כשבחורה של ג'ינס פוגשת בחור של שמלה
הוא חזר וביקש ממני להתאמץ בשבילו, אמר לי שאני נשמעת אחלה בחורה ואני מאוד מוצאת חן בעיניו והוא מאוד רוצה לפגוש אותי, רק מבקש שאני אבוא לפגישה עם שמלה, נעלי עקב ואיפור, בשביל לא לעשות לו פאדיחות. אבל מי שמנסה לשנות אותי עוד בטרם נפגשנו לא נראה לי כאדם איתו הייתי יכולה לבנות זוגיות
קצת לא הבנתי איך בדיוק הוא הבין מהתמונות שלי וממה שכתבתי על עצמי שאני יכולה להתאים לתיאור הזה, אבל על כל מקרה שלא יבוא אמרתי לו - תשמע, אני לא ממש אלגנטית, לא בסטייל, לא במותגים ולא בשופוּני. כשאני שמה על עצמי שמלה מחויטת אני מרגישה בפורים, אני מעדיפה ג'ינס על פני כל חצאית או שמלה. וגם אם אני כן לובשת שמלות הן בדרך כלל פשוטות, מכותנה, רק כי חם בקיץ לג'ינס. אני לא ממש מתאפרת, ודרך אגב, אני גם לא ממש בכושר... מעבר לזה שאני חושבת שגבר בג'ינס וטי-שירט זה הדבר הכי סקסי שיש. אז אולי זה לא רעיון כזה טוב... לא נראה לי שאנחנו מתאימים, בוא פשוט נשכח מזה ותעבור לבחורה הבאה.
הוא חזר וביקש ממני להתאמץ בשבילו, אמר לי שאני נשמעת אחלה בחורה ואני מאוד מוצאת חן בעיניו והוא מאוד רוצה לפגוש אותי, רק מבקש שאני אבוא לפגישה עם שמלה, נעלי עקב ואיפור, בשביל לא לעשות לו פאדיחות. הרי בטוח יש לי איזו שמלה אלגנטית אחת לפחות בארון מאיזו חתונה של חברה.
נורא רציתי להגיד לו שבפעם האחרונה שבדקתי אין לי שיער בלונדיני עד התחת ואני גם לא עשוייה מפלסטיק, אז אם נורא בא לו לשחק בברביות הוא מוזמן לפנות לחנות הצעצועים הקרובה למקום מגוריו, אבל לא אמרתי (זה מהקטעים המעצבנים האלה שרק בדיעבד את מוצאת את משפט התשובה המתאים וכל כך מתבאסת על עצמך שכל מה שהצלחת להוציא מהפה שלך באותו הרגע היה איזה גמגום).
בכל מקרה, נאלצתי להיפרד ממנו בידידות, מבלי שנפגשנו אפילו פעם אחת. מי שמנסה לשנות אותי עוד בטרם נפגשנו לא נראה לי כאדם איתו הייתי יכולה לבנות זוגיות. בסך הכל זוגיות זה לא דבר קל, זה לקחת שני אנשים ולשים אותם יחד. כל אחד הוא שלם בפני עצמו, יש לו טעם אישי, השקפות שונות על החיים, רגישויות לדברים מסוימים, ויש דברים שיותר או פחות חשובים לו. לא סתם אומרים שבזוגיות מאוד חשוב להתפשר, זה ברור, השאלה היא רק איפה עובר הגבול בין להתפשר לבין לאבד את עצמך לגמרי בשביל למצוא חן או לרצות או לשמח את השני וכדי לשמר את הזוגיות.
תהיתי אם הקבלה שלו אותי תהיה מותאמת לגרדרובה שלי
כשחושבים על זה, זה לא שלא יכולתי להתלבש יפה ולבוא לדייט. יכולתי. פשוט הסתכלתי קדימה ותהיתי אם הקבלה שלו אותי תהיה מותאמת לגרדרובה שלי. יום עסל יום בסל, יום שמלה ועקב ויום ג'ינס וכפכף. כביכול יש כאן נושא שמאוד חשוב לאחד, וממש לא חשוב לשני. לבחור חשוב סטייל ואלגנט, ולי לא ממש חשוב. אז זהו, שזה לא ממש נכון, כי לי כן חשוב הסטייל, רק שהוא שונה באופן מהותי מהסטייל שחשוב לו. אם לו חשובה שמלה, לי חשוב ג'ינס. שניהם חשובים באותה המידה לעיני המשתמש, רק מנוגדים... ההבדל בינינו הוא שאני לא חשבתי אפילו לבקש ממנו לשנות את הביגוד אליו הוא רגיל וחש בו נוח כדי שיתאים לרצונות שלי, והוא דווקא ראה בזה דבר לגיטימי.
אולי הסתכלתי רחוק מדי, ואולי הבחור ההוא נפלא בשבילי, וכל חטאו הוא אהבת מותגים. יכול להיות. אבל אני באמת מאמינה שכשאתה בזוגיות, הדבר החשוב ביותר הוא לקבל את בן זוגך כפי שהוא, על הטוב ועל הרע, על כל השריטות ועל כל הפגמים, ולא לנסות לשנות אותו כדי שיתאים לך. ולכן חשוב לי קודם למצוא את האדם שמתאים לי, שאני אוכל לחיות עם השריטות שלו בשקט יחסי, או שהשריטות שלנו יתאימו, ואז להיכנס איתו לזוגיות, ולא ההפך - למצוא זוגיות ואז להתאים את הבחור אלי... בדיוק כמו שאני לא מוכנה למצב ההפוך - שהבחור ינסה לעצב ולהתאים אותי אליו. מדובר כאן באנשים, אנשים... לא בחיילי צעצוע. אני באמת חושבת שלנסות לשנות אדם אחר שיתאים לציפיות שלך זו פשוט חוצפה. אין לי מילה אחרת.
יכול להיות שהשונה ממך מאוד ילהיב אותך בהתחלה
אומרים שניגודים נמשכים. אף פעם לא הבנתי את המשפט הזה, כלומר לא הבנתי איך בני אדם נמשכים לאנשים השונים מהם בתכלית, וגם אם הם כן, אז איך הם מצליחים לחיות יחד? אני לא יכולה לתאר לעצמי, לדוגמה, זוג שאחד מהם אוהב את החוץ - טבע, טיולים, יציאות - ואילו האחר אוהב בית, ועוד קצת בית. שילוב כזה בטוח יביא לפיצוץ. יכול להיות שהשונה ממך מאוד ילהיב אותך בהתחלה, אבל באיזשהו שלב, זה שבא אחרי ההידלקות המטורפת, בדיוק מה שהלהיב אותך הוא זה שיהפוך את אותו אדם לבלתי נסבל בעיניך.
ברור לי שאין אף אדם שמתאים לאחר כמו כפפה ליד, אבל אני בטוחה שישנם אנשים שיותר מתאימים לי מאחרים. בדיוק כמו שמידה 39 בנעליים תהיה נוחה לי, גם אם לא מושלמת, ומידה 37 תהיה לוחצת מדי ולא נעימה, לא משנה כמה אני אנסה לרכך אותה או להגמיש אותה, זה לא יעבוד. זה לעולם לא יהיה נוח.
ברור לי גם שזוגיות בנויה בין השאר על פשרות - אחד הולך צעד קדימה השני לוקח צעד אחורה, סקובידו... אבל כאן נשאלת השאלה איך בני הזוג מסתכלים על זה, אם יש דרישה או ציפייה שצד אחד תמיד יקח את הצעד לאחור, בעוד השני תמיד יקח את הצעד קדימה. וכמו בטנגו, אם התנועה היא חד כיוונית, לא תהיה הרמוניה, לא יהיה ריקוד.
נראה שכל הזמן מדברים על השוני בין גברים לנשים. כל כך מתעסקים בזה, עד ששוכחים שגם גברים וגם נשים הם בני אדם, כך שיש בנו הרבה יותר מן המשותף, וקצת פחות מהניגוד. אני כן מאמינה שאנחנו דומים, גם אם דרך הפעולה שלנו או דרך התקשורת שלנו קצת אחרת. ויותר מזה, אני מאמינה שכדי למצוא את האדם שמתאים לך, אתה צריך לחפש את הדומה, לא את השונה.
יש בקלפים של אושו קלף שמייצג אהבה, זוגיות. קוראים לו דווקא "חברוּת" ורואים בו שני עצים, זהים לחלוטין חוץ מצבע העלים שלהם, המשתלבים יחד באמצע. אני חושבת שזו הדרך הנכונה ביותר לראות זוגיות. לא לחפש מי ש"ישלים" אותך, אלא להיות שלם בעצמך, עם עצמך, ולמצוא מישהו שזהה לך, ברמת השלמות האישית שלו, ובכך לתת לשניכם לפרוח. לא זה על חשבון זה, אלא זה לצד זה. עזר כנגדך.
לפנייה לכתב/ת 
