שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    למה לא נעמוד בצפירה

    "החרדים מבקשים מהחילונים להיות עצובים בט' באב, והחילונים, שלא מסוגלים (בצדק) לקונן על חורבן בית עתיק ביולי-אוגוסט דורשים מהחרדי לייצר שמחה ועצב בימים שלו אין עימם מאום". אליעזר היון מבקש מהחילונים לרדת ממנו השבוע

    בפולקלור הנלווה אל ימי הזיכרון והעצמאות עולה מדי שנה השאלה האלמותית: מהי עמדת החרדים? האם הם עומדים בצפירה, האם הם מכבדים את זכר הנופלים, האם הם חוגגים את יום העצמאות, האם הם שמחים בו.

     

    והתשובה הריטואלית המוצאת את ביטויה בצילומי הצועדים בכיכר השבת בשעת הצפירה, או בהתבטאויותיהם הזועפות של צעירים חרדים בירושלים ובבני ברק, מקוממת מדי שנה, כאילו באופן בלתי צפוי, את חמתם של תושביה החילונים של המדינה: "למה לא אכפת להם"? "למה הם לא עומדים בצפירה"? "מדוע הם אדישים כלפי יום העצמאות", וכן הלאה.

     

    והאמת, חילונים יקרים, שאתם לגמרי צודקים. לחרדים לא אכפת. ימי הזיכרון והעצמאות לא קיימים בכרונולוגיה ההיסטורית שלהם. החרדים לא עומדים בצפירה, לא מפני שעמידת דום לזכר ההולכים שייכת ל'מנהגי גויים', הם לא עומדים בצפירה כי היום הזה לא מסמל עבורם דבר שכן ביום הזה צעירי החרדים גם לא אומרים משניות או מקיימים טקסים דתיים אחרים לזכר החללים.

     

    הרחוב החרדי לא חוגג את יום העצמאות לא מפני שהוא חושב ברמה האקטיבית כי מדובר ביום עצוב כמו המיעוט התמהוני המכונה עצמו 'נטורי קרתא' אלא משום שיום העצמאות, שעבור רבים כל כך הוא יום לאומי ותאריך מכונן, הוא לגביו, יום ככל הימים. אם, בכל זאת, הוא 'עושה מנגל' ביום העצמאות הוא לא חש חדווה, או 'שמחת חג' מיוחדת הוא בעיקר מנצל יום חופש שבאופן נדיר איננו אסור הלכתית, בהבערת אש.

     

    האם החרדים פועלים כך מניכור, מסלידה, או אולי אפילו מרוע? נדמה שלא. החרדים לא מציינים או לא חוגגים את הימים האלו כי אין להם איתם דבר. רובם מעולם לא שירתו בצבא, וגם הוריהם, של צעירי החרדים כיום - בני הדור השלישי, על פי רוב לא עמדו בשערי הבקו"ם ולא השתתפו במלחמות ישראל. בודדים, או מעטים מאד הנופלים, הנפצעים או הלוחמים מהמשפחה החרדית או מהחברים בשכונה. את מי יש להם אם כך לזכור?

     

    החרדים מעולם לא היו שותפים להכרעות
    גורליות, לא בקום המדינה, וגם לא בהמשך דרכה. אם מפני שלא חפצו בכך, ואם משום שאף אחד לא שאל לדעתם. תהליכים דמוקרטייים - ישראליים שלמתבגר החילוני כל כך טריוויאליים כמו, מוסדות מפלגה, בתי משפט, פריימריז, או אפילו אגודות סטודנטים, הם חיות זרות למתבגר החרדי. על מה יש להם איפוא לחגוג?

     

    ובכלל, שני הקטבים, הדיכוטומיים כל כך במהלך השנה, שואפים לפתע לסינתזה לא טבעית בימים של חג ומועד. החרדים מבקשים מן החילונים להיום עצובים ביום תשעה באב, להתנזר מלחם בפסח, וללמוד תורה בשבועות. החילוני, שלא מסוגל, בצדק יש לומר, לייצר עצב בימי יולי-אוגוסט העליזים ולקונן על חורבנו של בית פולחני עתיק שמבחינתו אינו אומר דבר, מבקש, כמעט דורש מן החרדי לייצר שמחה או עצב בימים שלו, לחרדי, אין עימם מאום.

     

    אז חילונים יקרים, רדו מ'הגב' שלנו בימי הזיכרון והעצמאות. באמת שאין לנו נגדם מאום, אין לנו כל ריאקציה לצער שלכם, ואנחנו לא בזים גם לשמחה שלכם, אבל יחד עם זאת, לנו, אין איתם דבר וחצי דבר.

     

    הכותב הוא חרדי, תושב מודיעין עילית

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    על מה לחגוג? חרדים בירושלים
    צילום: AFP
    לא מרוע. הצפירה
    צילום: חיים צח
    מומלצים