למה כדאי לך לתת לו, גם אם לא בא לך

זה היה יום ארוך ומתיש. הבוסית עמדה לך על הראש, הילדים טרטרו אותך ללא רחם כל אחר הצהריים, ואפילו מכונת הכביסה המופלאה שלך התעלתה על עצמה והציפה את סביבתך.

ועכשיו, בתשע בערב, אתה רוצה. בא לך.

למי יש כוח לזה? במחשבה שנייה, מי בכלל צריך תירוצים? פשוט לא בא לך. אין לך חשק. סקס זה הדבר האחרון שיסעיר כרגע את חושייך. הטלוויזיה תעשה את זה טוב יותר.

אבל אתה בשלך. בא לך. היצרים המיניים שלך מתעוררים.

שלך מבקשים להירדם בשקט. בן זוג חם מצאת לעצמך, גבר ממוצע קוראים לזה.

אתה מת להשתכשך איתה בין סדיני המיטה שקניתם באיקאה. מה, אסור לך? גם אתה עובד קשה והיא הרי האשה שלך. לא?

תסריט הריאליטי הזה לקוח מבתים רבים, שבהם חיים בכיף זוגות ארוכי טווח, עם ילדים או בלי. הסוגיה, המנוסחת בספרות המקצועית במילים ”לתת לו/לה ולגמור עם זה או לסרב בנימוס”, מעסיקה מוחות נשיים וגבריים ומייצרת סוגים שונים של תובנות ושל פתרונות. כיוון שמדובר ביחסים זוגיים, כהמשך טבעי עושים זאת מומחים ומטפלים. אחרי הכל, אם העניין היה כה פשוט וברור, לא היו נכתבות כאן כל כך הרבה מילים סביבו.

נו באמת, רק קוויקי קטן

רונית (השמות בכתבה שונו), בת 28, נשואה ללא ילדים, מכירה את הסיטואציה ויודעת מה נכון לעשות בה: ”לפעמים אין מנוס מ’לתת עבודה’ למען שלום בית”, היא נכנעת. ”מקסימום, אפשר לעצום עיניים ולחשוב על שיר שאת אוהבת”.

למזלה של יערה, בת 36, אם לשלושה החיה בזוגיות, מעטים המקרים שבהם הוא רוצה והיא לא. וכשיש מצב כזה היא זורמת איתו: ”אני משתפת פעולה במחשבה שמתוך מעשה החשק עשוי להתעורר ובכל זאת יהיה לי נחמד, וגם כי אני רואה בזה את אחת ממטלות הבית. יאללה, תעשי את הג’סטה. זה ממילא לא לוקח הרבה זמן”.

אל תשתתפי, תאפשרי 

שוב ושוב מתברר שנשים הן יצורים פרקטיים. ההסבר של רינת, בת 36, נשואה ואם לשלושה, מעשי עד כאב ביצים. ”כן, כדאי לתת לו גם כשלא מתחשק”, היא פוסקת. ”הגבר שלך צריך את זה, זה עושה לו טוב, אז למה לא? מבחינתך, זה כמו שאת לא תמיד נהנית להכין אוכל לילדים שלך – ובכל זאת דואגת להם לשלוש ארוחות ביום”. דואגת, דואגת, ובכל זאת היא מודה באומץ שהיא חזקה יותר בתיאוריה מאשר בביצוע: ”אני מטיפה לזה, אבל לא עושה את זה בתדירות הנחוצה. למה? כמו שיודעים שצריך לאכול בריא, או לעשות ספורט, לא תמיד עומדים בזה. זו שאלה של כוח רצון”.

באופן לא מפתיע גברים רבים תומכים בגישה המעודדת נשים להתמסר גם אם הן לא מתפוצצות מתשוקה. אבל, מעניין לציין, לא בכל מחיר. ”זה לגיטימי כשזה לא מעיק”, מסביר יהודה, בן 47, נשוי ואב לשלושה. ”כשלא מדובר בהקרבה ממש”. גם איתן, בן 44, נשוי ואב לילד, ישמח שיילכו לקראתו, אם לא קשה: ”את לא חייבת ממש להשתתף, אבל תאפשרי. תני שלוש דקות וזהו”.

יבוא לך, דינה, יבוא לך

ומה חושבים המומחים? אלה שנדרשו לסוגיה הביעו תמימות דעים וקבעו פה אחד: לתת. הסקסולוגית גילה ברונר, יו”ר ארגון הסקסולוגים הישראלי, מנהלת השירות הסקסולוגי במרכז לרפואה מינית במרכז הרפואי תל השומר ומנהלת מסלול הכשרה לטיפול מיני, אומרת שפער בחשקים המיניים הוא אחת הבעיות הנפוצות בקרב זוגות, ומניחה את האצבע על נקודה משמעותית: לא בהכרח הגבר הוא בן הזוג החושק יותר. לעתים זו האשה. לכן המלצותיה תקפות לשני המינים באותה המידה. ”אם המצב של פערים בחשקים אינו קבוע, אתם צריכים לפרגן זה לזה. אחת האפשרויות היא סקס לפי תורות. אם לו נורא בא ולך לא, תיגעי, תגרי, אולי תעזרי לו להגיע לאורגזמה – אבל לא בחדירה, כי לא מתאים לך. כנ”ל לגביך – גם כשאתה לא להוט לסקס, תחבק, תלטף, תעסה ואולי תסייע לה להגיע לאורגזמה, בלי לחדור”.

ד”ר רפי חרותי שב וממקד את הסיטואציה בתנאים שבהם חלוקת החשקים ברורה: הוא רוצה, את לא. חרותי, מומחה ברפואת שיקום ומטפל מיני, מנהל המרפאה לשיקום מיני במרכז הרפואי רעות בתל אביב, ממליץ לך בחום לשתף פעולה. הוא מבסס מדעית את ההסבר ששמענו מפי יערה: ”כדאי לך לזרום איתו. המחקרים מראים שהחשק עובד באופן שונה אצל שני המינים. אצל נשים הרבה פעמים החשק מתעורר תוך כדי מעשה. עם האוכל בא התיאבון”. את הטיעון המיתולוגי הזה, שכבר הועלה על ידי גוטה בסרט ”מציצים” (”יבוא לך, דינה, יבוא לך”), מובילות לדברי ד”ר חרותי דווקא נשים, ובראשן ד”ר רוזמרי בסון, רופאה ומטפלת מינית ידועה בארצות הברית.

”זה בסדר לתת”, מרגיעה גם יפה בכר, מנחה משפחתית, יועצת ומדריכה בזוגיות ובהורות. ”זו חוויה טובה, ובלבד ששניכם מבררים מהי רמת החיבור המיני הרצויה. מין בעולמו של הגבר ממוקד מאוד בהגעה לאורגזמה. אצל האשה, מין הוא הרבה מאוד דברים - קשר, אכפתיות, חיבוקים, התכרבלות, ולא תמיד גופך בשל להיכנס למגע של אורגזמה. זה כמו בתקשורת – במסגרת החברות שלנו אני עושה למענך לפעמים. כמו שאני מכינה לך תבשיל טעים. זה יכול להיות קצר, בלי הרבה השקעה. איך אמר לי גבר אחד? ’למה תמיד סטייק פילה? אפשר לפעמים גם שווארמה בפיתה’”.

בניגוד למומחינו, גברים ונשים מהיישוב לא תמיד סבורים שאת צריכה לתת לו גם כשלא בא לך. ”עקרונית, זה לא נכון”, קובעת מיכל בת ה־40, נשואה ואם לשניים. ”אסור לעשות דברים שלא מתחשק, למרות שאני אישית לא נכנסת לתבנית הזאת, כי אין מצב כזה שלא בא לי”. חיזוק למגמת הסירוב מגיע מכיוונו של אייל, בן 43, בזוגיות פלוס ילד: ”אני חושב שהיא לא צריכה לתת. היא יכולה להגיד: היום לא, תחכה לפעם הבאה שיבוא לי. הגבר במקרה כזה הוא מי שצריך להבין ולוותר. זה הרי ממילא לא יהיה כל כך מהנה, ובהמשך גם לא יעזור – היא לא ’תיתן’ יותר בפעם הבאה”.

בין כנות לחרמנות

בהנחה שכבר החלטת לתת וזהו, קיימות עדיין סוגיות משנה הנוגעות לתנאים שבהם מתבצעת המחווה. אחת מהן היא שאלת התדירות. מתי זה ”בסדר” להתעסק כשאין חשק? שלוש פעמים בשבוע? פעם ברבעון? כאן אנחנו נתקלים בשתי אסכולות: המגבילה והלארג’ית. ”הכל במידה”, אומרת עידית, בת 36, בזוגיות בלי ילדים. ”עד פעמיים בחודש בלי חשק זה בסדר”. איתן, מצדו, מעלה מעט את הרף: ”פעמיים בשבוע. זו תדירות שאני חי איתה בשלום”.

לעומתם, יערה ורינת מגלות רוחב לב (ולא רק). ”באיזו תדירות? כמה שצריך כדי לשמור על בן הזוג שמח”, מעתירה רינת. יערה מנסחת זאת בדרך נלהבת פחות: ”אם כבר עושים טובה, זה לא משנה באיזו תדירות”.

ולא תדע שעשיתי לך טובה!

הכנות, דווקא היא, מהווה מכשלה נוספת. אשה שנעתרת לחרמנות בן זוגה יכולה להיות גלויה, להודות בפניו שהיא עושה את זה רק בשבילו - ויכולה גם לביים תשוקה, להיראות מעוניינת. מי שציפה לשמוע קול גדול נגד העמדת הפנים יתאכזב מהשורות הבאות. ”כן”, אומרת רינת בלי למצמץ. ”אני גם מביימת חשק. בהחלט”. יערה: ”אעשה כל מאמץ שהוא לא יידע שאני עושה לו טובה. לא כיף לקבל הרגשה כזאת”. עידית מסכימה: ”הוא לא חייב לדעת שלא בא לך”. רונית מסתפקת בשכתוב ההיסטוריה: ”צריך לפעמים לפרגן – להחמיא לאחר מעשה ולהגיד שהיה טוב, גם אם לא היה כל כך טוב. וזה, אגב, נכון לשני בני הזוג”.

ואם הזכרנו את בני המין השני, גם הם לא מגיעים למיטה עם פוליגרף. ”לא משנה לי אם היא משחקת אותה מעוניינת או לא, אם היא אומרת שהיא עושה לי טובה או לא”, מבהיר יהודה. ”זה הרי בא מהצורך שלי, לא מהצורך שלה – אז כאן אין לזה משמעות”.

מול מקהלת מעמידי הפנים, נשמע קולה הנוזף של יועצת הזוגיות יפה בכר: ”שאשה לא תשחק אותה כאילו בא לה. זה לא טוב”.

הסיבה העיקרית להיעתר לסקס בלי חשק, לבד מהרצון לראות אותו מחייך חיוך טיפשי, היא השאיפה לתרום ליציבות הקשר ואף לחיזוקו. ואמנם, הנשים שהביעו תמיכה עקרונית במהלך סבורות שהוא משדרג את הזוגיות שלהן. עידית, למשל, אומרת שהמחווה תורמת ליחסים ומונעת משברים ותחושות של חוסר נוחות. יערה מדגישה את הנסיבות: ”כל עוד זה לא נעשה בצבירת תסכול וכעסים, בפרצוף חמוץ, זה יכול רק לתרום. אני גם מקבלת משהו נעים, שאני זקוקה לו – חיבוק, ליטוף, מגע”. ורינת? היא בכלל רואה למרחקים: ”בטווח הקצר, זה לא נראה הדבר הנכון לעשות, אבל בטווח הבינוני והארוך יש לו יתרונות מוכחים. גבר שמקבל מה שהוא רוצה, מרוצה, שמח ולא מתלונן, וכך את נעשית נאהבת ונחשקת יותר. זה משתלם. תהיי חכמה”.

המומחים מהנהנים. ד”ר רפי חרותי אומר שהדבר מועיל ליחסים, וכך סבורה גם יפה בכר, שרואה בפעילות ההומניטרית השקעה בקשר. ברונר מדגישה את הצד הדו־צדדי: ”אם זה נעשה כראוי ובאופן הדדי, כשלפעמים האשה מפרגנת לגבר ולפעמים הגבר מפרגן לאשה, זה לא רק תורם, זה תורם מאוד לקשר”.

לא כולם שותפים להסכמה בנושא התרומה. דווקא הבנים, גם אלה שמוכנים שיעשו להם טובה, לא רואים בכך תועלת למערכת הזוגית. ”זה משהו שנעשה בלית ברירה”, מסביר איתן. ”הוא לא בונה את היחסים ולא תורם להם, אלא רק משחרר קצת לחץ אצל הגבר. זו ג’סטה נחמדה, שאסור להפריז במשמעות שלה”. יהודה מבטא את תחושתו במטפורה: ”תחשוב שהיו מבקשים ממני ללכת לסרט בנות. הייתי הולך, אבל זה היה מבאס אותי. ככה גם כאן. זה לא בונה שום דבר, אבל לפחות לא הורס”.

אני עם ההצגות גמרתי

שאלת הגבולות של שיתוף הפעולה המלאכותי מגיעה עד מהרה לנקודת השיא. עכשיו אפשר ללפות את שולי המזרן, לפרכס קלות וללחוש (או שמא לזעוק) את צמד מילות הקסם: זיוף אורגזמה. גמרתי אומר לטפל גם בזה.

למומחים אין ספק. ”כסקסולוגית אני לא בעד זיוף”, מבהירה ברונר, ”אנשים נכנסים ללופ של זיוף – זה קורה שוב ושוב והופך לשקר נוראי”. גם ד”ר חרותי חושב שלשקר זה לא יפה – ולא מועיל: ”אישית לא הייתי ממליץ על זה. נכנסים כאן למקום אחר, של חוסר אמון”. את מתקפת אנשי המקצוע משלימה בכר,

 שמזדעזעת מהאפשרות: ”הזיוף פוגע בעומק, בכנות, באמת של הקשר. אם גבר אומד את הצלחתו על פי תגובות האשה, איך אפשר לזייף לו? זו ממש הונאה”.

באופן שאפשר להשתומם לגביו, אבל לא מוכרחים, יחסם של אנשים רגילים לזיוף האורגזמה אינו כה חד־משמעי. חלקם מתנגדים לו, לעתים אפילו בכעס, אבל אחרים ואחרות מגלים הבנה לעניין, שלא לומר התלהבות מסוימת. ”זיוף אורגזמה פוגע ביחסים”, נחרצת מיכל. ”לאורך זמן, הוא מזיק. חוץ מזה, מה הטעם לסבול פעמיים – גם לא ליהנות וגם לזייף”. אכן, נקודה למחשבה.

”תוך כדי האקט, אני נגד זיופים”, מתווה רונית קו חמקמק של כנות מינית. ”לשקר באמצע הסקס זה ממש בוטה. גם נשמע לי מוזר לזייף בתוך מערכת יחסים ארוכה. ומלבד זאת, אם אני אזייף – איך הוא ישתפר?”

הטיעון הפדגוגי זה חוזר על עצמו בתשובותיהן של מתנגדות נוספות. ”אין בזיוף תועלת”, אומרת רינת. ”בן הזוג צריך לדעת מה עושה לך טוב, וככה הוא לא ילמד. את יורה לעצמך ברגל. מה שכן, יכול לקרות לפעמים שאזייף כדי שאוכל לסיים כבר ולהתפנות לשאר ענייניי. אבל צריך לשמור את זה למצבים קיצוניים”.

במיטה של איתן אין מקום להצגות. ”עדיף שאורגזמה לא תהיה, מאשר שיהיו משחקי זיוף”, הוא מבהיר. ”אני לא רוצה שהיא תעשה את זה. זה לא יתרום לי, ובטח לא יתרום ליחסים”.

ההתייחסות של יהודה מורכבת יותר: ”אם לא הייתי יודע בחיים שזה זיוף – אז מה אכפת לי. זה בסדר. אבל כעיקרון, הזיוף לא מומלץ. לכן, לאשתי ולי יש בעניין הסכם – לא מזייפים. הסכם אי זיופים אמנם משית עלי יותר מאמץ, ולפעמים יותר תסכולים, אבל הוא לפחות מגן עלי מראש מפני האפשרות שיום אחד יגידו לי שהכל היה בלוף”.

דווקא אייל – זה שמתנגד לכך שיעשו לו טובות – חי בשלום עם זיופי אורגזמה. ויש לו גם הסבר מקורי. ”איך אפשר באמת לדעת? הרי אני אף פעם לא בטוח מה היה שם. באופן אישי, הייתי שמח לחשוב שאני גדול וענק, גם כשאין לי אפשרות לוודא שזה אכן ככה”.

יערה ממשיכה את קו המחשבה הזה. לה אין בעיה להגיד לפעמים ’אתה גדול’, גם אם לא באופן מילולי, וגם אם אתה די בינוני. ”עקרונית, אני לא נגד זיופי אורגזמה. אם את מחליטה שאת נותנת שואו – תני אותו עד הסוף. אבל ככל שמזייפים יותר נעשים מתוסכלים יותר, והנזק מצטבר. כך גם מקטינים עד לאפס את הסיכוי שבן הזוג ילמד לעשות את העבודה כראוי – ולא יהיה צורך בזיוף”.

ולסיום, פרס השחקנית הראשית מוענק בזאת לעידית. נאום ההכתרה: ”אני בעד לזייף. אם כבר הסכמת, תעשי את זה יפה, שיהיה מרוצה. הכל בהנחה שהיחסים תקינים ושהזיוף לא נעשה באופן שיטתי. בהזדמנות זו אפשר כבר לרדת מעוצמת הדיבור של השנים האחרונות ’מה פתאום, אני לא מזייפת, הוא בחיים לא ילמד’. די עם זה. במיוחד אחרי שהגברים נעשו כל כך מחונכים ואכפתיים”.