שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "אתה לא אבא שלי! אל תגיד לי מה לעשות"
    בעולם האגדות להורים חורגים יש תפקיד מאוד פשוט: למרר לילד את החיים. במציאות, אחוז ההורים החורגים עולה ועולה ומכיוון שלזרוק את עמי ותמי ליער זו לא אפשרות - כל המשפחה החדשה צריכה ללמוד לחיות יחד בשלום ובשלווה. איך עושים את זה?

    כשבן ושלי התחתנו - כל אחד מהם הביא לנישואין נדוניה מאוד מכובדת. בן הביא איתו 5 ילדים בגילאי 11-25 ושלי הביאה שני ילדים, בני 8 ו-12. הילדים של שלי נמצאים איתה במשמורת מלאה וילדיו של בן נמצאים 3 ימים בשבוע. אם הספקתם לעשות את החישוב, גיליתם ודאי שלא פעם שוהים בבית 6-7 ילדים.

     

    שלי קראה את הכתבה הראשונה בסדרה זו, שעסקה בשלבים אותם עוברת מערכת היחסים בין הורה חורג-ילד-הורה ביולוגי. "השלבים שמתוארים בכתבה מדוייקים להפליא!" כתבה לנו במייל. "אנחנו משפחה חדשה עם 7 ילדים ופחות או יותר עברנו כבר כמעט את כל השלבים (ב-6 שנים)". החלטנו לשוחח איתה ולשמוע יותר על מערכת היחסים המורכבת הזו.

     

    "זה התחיל לא פשוט ועד היום זה לא פשוט", מספר בן. "הגישה שלי הייתה לא להפוך להיות אבא שלהם. יש להם אבא ואף פעם לא ניסיתי לקחת את המקום שלו, גם בגלל שלא הרגשתי עם זה נוח וגם בגלל שחשבתי שזה לא נכון. לא התערבתי יותר מדי ונתתי לשלי לנהל את העניינים. היא מצידה ציפתה שאני אהיה יותר אבהי ומעורב וזה לא היה לי פשוט. עשיתי מאמץ ועם השנים זה השתפר. כיום, כשהילדים שלי נמצאים גם אני מעורב וכשלא - הרבה פחות".

     

    "יש לי ולילדים של שלי קשר טוב, אבל אני ממש לא מתערב כמעט בשום החלטות, אם זה לגבי חוגים, ללכת לבית הספר או לא, טיולים וכו'. לשלי קשה להציב לילדים שלה גבולות והיו לנו הרבה ויכוחים על זה. בהתחלה לא הצבנו חזית אחידה. היום אנחנו מצליחים הרבה יותר להציג חזית אחידה".

     

    שלי ובן נשואים כבר שנה, לאחר שלוש שנים בהן גרו ביחד ושנתיים נוספות של קשר בו חיו בעצם בשני בתים. לכל אחד מבני הזוג נקודת הכאב האישית שלו. בן טוען שלשלי היה קשה לשחרר לו פיסת הורות ולתת לקשר שלו עם ילדיה להיבנות. נקודת הכאב של שלי היא אישתו הראשונה - אשר ממשיכה לדבריה לנסות להסית את הילדים ואינה מקבלת את המשפחה החדשה. (לנושא ההסתה נקדיש את הכתבה הבאה בסדרה, בשבוע הבא). 

     

    אמא שלי מכשפה

    אמה החורגת של שלגיה קינאה ביופייה וציוותה על הציד לקחת אותה ליער ולהרוג אותה, אמם החורגת של עמי ותמי דרשה מאביהם לקחת אותם ליער ואמה החורגת של סינדרלה הפכה אותה למשרתת. בתקופתם של האחים גרים, נישואין שלב ב' היו תוצאה של מוות, בדרך כלל של האם. האב, שחיפש מן הסתם דמות אימהית לילדיו האהובים, מצא משום מה בעיקר מכשפות.

      

    כיום, במציאות של מעל 30% גירושין (בארץ), המביאים בעקבותיהם פעמים רבות נישואין שניים, ניתן לפגוש הורים חורגים (יכונו להלן 'חדשים') לא רק באגדות ילדים. האם יש בסיס לאגדות? באלו קשיים נתקלים ההורים החדשים? רבקה לאופר, פסיכותרפיסטית, מטפלת ועדה מומחית לבית משפט בנושאי גירושין, היא אם חורגת בעצמה כבר שנים רבות.

     

    מהם הקשיים העיקריים של הילד בקבלת ההורה החדש?

    "הבעיה המרכזית היא בעיית הנאמנות. הצורך של הילד לבחור צד לנאמנות שלו יוצר קושי אדיר. שאלת הנאמנות מתעוררת כבר בזמן הגירושין. הילד מרגיש לרוב שהוא צריך לבחור בין אמא לאבא והורים בתהליך הגירושין מעצימים את ההרגשה הזו בכך שהם משתמשים בילד ככלי במלחמה בינם לבין בן הזוג. כמובן שזה משליך גם על הנישואין השניים שלהם לאחר מכן. אם האם אומרת לאב 'למה הלכת עם הפוסטמה הזו?' והילד מבין שבגלל האישה החדשה ההורים שלו התגרשו, היכולת שלו להיקשר לאחר מכן לאותה אם חדשה היא אפסית".

     

    כלומר, הצלחת מערכת היחסים עם הילד החדש, תלויה גם בבני הזוג הקודמים?

    "בהחלט. אם ההורה הביולוגי שמחוץ לנישואין השניים מאפשר ותומך בילד ובהתקשרות שלו לדמות ההורית החדשה בחייו, יש סיכוי סביר מאוד שזה יעבוד ושלילד יהיה הרבה יותר טוב".

     

    הקלפים נטרפים שוב

    "קושי נוסף הוא הזרוּת. מישהו זר שהילד לא בחר נכנס לו פתאום לחיים וגם מחליט בשבילו כל מיני החלטות', כמו למשל מתי ללכת לישון. ישנו קושי בקבלת סמכות מאדם זר. כשדברים מתחילים ללכת לא טוב הילד יגיד 'מי אתה בכלל? אתה לא אבא שלי'.

     

    "בנוסף, מתפתח כמובן רגש של קינאה כלפי ההורה הביולוגי. הילד שהתרגל לחיות לבד עם ההורה הביולוגי, צריך פתאום לחלוק אותו עם עוד מישהו. בזמן גירושין, פעמים רבות אומרים לילד 'עכשיו תשמור על אמא כי היא לבד או עכשיו תתנהג יפה, כי אמא לבד. ישנן אמהות שמתחילות לישון עם הילדים שלהן גם בגילאים בוגרים יחסית. הילד מתרגל למצב מסוים שהוא חדש ולא פשוט עבורו ופתאום שוב הכול משתנה".

     

    מהם הקשיים העיקריים בקבלת ההורה החדש את הילד החדש?

    "פתאום נופל על ההורה ילד שהוא לא מכיר. אין להם עבר משותף וצריך להתחיל הכול מחדש. יש גם עניין של כימיה אישית, שלא תמיד עובדת. קיימת בעיה רגשית מאוד קשה, בעיקר אצל אמהות חורגות, המרגישות לעיתים רגשות אשם על זה שהן לוקחות משהו שלא שייך להן. אנחנו עובדים על זה בטיפול פעמים רבות ומסבירים שאחרת לילד לא תהיה אמא כלל. פעמים רבות ההורה החדש לא יודע אם מותר לו להפעיל סמכות, אם מותר לו להתנהג כמו אבא אמיתי".

     

    זה הילד שלי (מהבית!)

    "שאלה נוספת היא עד כמה ההורה הביולוגי שבתוך המסגרת, נותן מקום להורה החדש בהורות שלו. זהו קושי עצום להורה הביולוגי לאפשר להורה החדש לתפקד בתור הורה. אני רואה מקרים שהאם למשל אומרת לבעל החדש 'תשמע, זה הילד שלי ואני צריכה לטפל בו. אתה לא צריך לטפל בו'. אין הרבה סיכויים שהמשפחה הזו תתנהל טוב. את הבית מנהלים שני בוגרים הקובעים את החוקים שלו. בשאלות עקרוניות יותר, ההורים הביולוגיים הם שצריכים להחליט. יש להפריד בין היום-יום להחלטות מערכתיות.

     

    "לא מזמן טיפלתי בזוג של נישואין פרק ב'. בן הזוג החדש לא אהב את הדרך בה האם הביולוגית התייחסה לילדיה. הוא חשב שהיא מגדלת אותם להיות מפונקים וטפילים, טען שהיא נותנת להם יותר מדי, מה שמאוד מאפיין הורה שהתגרש ויש לו רגשות אשם וצורך לפצות. היא אמרה 'זה לא עניינך. אלו לא הילדים שלך' והוא אמר 'אני לא יכול לסבול את מה שקורה פה וזה גם הבית שלי'. היו ריבים מאוד קשים על הנושא הזה והם כמעט נפרדו לאחר שנתיים שגרו ביחד.

     

    "כשהוא היה אומר לילדים 'ככה לא מדברים לאמא', הילדים היו אומרים לו 'אתה לא אבא שלנו', והתחיל להיות בבית גיהינום. במצב כזה הילדים לא יכלו לקבל אותו. הוא נהפך לרשע ומתוך חולשה והרגשה שהוא איבד את השליטה, הוא היה צועק ויוצא מכליו. הם הגיעו לטיפול. המסר המרכזי היה שאין להם ברירה. הם חייבים למצוא דרך אמצע המתייחסת לא רק להורות, אלא לכל ההתנהלות בבית. דיברנו על הצורך שלה לפצות את הילדים שלה, שאולי בגללו היא עברה את הגבול. הסברנו לה שהוא דואג לה ועושה את זה מתוך אהבה אליה. זו דוגמא שכיחה מאוד".

     

    האמא הפולנייה שלי

    מאיה הכירה את בעלה המבוגר ממנה ב-21 שנים בגיל 30, גרוש עם ילדה בת 17. "כשהחלטנו להתחתן, לאשתו לשעבר היה מאוד קשה", היא מספרת. "הבת שלו לא הגיעה לחתונה, כנראה בגלל שהיא ביקשה ממנה לא לבוא. היה מאוד קל כשהתחילו העניינים עם גרושתו להיכנס למלחמה. וויתרתי, כי כשצד אחד לא נלחם, המלחמה בעצם לא יכולה להתקיים. זה לקח המון זמן ובהדרגה התפתח עם הבת קשר טוב מאוד.

     

    "בהמשך, היא ניסתה לשכנע את אמא שלה שיהיה קשר בין כולנו ואני מאוד התרגשתי מזה. עם השנים ועם הילד המשותף שנולד לנו, השתפר הקשר גם עם גרושתו. אני מאוד אוהבת את הילדה והיא מאוד אוהבת אותי. כעת, אני מרגישה שהיא משהו ברצף שבין אחות לאחיינית ואילו היא קוראת לי האמא הפולנייה שלה. אני מרגישה שלפעמים אני אפילו יותר רגישה כלפיה. על הילד שלך אתה מרשה לעצמך יותר לכעוס ולצרוח, אבל איתה, אני מחזיקה את עצמי יותר, היות ואני לא אמא שלה".

     

    בסיפור של מאיה יש כבר Happy End, אבל כמו שהבנתם, פשוט - זה לא. הרי לא תשלחו את הילד ליער... הרבה דברים על ההורה החדש לזכור ולהפנים: הילד הוא חלק בלתי נפרד ומהותי בנדוניה שקיבלת. סביר להניח שבתחילת הקשר הוא ידחה אותך ויערוך לך מבחנים על מנת לראות אם אתה באמת מוכן וראוי להיות ההורה החדש שלו. ייקח זמן עד שהוא יירגע ויבין שזה לתמיד, שאתה רוצה את טובתו ומבין את הכאב שלו.

     

    אף פעם לא תוכל, וזה גם לא התפקיד שלך, להחליף את ההורה הביולוגי ומצד שני, הנך שותף להורות החדשה ולא יכול להתעלם ממנה. כדאי להפריד בין החלטות עקרוניות או מערכתיות, לגביהן עליך להשאיר את הזירה להורים הביולוגיים, לבין ההתנהלות היומיומית בבית. התא המשפחתי החדש חייב לעבוד ביחד ובהרמוניה. תמוך בהורה הביולוגי שבתוך הקשר וקבל את ההורה השני, שכן, גם הוא חלק מהנדוניה, תרצה בכך או לא.

     

    עם הרבה סבלנות, הכלה והשלמה - זה יכול בהחלט להצליח.

     

    מוכר לכם?

    גם אתם מתמודדים עם הורות במערכת יחסים חדשה? יש לכם שאלות בנושא? ספרו לנו  וננסה לעזור בכתבות הבאה בסדרה.  

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים