דבר אליי עם גתה
אלבום הבכורה של אורי מרק מורכב משירים המשלבים פרובוקציות מילוליות ולחן שתופס. כך שלמרות האיזכורים התרבותיים המעמיקים, מדובר באלבום קיץ כיפי ואינטליגנטי
קשה להאמין ש"לא לדבר על מין" הוא אלבום הבכורה של אוֹרי מרק. למרק יש ביטחון טבעי, מין קול שמתריס מבעד למילים: "תעשו מקום, אני כאן". אפשר היה להיווכח בכך כבר ברדיו, שקיבל בתשואות פלייליסטיות את שיר הנושא של האלבום. הכריזמטיות של מרק לא מתבטאת רק בתשוקה המוחצנת שבה הוא מבצע את הרוק התיאטרלי שלו, אלא גם בשירים עצמם. כולם מתלבשים על האוזן, מחליקים פנימה, ומיד מעיפים גבוה, גם מבלי להיות קלי משקל.
אורי מרק. "לרוץ אל החולות" (צילום סטילס: חגי הירשפלד)
מרק, שמתפרנס מעריכה עיתונאית, לוקח ממנה את המיומנות לקַשר ולתקשר. שיריו מורכבים על רצף שיוצר מכלול שלם. מוזיקלית זה מתבטא, למשל, בשירת ה"לה-לה-לה" המועתרת על השיר הפותח "להתפתות" ועל שיר הסיום "לא אשאר כאן" (שמאמץ גם מוטיב מוזיקלי מ"לא לדבר על מין") ובכך מבצע סגירת מעגל מושלמת.
התקשורתיות של מרק ניכרת בשיריו הקליטים. הוא יודע שכדי ליצור להיט לא מספיק תבלין גימיקי של פרובוקציה מילולית. צריך גם להוסיף לחן שתופס. וזה בדיוק הכישרון שלו, לחבר ביעילות בין הלחנים היפים למליצות שמסתירות סכינים ולהגשה הרוקית-קברטית. לעתים הוא מעוות את קולו ומשחק בו בהפרזה מבדחת, אופראית ומתחכמת שמקשה להבין אם הוא ציני או שר בכנות. מתחת תלבושת הקול המנופחת אמנם יש תוכן, ובכל זאת, מרק מרגש יותר כשהוא משיל את הכיסויים ומביא את עצמו נטו.
תקווה לים המלח
ההפקה של אורי כִּנרות ("בום פם", "בלקן ביט בוקס") משרתת היטב את האלבום באמצעות העיבודים שמבוססים על כלי נגינה עשירים בתבונה, כלומר מחדדים את המוזיקה ולא מעמיסים עליה. תורמים לכך הנגנים המצוינים שמתבטאים בסולואים יפים, כמו למשל הסקסופון האלגנטי של אייל תלמודי ב"וולפגנג" והחצוצרה של ספי ציזלינג ב"ים המלח".העולם התוכני של מרק ניזון ממקורות מרשימים. קשה למצוא רוקר ישראלי צעיר שהתפריט התרבותי שלו, שמחלחל לתוך שיריו, מורכב מגתה שמשובץ בחן ב"בדם", המשורר טאהא מוחמד עלי, שמצוטט בשיר היפהפה אותו ניתן לשמוע כאן למעלה, "לרוץ אל החולות" (בהשתתפות המרנינה של תמי ענבר), והסופר הצרפתי ז'אן בלוך מישל שמצוטט ב"ים המלח". חבל רק שהעיצוב של החוברת מקשה על קריאת המילים (הערה שלצערי נאלצת לחזור על עצמה בביקורות האחרונות). לצד הנואשות המסויטת ומשחקי המילים המקוריים מתקיימת בשירים של מרק ערגה לימים טובים יותר, שבהם למשל תהיה רכבת בתל אביב וים המלח לא ייעלם.
אפשר לחוש בכמיהה הזו בשיר הנושא, כשמרק שואל "מי זה דופק על דלתי"? הוא עצמו מתדפק עכשיו על שערי המוזיקה הישראלית, שנפתחים אליו. זה בדיוק מה שצריך כאן עכשיו. אלבום קיץ כיפי ואינטליגנטי.
"לא לדבר על מין", אורי מרק, "צוללת הפקות", "התו השמיני"
מרק. מתדפק על שערי המוזיקה
צילום: ניר אריאלי
מומלצים
