חינוך כהשקעה בתשתיות

בשבועות הקרובים תוכרע דמותו של תקציב מדינה שנסיבות מיוחדות חברו יחדיו לעשותו יוצא דופן בחשיבותו. התקציב הראשון של ממשלת נתניהו, הוא גם דו-שנתי. לכן יקבע את מאפייני פעולתה, ובמידה לא מבוטלת יעצב את מורשתה של ממשלה זו. זאת ועוד, התקציב הפעם מתעצב בעת משבר כלכלי עולמי, המכתיב הכרעות קשות. התחום היחיד בו הכל מסכימים שאין לקצץ, אלא אף להרחיבו אם ניתן, הוא ההשקעה בתשתיות. הסיבה לכך כמובן היא שהשקעה בתשתיות היא המנוע הטוב ביותר ליציאה מהמשבר, ולחידוש הצמיחה המהירה לאחריו.

אך מהן אותן תשתיות? תחומים כמו תחבורה, אנרגיה ומערכות תקשורת מוזכרים לרוב. אך תחום שבדרך כלל אינו מוזכר בהקשר זה, אף שהוא מהווה את ההשקעה החשובה ביותר בתשתיות, במיוחד במדינה כמו ישראל הנשענת בראש וראשונה על ההון האנושי שלה – הוא ההשקעה בתשתיות החינוך. תקצר כאן היריעה מלהיכנס לפרוט ממשי לגבי כל התחומים בתקציב החינוך המהווים השקעה חיונית בתשתיות, אך די להביא כאן דוגמה אחת שתייצג אותם היטב.

בתי הספר הממלכתיים והממלכתיים-דתיים, מצויים בשנים האחרונות במאבק מאסף נגד מסגרות "החינוך העצמאי" המושכות תלמידים רבים. במקרים לא מעטים היכולת למשוך תלמידים למוסד זה או אחר קשורה בעיקר למספר השעות בהן התלמידים נמצאים במסגרת בית הספר.

התוצר הישיר של מספר שעות מצומצם בבית הספר הוא אחד מהשניים: אימהות שלא יכולות לצאת לעבודה (או רק לעבודה חלקית), או הפניית הילדים למסגרת "עצמאית" שבה יקבלו הילדים ארוחה וישהו בבית הספר שעות נוספות. בשני המקרים מדובר בפגיעה חמורה בתשתית האנושית של המדינה.

החלופה הראשונה מביאה לפגיעה מיידית – צמצום מספר הנשים היכולות לצאת לעבודה, ולכן הפסד למשק ופגיעה כלכלית במשפחות האמורות. פגיעת החלופה השנייה היא בעיקר בטווח הארוך, אך גרועה יותר מהראשונה, משום שבה זוכים הילדים ל"חינוך" שמחד אינו מקנה להם אפילו את חבילת התכנים המצומקת שמשרד החינוך הגדיר כ"ליבה" החיונית לכל תלמיד, ושמאידך מסתייג מהאפשרות שבבוא היום הם ישרתו בצבא ויעבדו לפרנסתם.

בשתי החלופות המדינה לא רק שאינה משקיעה בתשתית האנושית שלה, אלא ממש מחבלת בה. האם יש סיכוי שתקציב החינוך ה"עצמאי" יקוצץ או לפחות שיידרש ללמד את "הליבה"? התשובה ברורה. לכן מן הראוי שלפחות תינתן האפשרות למסגרות החינוך הממלכתי להציע לתלמידים תנאים שווים למסגרות החלופיות.

ניתן להוסיף תחומים נוספים שבלי הגדלת תקציבם יפגעו בתשתית האנושית. החל מהחינוך הטכנולוגי הדועך (שבלעדיו אין עתיד לתעשיות עתירות הידע), ועד ההשקעה החינוכית בתלמידים בעלי רקע בעייתי (שבלעדיה רבים יפנו לפשיעה, והפגיעה בהם ובחברה היא ברורה). לאור התוצאות מרחיקות הלכת שתהיה להחלטה כזו ולאור הכרזותיו של ראש הממשלה נתניהו, שהוא רואה בהשקעה בחינוך יעד אסטרטגי של כהונתו, מן הראוי שהממשלה לא רק תמנע מלקצץ אלא תרחיב את תקציב החינוך. זו תהיה השקעה בתשתיות אשר מפירותיה המבורכים נהנה כולנו בעתיד.

ד"ר אופיר העברי הוא עמית במכון לפילוסופיה מדינה ודת, של מרכז שלם בירושלים