלו סיפר: "אם אתה לא מכיר אותו ואתה נכנס לחדר במלון ורואה שטיח של קונדומים ומיטות הפוכות ואסלה שבורה ולידה חוברת 'פלייבוי', אתה יכול לחשוב שהוא עשה את זה בכוונה. אבל אשר הוא כזה, הוא רוק סטאר אמיתי".

אז הסיפורים הפרובוקטיביים על סקאזי אולי תורמים לתדמית ומסקרנים עוד יותר. אבל הגדולה האמיתי של סקאזי היא שהוא מצליח, בניגוד לחצופים אחרים, שלא להישאר בשוליים ולסחוף אחריו אלפי מעריצים. יחי הטראנס.

מיהם הילדים הרעים האהובים עליכם? טקבקו במרץ.