נון ממש הזדעזע: הבחורה לא שומרת נגיעה!
מה אני עושה?" שאל חברי על הבחורה שסידרה לו מכרה משותפת. "אני מתחיל להיקשר אליה, מאיפה היא הביאה את זה עכשיו? מתלבשת כמו אולפניסטית קלאסית, מדברת כמו קומונרית". הבחור צדיק יסוד בניין, והבחורה לא ממש בעניין
שום דבר לא יקרה, תירגע, אני אומר לעצמי, הן נעולות בחוקים שלהן, ואסור להן אפילו לדבר איתך.
ניסיתי לדמיין את המסלול שלהן בדרך לאהבה. בסביבות גיל 18, אולי לפני, ההורים יתחילו להתעניין אצל המשפחות ש"מתאימות" להן, אולי דרך שדכנית. איך חרדים בודקים התאמה? אותה עדה, זה ברור. לא ראיתי מעולם זוג חרדי מעורב (למרות שאומרים שהילדים הכי יפים יוצאים לזוגות כאלו). אותה חסידוּת כנראה, ואיזושהי התאמה מעמדית, זאת אומרת משפחה של רבנים עם דומה, או עם משפחת עשירה.
המאפיינים של הבחור והנערה ממש אישיו כאן, הם רק אומרים "כן" או "לא" אחרי פגישה אחת או קצת יותר. וכאן המקום לומר: המגזר החרדי צריך להרים מגבית לטובת הספסלים והגינון באוניברסיטה. חוסכים לכם כאן עשרות כוסות קפה בערב.
איזה קל זה! הקריטריונים כאן כל כך פשוטים, חרדי ספרדי? חרדית ספרדית? מצאנו זיווג! חשבתי על שניים מחבריי לספסל הלימודים ששוחים בעולם הדייטים כמו קרפיון באמבטיה לפני פסח. נון, לדוגמה, שחולק איתי דירה, התחיל לצאת עם למד אחרי שמכרה שלהם (לא מספיק חשובה בשביל לקבל אות משלה) החליטה שהם התאמה מושלמת מלידה ושממש בא לה על "שליש גן עדן".
הפגישה הראשונה שלהם היתה בבית קפה פופולרי מסוים, ושם הם בעיקר קישקשו על שטויות, על אנשים שהם מכירים,ועל מחנה סיירים (?!) שמסתבר שגם היא וגם הוא היו אחראים לפרס השקרכלשהו ב'עדה' בה היו הישובים של שניהם. "היה נחמד", אמר נון על צלחת חביתה וסלט למחרת, "למד נראית טוב, צוחקת מהבדיחות הצולעות שלי, מתלבשת טוב, ונראה לי שהגיע הזמן לעשות את שיחת המה-את-אומרת-נפגש-שוב?".
הסכמתי איתו, והם קבעו לשבוע הבא למשהו יותר מחייב - מסעדה חלבית! במהלך השבוע נון ולמד שרפו הרבה תאים במוח והרבה כסף לטובת החברות הסלולריות. תוך כדי השיחות גילה נון עובדה מ ז ע ז ע ת – למד לא שומרת נגיעה. "מה אני עושה?" שאל, "אני מתחיל כבר להיקשר אליה, מאיפה היא הביאה את זה עכשיו? מתלבשת כמו אולפניסטית קלאסית, מדברת כמו קומונרית ו...לא שומרת נגיעה. החיים שלי דפוקים".
נון, שיותר היתה מתאימה לו האות צדיק, עונה על הסטריאוטיפים של דוס קלאסי, אבל תוסיפו לזה את השירות בצוות דתי כמעט לגמרי בסיירת בצבא ותקופה מוגזמת ב"ישיבה גבוהה". הבחור צדיק יסוד בניין, ולמד לא ממש בעניין.
למד אומרת שתחכה לו עד שיהיה מוכן להפסיק עם השטויות
מה נסגר עם הזוג הזה, אתם שואלים? למד אומרת שהיא תחכה לו עד שיהיה מוכן להפסיק עם השטויות. הוא אומר על זה: "אני לא מוותר, כבר יותר מ-20 אני לא, אז עכשיו אתחיל?" הוא מעמיד את הנגיעה (טוב נו, זה לא באמת רק להחזיק ידיים, בואו נהיה אמיתיים) בתור מבחן סיבולת. כמו אז כשהכריחו אותם להישאר שעות ב"מצב שתיים" בסיירת האדומה. זה יותר קשה. ההימור שלי? (אזהרה! פסיכולוגיה בגרוש!) נון יישבר, ואחר כך יהיו לו רגשות אשם כבדים על ניפוץ הערכים שעליהם שמר שנים, והם יגרמו לו לפרק את הקשר.
לעומת נון, שמתמודד עם בנות שרוצות יותר ממה שהוא מוכן לתת, יש את אלף. לאלף יש ידידות לרוב, וזה יתרון אדיר. מאגר הדייטים שלו בלתי נדלה, אממה? תמיד הן מכירות לו דוסות טרור (הטרור פה מושאל מהצבא לתיאור כל דבר שהוא "מאוד"). אלף למד מעט במכינה, עשה צבא בסיירת שרובה חילונים. כן, אני יודע, נשמע כאילו שאני ממציא את כל הסיירות האלה. אני לא, תשאלו דתיים. ובשונה מנון, אלף הוא מאוד לייט, דקה וחצי תפילין בבוקר מסכמים בערך את הדתיות שלו. יחסים לפני החתונה? טוב, אולי לא עד הסוף, אבל זה תלוי עם מי. את כל זה אני לא כותב בביקורת. אני עצמי נמצא אי שם בין נון לבין אלף. כל אחד ומה שמתאים לו.
בשביל לצאת לדייט יש לאלף כנות משלו. ביום של דייט אלף קם לתפילה מוקדם, כדי שאם הנושא יעלה, הוא לא יצטרך לשקר ולומר שכבר חודש לא ראה סידור. לפני דייט הוא מוציא את הציצית מהארון, מתעטף בה ביראה ומוציא כאילו בטעות חוט אחד, שיהיה ברור שהוא דוס. הכיפה הקטנה חוזרת לארון, ואותה מחליפה כיפת חלל ענקית ומאתגרת לסריגה.
"אתה יודע מה יקרה אם היא תריח אפטרשייב?"
את כל זה ועוד עשה אלף בשבוע שעבר לקראת הדייט עם סמך, אירופית במקור, שעלתה לפני כמה שנים ונשמעת נשמה טובה. הצעתי לאלף להשתמש באפטרשייב שלי (קלאסי - הוגו), שהרי ריח טוב זה לפחות עשר נקודות לטובתך. אלף קפץ כנשוך נחש: "שלא תעז להשפריץ עלי מהמימיה הזאת!", פקד. "אתה יודע מה יקרה אם היא תריח אפטרשייב?"
"רק טוב?" עניתי.
"לא, היא תחשוב שאני מתגלח בספירת העומר, או יותר גרוע, שאני איזה מטרוסקסואל שמטפח את עצמו".
"בסדר, בסדר", אמרתי, "אז לפחות שים דיאודורנט".
הדייט הלך בסדר, הם דיברו על (לא שאלתי אותו, אז אני ממציא ותזרמו איתי) המצב בארץ ועל השירות הצבאי שלו, על השירות הלאומי שלה ועל שנת המדרשה שלה. בפגישה השנייה עלו הנושאים החמים באמת (מפה זאת אמת לאמיתה). "איפה תגור כשתתחתן?" שאלה סמך. "כמה ילדים היית רוצה?" "איזה מאמר ב'אורות' אתה הכי אוהב?" ועוד כהנה וכהנה שאלות צולבות.
די ברור שזה כישלון ידוע מראש, אלף לא יעבור לגור במאחז גבעת עפציה, וסמך לא תאהב את המגדלים בגבעת שמואל. אלף יצטרך לשמור על הידיים שלו בכפייה. זה לא יעבוד, הסטטוס שלהם הוא "יוצאים", אבל אני מהמר על פרידה בעוד 3, 2, 1. עוד לא? אולי לא עכשיו, אבל צ'יק צ'אק.
אז למה לא להפגיש את הדייט של נון עם הדייט של אלף ולהפך? אולי אפשר, כשזה יהיה רלוונטי. אבל שאלה יותר פשוטה נשאלת, למה זה צריך להיות כל כך מסובך?
האימייל של י.
