שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "לכו לבית-המשפט", אמרה הממונה לאזרחים
    רשות ההגבלים העסקיים לא תעמיד לדין את הבנקאים שבמשך שנים תיאמו ביניהם עמלות. במקום זאת היא מצפה שהאזרחים, על חשבונם, יעשו את העבודה. קווים נוספים לדמות ההפרטה הזוחלת באכיפת החוק

    אחרי חודשי בדיקה ארוכים פירסמה בראשית השבוע הממונה על ההגבלים העסקיים, רונית קן, את קביעתה כי התקיימו הסדרים כובלים בין חמשת הבנקים הגדולים בכל האמור בקביעת העמלות שמשלמים הצרכנים.

     

    זו לא היתה הפתעה. כבר בינואר השנה הודיעה הממונה כי זו המסקנה שהגיעה אליה, וכי היא עתידה לפרסם קביעה ברוח זו. בשעתו היא הציעה למנהלי הבנקים להגיע לצו מוסכם, שבעקבותיו ישלם כל אחד מהם עשרות מיליוני שקלים, אך הם סירבו. כתוצאה מכך התפרסמה קביעתה הנוכחית.

     

    לקביעה זו חשיבות רבה - משפטית, כלכלית וחברתית. במישור המשפטי פותח הדבר פתח לשני מסלולים. במסלול הפלילי ניתן להגיש כתב אישום נגד כל המעורבים בפרשה - הבנקים כחברות והאנשים הספציפיים בכל בנק שפעלו ליצירת ההסדר הזה. במסלול האזרחי ניתן להגיש תביעות נגד הבנקים בגין נזקים שגרמה התנהלותם, הן תביעות פרטניות הן תביעות ייצוגיות. ואכן, כבר היה מי שניצל אפשרות זו השבוע, ועוד לפני כן - בראשית החודש שעבר.

     

    כישלון במישור החברתי

    במישור הכלכלי חשוף כל מי שיצר הסדר כובל או היה שותף לו לא רק למה שיפסוק בית-משפט בתביעה אזרחית נגדו; אם יורשע בהליך פלילי, הוא צפוי גם לקנסות-עתק. על פי חוק ההגבלים העסקיים צפוי אדם שהיה שותף להסדר כובל - פרט לכך שהוא עלול להישלח לכלא לעד שלוש שנות מאסר (זמן הכרוך באובדן הכנסות והטבות לטווח הקצר והארוך גם יחד) - לקנס של 2,020,000 שקל.

     

    אם התאגיד הוא שהורשע, הקנס יכול להגיע עד 4,040,000 שקל. זה בנסיבות רגילות. אך אם, למשל, הקרטל נמשך זמן רב, רשאי שופט לשלוח אדם לכלא אף לחמש שנות מאסר בלוויית קנס מירבי של 4,040,000 שקל.

     

    במישור החברתי יש לענישה בכל המישורים משמעות רבה, ובעיקר לענישה כתוצאה מהליך פלילי שהמדינה פתחה נגד העבריינים. היא מאששת אצל האזרחים את התחושה שהמדינה מגינה עליהם, וזה חלק מאושיותיה של מדינה דמוקרטית.

     

    בהקשר זה, רשות ההגבלים העסקיים, כמו כל רשות אחרת במדינה, מופקדת על הגנת ענייניהם של האזרחים, וספציפית - על כך שתישמר התחרות במשק, דבר שממנו עשויים ליהנות הצרכנים. ודווקא כאן, במישור הכל כך חשוב, כשלה הממונה על ההגבלים העסקיים בפרשת קרטל עמלות הבנקים.

     

    אמנם, מתחת ידיה יצא דו"ח ארוך, מפורט ומנומק המסביר כיצד הגיעה למסקנה כי אכן התקיים הסדר כובל בין הבנקים באשר לעמלות שישלמו הצרכנים, אך היא הסתפקה רק בקביעה במישור האזרחי.

     

    מרשות ההגבלים העסקיים נמסר, בעקבות פניית ynet, כי אין בכוונתה לנקוט הליך פלילי נגד המעורבים בקרטל. במלים אחרות, אין בכוונתה להשתמש בסמכויותיה כדי למצות את הדין עם חבורת הבנקאים בדרגים השונים, שבמשך שנים עשו בתחום העמלות ככל העולה על רוחם ופגעו ביודעין בציבור ענק של צרכנים.

     

    "להעצים את כשלי התחרות"

    הקביעה כי מדובר בשנים רבות היא פרי ממצאי החקירה שערכה רשות ההגבלים העסקיים בפרשה זו. "כללם של דברים", נאמר במסמך שפורסם כעת, "ממצאי החקירה מלמדים כי לכשלי התחרות הקיימים ממילא במערכת הבנקאות חברו פרקטיקות שאימצו לעצמם הבנקים באופן וולונטרי, שכל פועלן היה להעצים את כשלי התחרות, להקשות על מעבר לקוחות ולשלול מהציבור כלים לתחר בין הבנקים. כל זאת, לאורך תקופה ממושכת המשתרעת על פני שנים רבות".

     

    הממצאים העובדתיים מפורטים אף הם בדו"ח, ובצדם הסברים משפטיים ברורים מאוד מדוע היה כאן קרטל - לפי פרשנויות שנתנו בתי-המשפט במשך השנים. הנה למשל אחד מהם: "די ברמה מינימלית כלשהי של הבנה משותפת, הסכמה או שיתוף פעולה בין הצדדים לשם יצירתו... מלשון הגדרתו של המונח 'הסדר' עולה, כי ההסכמה להסדר איננה צריכה להיות מפורשת, ויכולה להיות גם הסכמה מכללא או הסכמה בהתנהגות. מכך ניתן ללמוד... כי די גם בהסכמה שבשתיקה ליצירת ההסדר".

     

    מיד בהמשך לכך כותבת הממונה: "המסכת הראייתית הרחבה שפירטתי מלמדת, כי בין הבנקים התקיימו העברות מידע רבות, במסגרת כל אחת מהן בנק אחד הציג שאלות על המתרחש אצל מתחריו, ואלה השיבו לו. בכך התבססו הסדרים בין הבנקים שעניינם העברת מידע". וזה רק על קצה המזלג מן הדו"ח המשתרע על פני כ-65 עמודים.

     

    הרשות אינה מוכנה למלא את התפקיד שהוטל עליה בחוק

    ואם כך, ואם כל כך ברור לממונה כי משך שנים פעל קרטל בין הבנקים, מדוע היא אינה מעמידה אותם לדין כמתבקש מחומרת מעשיהם? מדוע היא אינה נוקטת את הצעד שגם יגרום לכך שמן המערכת הבנקאית יוקאו בכוח החוק העשבים הבכירים והרעילים הללו?

     

    כבר בינואר השנה, עם פרסום ההחלטה המתגבשת אצל הממונה, הגיב עו"ד יאיר אולמרט, מי שבעקבות תלונתו נפתחה בכלל החקירה בעניין זה, במלים הבאות: "אני מצהיר בצורה חד-משמעית: יש בידי הרשויות ראיות להעמדה לדין של בכירים בבנקים על דברים שבמדינה מתוקנת צריך ללכת עליהם לכלא". דו"ח הממונה רק מחזק את דבריו. ולכן נחזור לשאלה שבתחילת פסקה זו.

     

    למיטב הבנתנו התשובה נמצאת לא בראיות שבידי רשות ההגבלים העסקיים, אלא בצורת התנהלותה של הרשות והעומדת בראשה, ובתפיסתה את תפקיד הרשות. נראה כי - בדומה לרשויות אחרות ולמדיניות המדאיגה השוררת במקומותינו בתחומים שונים, ובמובהק בתחום הגנת הצרכנים - מתנהלת כאן הפרטה זוחלת של אכיפת החוק.

     

    הרשות אינה מוכנה למלא את התפקיד שהוטל עליה בחוק, ובמקום זאת היא שולחת את הצרכנים לבתי-המשפט לנהל תביעות יקרות וארוכות - על חשבונם, כמובן. אז נכון שקביעת הממונה כי היה הסדר כובל בפרשת העמלות עשויה לסייע לתובעים, מפני שקביעתה מהווה ראיה לכאורה בכל הליך משפטי, אבל זה אינו פוטר אותה מהפעלת ההגנה הרחבה תחת מטריית המדינה.

     

    את המגמה המסוכנת הזאת צריך לעצור, וכבר הצענו סדר יום בעניין זה לשר התמ"ת ולסגניתו שנכנסו באחרונה לתפקידיהם. ממש בימים אלו הביע השר בן-אליעזר את התנגדותו להפרטת הכשרת העובדים, שעליה מופקד משרדו. אכן, עמדה צודקת וראויה. וברוח זו, מן הדין שיעצור גם את הפרטת האכיפה מבית מדרשה של רשות ההגבלים העסקיים, כולל החלפתה של הממונה על ההגבלים העסקיים. דומה שהפרשה האחרונה רק מחזקת את הצורך לעשות זאת, ודי בהקדם. 

      

    הכותבת היא עורכת-דין המתמחה בנושאי צרכנות

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים