"לחסרי בית זכות בסיסית למקלט - לא בישראל"

הרשויות בישראל מזניחות את חסרי הבית, ומטילות את האחריות לטיפול בהם אחת על השנייה. כך עולה ממסמך שחיברו פעילים למען זכויות אזרח, המציגים את תמונת המצב העגומה והצעה לגיבוש מדיניות חדשה לסיוע לחסרי הבית בישראל. לטענתם, כעת עשוי מצבם אף להחמיר לאור המשבר הכלכלי, שלפי התחזיות יביא לעלייה במספר חסרי הבית.

מהמסמך שחיברו עורך הדין גיל גן-מור מהאגודה לזכויות האזרח ועורכת הדין דנה פריבך-חפץ מאוניברסיטת תל אביב, עולה כי בידי הרשויות אין כלל די נתונים על חסרי בית בישראל. לטענתם,

בשנת 2005 דיווחו 20 אחוזים מהמשפחות החד הוריות כי היו חסרות בית בחמש השנים הקודמות.

בנוסף ציין הדו"ח כי משרד הרווחה מטפל בפועל רק בקבוצה קטנה מאוד של חסרי הבית: על פי הנהלים, משרד הרווחה מעניק סיוע רק לדרי רחוב הסובלים מבעיות התמכרות, ניתוק או הזנחה. "רק בנסיבות הקיצוניות הללו זכאים חסרי הבית לסיוע מיידי, וההגדרה הזו איננה מתאימה לצרכיהם של חסרי בית ואיננה מקובלת בעולם", קבעו.

"מקלט הינו זכות בסיסית של כל אדם לקבל בשעת חירום, ובישראל אין דירות מקלט למשפחות חסרות בית", הסביר עו"ד גן מור בשיחה עם ynet. "הרבה אנשים לא יכולים להיכנס למקלטים הבודדים שקיימים עבור דרי רחוב, כי רוב האנשים שנמצאים שם הם תחת השפעת סמים או חולים".

עוד נטען  כי לישראל אין מדיניות מניעה, שתאפשר לרבים להינצל מגורל חסרי הבית. "כללי משרד השיכון קובעים כי כדי לזכות בסיוע מיוחד לדרי רחוב אדם חייב לישון ברחוב או בתנאים קשים דומים במשך 30 יום לפחות. לעומת זאת, ביתר מדינות העולם מקובלת כיום תפיסה לפיה מניעה מלכתחילה של הידרדרות לרחוב היא לא רק המדיניות הראויה ביותר, אלא גם החסכונית ביותר", הסביר גן-מור.

"תופעה זמנית, שללא טיפול הופכת לקבועה"

לדבריו, כמו בתחומים אחרים בישראל, גם בסוגיית חסרי הבית מעדיפות הרשויות להטיל את האחריות אחת על השניה - מדיניות שמותירה את חסרי הבית ללא כלום. "אם אין קריטריונים מתאימים להגדרה כדייר רחוב, אדם כזה יישלח למשרד השיכון, שם לא יכולים לסייע לו. הרשויות פשוט מטילות את האחריות אחת על השנייה, ובעת המשבר הכלכלי אין ספק שתהיה עלייה בחסרי בית כי זוהי תופעה שקשורה למשק הדיור ורמת האבטלה. חסרות בית זו תופעה זמנית, שאם לא מטפלים בה, הופכת לתופעה קבועה", ציין.

גלעד חריש, מנכ"ל עמותת "שובע" המטפלת בדרי רחוב בתל אביב, הסביר כי המדינה חייבת להקים גוף מרכזי שיהיה אחראי לטיפול בכל דרי הרחוב בארץ. "כשכל רשות מקומית מטפלת בנפרד הטיפול אינו טוב מספיק. בנוסף, חסרים הרבה פתרונות קבע: אנחנו מספקים מעון זמני לדרי רחוב, אך יש צורך במעונות קבועים. בנוסף, יש מעט מאוד פתרונות לגמילה מסמים ומאלכוהול וזה פשוט אסון, כי רובם מכורים".

ממשרד השיכון נמסר בתגובה כי הוא מגיש סיוע לכ-170 אלף בתי אב בתשלום שכר הדירה, ומעניק משכנתאות מסובסדות לזוגות ומחוסרי דיור. לגבי טענת מחברי הדו"ח על משך ההמתנה עד לקבלת סיוע,

נמסר כי הנתון אינו נכון. "קיבלנו על עצמנו את הטיפול באוכלוסיית דרי הרחוב ולא באוכלוסיית מחוסרי הדיור. קיימת חלוקת אחריות ותפקידים במוסדות השלטון במדינה, והטיפול בדיור ובשיכון הינו באחריות משרד הבינוי והשיכון".

לטענת המשרד, הוא רשם בשנים האחרונות נתונים נאים בטיפול בבעיה: בשנת 2008 טופלו 1,847 דרי רחוב, וב-2008 חלה ירידה במספר חברי הבית שנפטרו ברחוב, והוא עמד על 24 בלבד. "משרד הרווחה פיתח בשנים האחרונות מסגרות מקומיות אך יש צורך בפיתוח נוסף ובהעמקת הטפול בדרי רחוב, ולשם כך נדרשים תקציבים נוספים וייעודיים".