איך נפתח תחת אש בית החולים הראשון בת"א
מהחמור של ד"ר חיסין ועד מנחת המסוקים של אריסון, מפצועי הפצצת המטוסים ב-1940 ועד נפגעי החרדה במלחמת המפרץ, ממאורעות תרפ"א ועד פיגועי הטרור וגם - איך נפתח, ממש בטעות, בית החולים הראשון בתל-אביב - כל אלה ועוד מוצגים כעת בתערוכת צילומים במרכז הרפואי תל אביב, הסוקרת מאה שנות בריאות בעיר העברית הראשונה. כך היינו בבריאות
עשרות שנים לפני שהונחה אבן הפינה למגדל אריסון, עם צלחת החלל שעל גגו, טופלו תושבי תל-אביב בידי ד"ר חיים חיסין, שרכב על חמורו מדי בוקר בין בתי העיר הקטנה שאנשים בה מעט, וטיפל בחולים. ה"רפואה הפרטית" הזו
בעקבות מחסור במיטות אשפוז, נפתח ב-1926 ברחוב בלפור בית החולים "הדסה בלפור", שהועבר חמש שנים מאוחר יותר מארגון הדסה לידי עיריית תל-אביב. בשנת 1940 התמודד "הדסה בלפור" עם האירוע הגדול של התקופה: הפצצת מטוסים איטלקיים על תל-אביב שגרמה לכ-120 פצועים. בשנת 1948, במלחמת השחרור טופלו בהדסה-בלפור פצועי הקרב על יפו.
ב-1 במאי 1921 יצאו פועלים יהודים לתהלוכה ביפו. תושבי העיר הערבים החלו לפרוק את זעמם על משתתפי התהלוכה. הפצועים פונו לבניין ברחוב נחלת בנימין 18, בו אמור היה להיפתח בית מלון בשם "ספקטור". בעשרת הימים הראשונים של מאי 1921 בוצעו בו 43 ניתוחים גדולים, ובסך הכול טופלו בו 150 פצועי המהומות. היתה זו טבילת האש הדרמטית של בית החולים הראשון בתל-אביב.
בשנת 1951 הוקם בית החולים המיתולוגי ליולדות "הקריה" במבנה בית ספר נטוש במושבה הטמפלרית שרונה באזור מחנה מטכ"ל. כארבעים וחמש שנה לאחר מכן ייסגר בית החולים המיתולוגי ויפתח בית החולים ליס ליולדות, בתוך המרכז הרפואי תל-אביב.
במשך שנים מנסים במרכז הרפואי תל-אביב להתנתק מהשם "איכילוב", שמקורו בבית החולים העירוני שנפתח בשנת 1961 במקום בו שוכן בית החולים הנוכחי, ונקרא על שם סגן ראש העיר, משה איכילוב ז"ל.בשנת 1980 התקבלה החלטה של שרי הבריאות והאוצר לאחד את שלושת בתי החולים העירוניים תחת השם "המרכז הרפואי תל-אביב ע"ש סוראסקי". בשנת 1992 נחנך בית החולים לילדים "דנה" ותל-אביב נפרדה מבית החולים ברחוב בלפור, שנסגר.
בינואר 1991, ימי מלחמת המפרץ, מצאה עצמה תל-אביב בחזית והמרכז הרפואי תל-אביב טיפל בתקופה זו בכמעט 200 איש, רובם נפגעי חרדה, כשהוא נמצא ממש ב"קו האש", חמש מאות מטרים בלבד מהמטכ"ל.
במלחמת העצמאות פונו 798 פצועים והרוגים אל בית החולים הדסה, שפעל במתכונת חירום. הפצועים שזרמו ללא הרף מהחזית אילצו את בית החולים להקים סניף בצריפים של"מחנה יונה" (כיום גן העצמאות)
גם השנים הבאות הציבו בפני בית החולים אתגרים. בשנת 1994 אירעו פיגועי התופת בקו 5, בקו 20 ובדיזינגוף סנטר, ו-240 נפגעים טופלו בבית החולים. הטרור בתל-אביב לא פסק, ובסוף שנות ה-90' ותחילת שנות האלפיים טופלו בבית החולים פצועים מהפיגועים בקפה אפרופו, בסי פוד מרקט ובדולפינריום.
בשנת 1995 היו עיני כל המדינה נשואות לחדר הטראומה של בית החולים. ראש הממשלה המנוח יצחק רבין הובהל לבית החולים דקות לאחר שנורה במהלך עצרת השלום בכיכר.
ב-1998 הוחל בבנייתו של מגדל האשפוז ע"ש אריסון ובשנת 2003 נחנך מנחת המסוקים שעל הגג ובוצעה בו הנחיתה הראשונה.
כיום, משרת המרכז הרפואי תל-אביב את כ-360 אלף תושבי העיר, וכמיליון איש נוספים המגיעים אליה מדי יום לעבודה, בילוי ועסקים.
בשנת 1926, לקו מאות מתושבי תל-אביב בשחפת הריאות, מחלה שהיתה חשוכת מרפא באותה תקופה. אחת מקורבנות השחפת היתה המשוררת רחל בלובשטיין, שנאלצה לנטוש את חבריה בקבוצת דגניה. רחל נפטרה בודדה וכואבת בבית החולים הדסה ב-16 באפריל 1931, ונטמנה בבית הקברות כנרת.
8 בספטמבר 1940. 132 איש נהרגו, ו-150 תושבים נפצעו בהפצצת מטוסים איטלקיים את תל אביב. 49 ניתוחים נערכו באותו יום בהדסה, בחדרי ניתוח שהוכשרו למצבי חירום
בחלקה המזרחי של העיר שכנה המושבה שרונה – עשרה דונם של מבנים שהוקמו בראשית המאה על ידי הטמפלרים מגרמניה. בית הספר במושבה שרונה שופץ, וכבר בדצמבר 1949 הועברה מחלקת היולדות אל המבנה החדש
בשנות ה-40, החלה עיריית ת"א בהקמת בית חולים חדש ליולדות. אך כמו פרויקטים רבים שהחלו בארץ באותם ימים, מחסור במשאבים מנע ממנו להמריא. עבודות הבנייה הופסקו בשנת 1949. רק ב-1961 הוקם לתחייה מבנה בית החולים ברחוב ויצמן. זו היתה תחילתו של המרכז הרפואי תל אביב
ביום כיפור, 6 באוקטובר 1973, בשעה שתיים בצהריים, גויסו לחזית המוני בית-ישראל, ובהם גם רבים מרופאי בית-החולים איכילוב. במהלך שלושה שבועות של לחימה, פונו כ-500 פצועים אל בית החולים
ב-15 באוגוסט 1990 פלשה עיראק לכווית, והעלתה באחת את רמת החרדה בישראל. האם יש לסדאם חוסיין יכולת שיגור של חומר לחימה כימי? ואם כן – האם יעשה זאת? במרכז הרפואי תל-אביב החלו להכין אתרי טיהור וטיפול בנפגעי חל"כ (חומרי לחימה כימיים), ולהיערך לקליטת נפגעים המונית. ב-15 בינואר 1991 ליל הסקאדים הראשון, החרדה והפחד נחתו על תל-אביב באחת. בתוך זמן קצר הובהלו אל בית החולים כ-200 נפגעי הלם
