שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הקרקס של פיטובסקי
    בעיבוד המחודש והמושקע ל"הרפתקה בקרקס", שעלה במסגרת פסטיבל חיפה להצגות ילדים, הבמאי שי פיטובסקי לא מפחד ללכת למחוזות אפלוליים אבל נמנע מלהידמות לפסטיגלים

    תיאטרון לילדים הפך בשנים האחרונות, זה לא סוד, לאזור דמדומים נוח למחפשי חלטורות קלות. ההיצע אינסופי, המחירים ברצפה, ומעטות ההפקות שמנסות לאתגר את הצופה הצעיר ולהעניק לו חוויה שהיא יותר מאשר לספר סיפור, או לעצב חלל ותלבושות באופן לא מתפשר.


    מנהל הקרקס ב"הרפתקה בקרקס". לקטנים ולגדולים (צילומים: יוסי צבקר)

     

    העיבוד החדש של הבמאי שי פיטובסקי למחזה "הרפתקה בקרקס", שמציג בימים אלה בפסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים, מציע חוויה תיאטרונית בימתית מרתקת, של קבוצת תיאטרון מתגבשת שיש לה מה לומר לקטנים ולגדולים. המחזה של ג'יימס אמברוס בראון, שמוצג בישראל זו הפעם השלישית, הפך בגרסתו הנוכחית לחגיגה מטורפת ומלאת דמיון.

     

    יתומה, חתול מדבר וליצן

    ההצגה מתרחשת באוהל קרקס אמיתי, וגיבוריה הם נער יתום שמתגורר אצל דודתו, בעלת חנות מזוודות יד-שנייה, נערה שגדלה בבית יתומים ומבקשת למצוא לחתול המדבר שלה מקום מחסה, בעל קרקס מרושע שזומם לחטוף את החתול ולהציל את הקרקס המרושש שלו באמצעות האטרקציה החדשה ועוזרו, פינקי הליצן, שבסופו של דבר עושה את הדבר הנכון.

     

    זו הפעם הראשונה שפיטובסקי מביים לילדים, ואם לשפוט מהתוצאה נדמה שהתהליך היה עבורו חוויה יוצאת דופן. "זה מחזה עם אווירה ויש בו משהו כאילו רחוק, לא מפה, אולי מתקופה אחרת ובכל זאת מוכר. הוא לוקח אותך למקומות אחרים אבל קרובים", מנסה פיטובסקי לפצח את סוד הקסם.


    "הרפתקה בקרקס". הפקה ציורית-מציאותית

     

    "זו לא אגדה, הרי זה סיפור שמתרחש בעיר ובמחזה המקורי הקרקס הגיע ליוהנסבורג כלומר זה לכאורה סיפור ריאליסטי, אבל יש בו אלמנטים פנטסטיים כמו חתול מדבר שטוען שכל החתולים מדברים ושאלה בני האדם שפשוט לא מקשיבים". את מקורות ההשראה להפקה שאבה קבוצת היוצרים והשחקנים שבראשה עומד פיטובסקי, בין היתר מסרטיו של פליני. "משהו בדמויות האיטלקיות ובג'סטות הגופניות הגדולות והאקספרסיביות שלהן נתן לנו השראה", אומר פיטובסקי.

     

    לקראת תחילת החזרות עברו השחקנים גם סדנת ליצנות עם שלומי גולן, שהעניקה להפקה רובד תיאטרלי נוסף. זו לא ההפקה הראשונה שבה פיטובסקי ולהקתו המתגבשת מייצרים דמויות קרקסיות מאופיינות.

     

    מצוירים מהחיים

    "בכל ההפקות האחרונות שלנו אם זה בהצגה 'התקלה' או בהצגה 'ביאטריצ'ה', יש משהו בדמויות שמרגיש מצויר או בהשראת אנימציה", אומר פיטובסקי, "פעם זה היה בהשראת קריקטורות של דומיר ומסרטים של טים ברטון ופעם בהשראת סרט האנימציה הצרפתי, 'שלישיית בלוויל'.


    "המספריים של אדוארד" של טים ברטון. במאי מעורר השראה

     

    "אבל בהצגה הזו כשהדמויות הן מנהל קרקס ליצן וחתול מדבר, זה הזמין לעיצוב ציורי שמשלב בין 'הקוסם מארץ עוץ' ו'עליסה בארץ הפלאות' שהם מקומות נפלאים ללכת אליהם גם כילד וגם כמבוגר ומאפשרים לך לעוף בעולמות חיים וצבעוניים שבהם הדמויות יכולות לשבור קונבנציות, להתנהג אחרת, לדבר אחרת ולנוע אחרת בחלל".

     

    מבחינה זו, לביים הצגת ילדים זה חופש גדול בשבילך, כי אין גבול לדמיון.

     

    "הצגות ילדים יכולות להיות הרבה יותר תיאטרליות וזה כיף גדול. הלוואי שהצגות למבוגרים היו כך. כשאתה בא לתיאטרון האינטלקט עובד אבל הילד שבך נזנח. זה רובד שבעיני צריך לתקשר איתו יותר".

     

    עיצוב התלבושות המרהיב בהצגה, פרי דמיונה הקודח של כנרת טופז, הוא חגיגה לעיניים ושואב כאמור מעולם הקומיקס. לדברי פיטובסקי בתוך החיפוש אחר שפה בימתית ביקשו היוצרים להתרחק מהקונבנציות הקיימות בתחום הפקות הילדים. "יש משהו צעקני בדרך כלל בעיצוב התלבושות להפקות ילדים שהופך את התלבושת לתחפושת פסטיגלית שכזו", הוא אומר ומדגיש, "אנחנו העברנו את כל הבגדים טיפול צבע כדי לתת תחושה שהם באו מאותה שפה, משפחה או סרט. בניגוד להפקות אחרות, הבגדים נתפרו במיוחד לכל דמות ודמות. ברוב המקרים, גם בשל מצוקת תקציב אבל לא רק, התלבושות הן אסופה קיימת של בגדים שעליהם עושים תיקונים".

     

    האביר האפל

    בקרקס הזה של פיטובסקי יש גם משהו אפל. את האדום הצוהל החליף סגול קר. גם התמונה המוגדלת של מנהל הקרקס, שנראה כמו גרסה אימתנית של סלבדור דאלי, נותנת תחושת אי נוחות מסוימת. "לא פחדנו ללכת למקומות האפלוליים ולוותר על המתיקות", אומר פיטובסקי. "כמו בסרטים של טים ברטון שהם מעין פנטזיות למבוגרים כמו 'סיפורי דגים' או 'ביטלג'וס' ויש כמובן סרטי אנימציה כמו 'הסיוט לפני חג המולד' או אם אני אלך למשל להצגה כמו 'אשכבה' של חנוך לוין שמעוצבת כמו הצגת ילדים אבל מציעה תכנים למבוגרים, השילוב הקוטבי הזה שמחבר בין שני העולמות מאד חזק בעיני".


    הנאה, ספונטניות וטרנספורמציה, מהילדות אל הבמה

     

    עד לפני חמש שנים, עבד פיטובסקי כמנהל קריאייטיב במשרד פרסום ענק. היום הוא אומר שהעבודה ההיא מסייעת לו גם בעבודתו הנוכחית. "היכולת לעבוד עם יוצרים אחרים וללוות תהליך יצירה מהרגע שבו מונח לפניך הטקסט הכתוב ועד למוצר המוגמר זה משהו שלמדתי בתפקיד הקודם שלי", הוא אומר, "שם גם למדתי להבין מה זה קונספט ומה חשיבותו. בפרסום הכל אינסטנט ושטחי ובסופו של דבר אתה מוכר מוצר, אבל התהליך היצירתי הוא תהליך יצירתי וגם ניסיון הפיצוח שאתה עובר הן כפרסומאי והן כבמאי הוא זהה. ההבדל הוא אלמנט הנתינה. בפרסום אין את הסיפוק שבנתינה".

     

    בדיוק לפני שנה הכריז תיאטרון "הבימה" כי פיטובסקי יירש את מקומה של סיגל אבין כראש קבוצת הצעירים של התיאטרון. בחודש אוגוסט הקרוב צפוי פיטובסקי להתחיל בעבודה הלכה למעשה. גרעין הקבוצה יכלול את שחקני ההצגה - יובל שלומוביץ, הראל מורד, אייל רדושיצקי, לאה לפנשטיין ויעל טוקר - לצד שחקנים נוספים שייבחרו בהמשך.

    "דברים משתנים כל הזמן ואתה מתפתח", אומר פיטובסקי. "ברור שאשמח לשמר את הסקרנות והאהבה לתיאטרון אחר, תיאטרלי, כזה שמדבר על הניצוץ היַלְדִי שקיים אצל במאים כמו פיטר ברוק, ארטו או ז'אק לקוק. אחרי הכל הדבר הכי ראשוני שאנחנו לומדים זה לשחק. Playing, לא Acting. במשחק יש הנאה, ספונטניות וטרנספורמציה שגורמת לצופה להיות מעורב כמו במשחק כדורסל שבו אתה לא יודע מה יקרה ולכן זה שומר אותך ערני. את ההנאה מתהליך המשחק אפשר בפירוש ללמוד מילדים, והנאה חשובה לתהליך היצירה כי היא מורגשת בתוצאה. הקהל חווה את מה שעברת בדרך וכשהשחקן נהנה, הצופה ייהנה יותר".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    החתול המדבר. אלה האנשים שלא מקשיבים
    צילום: יוסי צבקר
    7 לילות
    מומלצים