שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    אלפא דוג

    "עוקץ", יחידת הכלבנים של צה"ל, מוכיחה שהציוות הנכון לכמה מהמשימות המורכבות ביותר הוא של שני חיילים על שש רגליים

    החבר'ה מ"עוקץ", יחידת הכלבנים של צה"ל, באו עם כוונה ברורה להסתלבט עלינו. עובדה: על ההתחלה הם הבהירו לאחד מאיתנו איך זה מרגיש כשכלב תקיפה מתנפל עליך. בשתי מילים, לא סימפטי. אפילו שהקורבן עטה חליפה עבה, והכלב היה עדין וקפץ ממש מקרוב. תגידו שאנחנו רכרוכיים, אבל כל מי שהיה רואה כמונו את ההסתערות - את המבט, ובעיקר את השיניים - היה לוקח בעקבותיה צעד זהיר לאחור. הם מאוד מרשימים, הכלבים של עוקץ, רק שמכאן והלאה הקפדנו להעריך אותם ממרחק בטוח.

     

    עוקץ לא מוגדרת בצבא כיחידת עילית, אבל היא לא רחוקה מזה. היא עובדת עם כל היחידות, משתתפת באינספור מבצעים, ומחזיקה כוחות - על שתיים ועל ארבע - בכל גזרה אפשרית. יש בה כלבי תקיפה, כלבים לאיתור חומרי נפץ, כלבי מרדפים, כלבי הצלה למקרי אסון, כלבים שמתמחים בסריקה נגד חבלה וכלבי מעברים (שפועלים במעברי הגבול ובמעברים בשטחים כדי לאתר חשודים ומטענים). ב־30 השנים האחרונות השתתפו כלבי היחידה והכלבנים שאיתם בעשרות פעולות, והצילו חיים של לא מעט חיילים. אבל לפני מורשת הקרב, בואו נעשה קצת סדר בהיסטוריה. 


     

    שורשי יחידת הכלבנים הולכים הרחק אחורה, לימי ההגנה. ב־1939 הוקם "ארגון נוהגי כלבי כשירות", יחידת כלבים שאומנו באיתור מטענים ובגישוש, וגם במשימות הגנה ואבטחה. בסיס פעילותה של היחידה היה בבית הספר לכלבי נחייה של הד"ר רודולפינה מנצ'ל, ועם הקמת צה"ל נבלעה היחידה בתוכו. ב־1954 הוחלט לפרק את יחידת הכלבנים, אולם ב־1974 היא הוקמה מחדש (בחשאי, אגב) בעקבות ריבוי פיגועי הטרור של ארגונים פלסטיניים. רק 11 לוחמים היו ביחידה המחודשת, שהיתה נטולת שם וזוהתה רק על פי מספרה הצבאי, ומי שפיקד עליהם היה נגד בקבע. היעד העיקרי לפעילותה, כך נקבע, הוא השתתפות במשימות תקיפה. הכוונה היתה לתקיפת מחבלים בזמן פיגועים, והיחידה העיקרית שאיתה פעלו הכלבנים היתה סיירת מטכ"ל.

     

    שש שנים אחר כך, כשמחבלים השתלטו על בית הילדים בקיבוץ משגב עם, השתתפו הכלבנים לראשונה בפעילות נגד טרור. כמה מהכלבים נהרגו בפעולה ההיא, אבל שיתופם הציל חיי לוחמים וסייע בשחרור מרבית בני הערובה. בעקבות המבצע ניתן ליחידה השם עוקץ, אבל היא נותרה חשאית עוד שמונה שנים - עד למבצע "כחול וחום" בנועיימה, שבו נעשה ניסיון כושל להשתמש בכלבים שירוצו עמוסי חומרי נפץ לבונקרים של ארגון אמל ויתפוצצו שם. הרעיון המבצעי נכשל, כמו גם הפעולה כולה, ומאז לא חזרה היחידה לשגר כלבים למשימות התאבדות.

     

    בשנות ה־90 התמקדה עוקץ בלבנון, בעיקר בחיפוש מענה לאיומי המטענים של חיזבאללה. באותן שנים גם הוחלט שצריך למקצע את היחידה, וב־97' גויסו אליה לראשונה חיילים היישר מהבקו"ם. לא עוד פליטי אימונים מתקדמים של יחידות החי"ר השונות: מעתה היו לעוקץ כלבנים מקצועיים. מפתיע, אבל לא הוגדר שידע מוקדם באילוף או גידול כלב בבית נחשב בהכרח ליתרון. למעשה אין בו שום צורך; בעוקץ משווים את זה למי שגדל בארגון פשע וראה הרבה מקרי רצח, אבל לא יהפוך בהכרח ללוחם טוב בצבא. בקיצור, הדבר היחיד שנדרש כאן הוא אהבת כלבים.


     

    היום מתמודדים חמישה מתגייסים על כל מקום פנוי ביחידה. הם עושים טירונות בחטיבת כפיר (ארבעה חודשים פלוס חודשיים אימון מתקדם), ואז מגיעים ליחידה למסלול של שנה. ארבעת החודשים הראשונים מוגדרים כ"אימון לוחם" שאמור להביא אותם לרמה של יחידות העילית שאיתן יפעלו בכל הנוגע לניווט, לחימה מתקדמת, טרור וצניחה. שמונת החודשים הבאים הם קורס "לוחם־כלבן", שבו כל לוחם צמוד לכלב ספציפי בעל יכולת ייעודית אחת.

     

    לכל כלבן בעוקץ יש אחריות כוללת על הכלב שמצוות אליו. הכלבן והכלב חיים יחד ומוגדרים כזוג; אם הכלב חולה, הלוחם לא מתאמן. הלוחם ברגילה? הכלב נח. אין דבר כזה שלוחם מקבל כלב של לוחם אחר, כי אף כלב לא יקבל פקודות ממישהו שהוא לא המנחה הצמוד שלו. רק אם לוחם משתחרר מהיחידה, והכלב עדיין כשיר לשירות, יוצמד לו בן זוג חדש. במקרה שהכלב משתחרר - וזה קורה כשהם מגיעים בערך לגיל שבע־שמונה - הוא יינתן במתנה ללוחם האחרון שהיה בן הזוג שלו, או לזה שלפניו. רק במקרה קיצוני שבו אף אחד לא רוצה בו, הוא יימסר ככלב אבטחה לחיל האוויר (אגב, זה מה שעושים רוב הכלבים בצבא: משמשים כלבי שמירה ורצים לאורך הגדרות בכל מיני בסיסים). כלב שנפצע עובר טיפולים וניתוחים, לעיתים בעלות של עשרות אלפי שקלים. הכל כדי להעמיד אותו על הרגליים, גם במקרים שהוא כבר לא יחזור להילחם. למה? כי הוא לוחם, וזה היחס שמקבלים לוחמים. 


     

    עוקץ נחשבת לאחת מיחידות הכלבנים הטובות בעולם, ואולי לטובה שבהן. גם צבאות אחרים גילו את היכולת העדיפה של כלבים בהתמודדות עם טרור, וחלקם - האמריקאים למשל - רוכשים כלבים במיליוני דולרים לטובת הלחימה בחזיתות השונות. ההבדל העיקרי הוא ששם נמסר הכלב ליחידה עצמה, ולא מופעל בידי יחידה מקצועית. התוצאה: הרבה פחות תפוקה.

     

    אצלנו מוגדרת עוקץ כיחידת שקע־תקע, או Plug and Play. אפשר למצוא אותה לילה אחד עם דובדבן בג'נין, למחרת עם אגוז בהר דב, ואחר כך עם גבעתי או שייטת 13 בעזה. עשרות הכלבים שמשרתים בה (המספר המדויק מסווג) עובדים כמו חמורים, ולהפתעתנו לא זוכים לבונוס מיוחד על הישגים. אחרי ביצוע מוצלח, בהדגמות שעשו לנו וגם במבצעים, הם מקבלים כדור משחק. לא אוכל, לא סוכרייה. רק חיבוק, מילה טובה וכדור - ומחלקות על מחלקות של חיילי חי"ר שמבינים היטב מי הציל אותם, ובאים ללטף ולהגיד תודה.

     

    ב"עופרת יצוקה" זה קרה המון פעמים. יוני תורג'מן היה שם עם "פאנטום", שמצא מטען בכניסה לבית ומנע מפלוגה שלמה להיכנס פנימה ("הוא הציל ככה 40־50 חיילים", אומרים לנו הכלבנים. "אחר כך גילינו שכל הבית היה ממולכד"). עכשיו שניהם משוחררים, וחולקים מיטה אחת בדירת ההורים בירושלים. לעומתם, רועי בדיני חזר הביתה לבד: "סטיל" נשלח לסריקות בתוך בית שבוצע ממנו ירי, ולא חזר. כך הבין הכוח שבמבנה מסתתרים מחבלים, הסתער והרג אותם. "היינו יחד תשעה חודשים. כלב ראשון זה כמו אהבה ראשונה", אומר בדיני, שסטיל שלו הוא אחד משלושת הכלבים שאיבדה היחידה במהלך המבצע. הם נקברו בבית העלמין המיוחד שהוקם סמוך לבסיס.


     

    ככלל, כל כוח בעזה שהיה לו כלב - ניצל. מחלקת צנחנים שקיבלה את אדם אללי ו"שאקל" שלו צריכה להודות להם על המטענים שנחשפו, המחבלים שנהרגו והבית שלא התפוצץ. "אחרי זה הם כבר לא הסכימו לזוז בלעדינו", אומר אללי. במקרים אחרים, שבהם לא צוות כלב לכוח, התוצאות היו לא פעם אחרות. למשל במקרה של סרן אהרון קרוב, שנכנס עם המחלקה שלו לבית ממולכד ונפצע אנושות (אם כי השתקם מאז). זאת הסיבה שעוקץ נטמעת עמוק יותר ויותר בתודעה הצה"לית, בתורת הלחימה, ובעיקר ברצון של הכוחות עצמם לראות לצידם כלבים. השלב הבא, מן הסתם, יהיה הפיכתה של עוקץ מיחידה סדירה ליחידה של לוחמים בקבע - מקצוענים שזה לא רק השירות הצבאי שלהם, אלא גם הקריירה. אם תרצו, המתכונת הכלבית לימ"מ המשטרתית.

     

    מי שדוחף להתמקצעות הוא המאלף הראשי של עוקץ, מיכאל, שבוחר אישית כל כלב שמגיע ליחידה. הרכישות נעשות בחו"ל, בעיקר בגרמניה, ומיכאל נוסע לשם כמה פעמים בשנה כדי לאתר כלבים. "הכלבים שמגיעים לכאן הם מאוד מיוחדים בגלל תכונות העבודה שלהם", הוא מסביר. "אנחנו מחפשים מה שנקרא War Dogs, כלבים לפעילות מבצעית. אני לא יודע לדבר עם הכלבים האלה, אבל אני משתדל להבין אותם". במקרה שלנו, נבהיר, הוא דווקא דיבר שוטף עם כלב התקיפה. אמנם זה התנהל בהולנדית ולא הבנו מילה, אבל התמונות יעידו שהכלב עשה בדיוק את מה שאמרו לו.

     

    כל כלב שמאותר לשירות ביחידה צריך לעבור סלקציה קפדנית ובדיקה של וטרינר. הצבא משלם - עשרות אלפי שקלים, שתהיו בעניינים - רק על כלב שעובר את שני השלבים המקדימים האלה. בשלב הבא הוא מגיע לארץ ומתחיל את תהליך ההכשרה (עניין של שמונה־תשעה חודשים) שבסיומו יהפוך לכלב מבצעי. ביחידה מחפשים בעיקר כלבים חזקים עם יצר עבודה גבוה, ובעיקר משלושה גזעים: רועה בלגי, רועה גרמני ורועה הולנדי. האחרונים, אגב, מוגדרים כ"לא הכי חכמים, אבל סוסי עבודה עם קבלות". 


     

    מסלול ההכשרה עצמו ייחודי לעוקץ. כלב תקיפה לומד לאתר, לסמן ולנטרל אויב שנמצא בשטח בנוי או פתוח; כלבי החנ"מ אמורים לאתר ולסמן אמצעי לחימה - וב"עופרת יצוקה" הם אכן מצאו קרוב ל־30 מטענים - תוך ניצול העובדה שקולטני הריח שלהם רגישים בהרבה מכל מכשור אלקטרוני קיים וקשה מאוד לעבוד עליהם. הם יריחו מקילומטרים בושם, זיעה, ואפילו דשא שהיעד הנמלט דרך עליו.

     

    ביכולת דומה משתמשים גם כלבי המרדפים. אלה מופעלים בעיקר בגזרות כמו הגבול עם מצרים, שבהן דמויות חשודות עשויות להתברר כאזרחים ישראלים מהסוג שמבריח סמים או זונות. מנגד, אירוע מ־2004 מלמד עד כמה מסתנן ואפילו חשש להסתננות עלולים להיות מסוכנים: התרעה של גדר ההפרדה הובילה להקפצת היחידה והכלבנים, ולמרדף אחר עקבות לאורך שדות, שבסיומם הגיע הכלב למחבל חמוש. בהמשך איתר הכלב שני מחבלים נוספים, ואחר כך מחבל רביעי שהסתתר בתוך מוביל מים. לאנשי עוקץ ברור שאם זה היה גשש ולא כלב, המחבלים היו פשוט הורגים אותו. עם כלב, שפועל הרבה יותר מהר, היה להם הרבה יותר קשה להתמודד. גם אנחנו ראינו את זה, באימונים ובהדגמות שבהם מושם דגש על מהירות הפעולה. מובן לגמרי אם יוצאים מנקודת הנחה שמנגד עומד אויב חמוש שצריך לנטרל כמה שיותר מהר.

     

    למרות שהדגש העיקרי הוא על לוחמה בטרור, בשנים האחרונות פיתחה היחידה גם התמחות הומניטרית. הפיגועים בקניה, רעידות האדמה בטורקיה והאסון באולמי ורסאי בירושלים יצרו דרישה לכלבים גם במשימות הצלה, ומלחמת לבנון חידדה את העניין עוד יותר. הקושי באיתור גופותיהם של לוחם אגוז יונתן וסליוק, ושל אשת צוות האוויר קרן טנדלר, הבהירו כי עוקץ תידרש להכשיר כלבים גם למשימות של איתור גופות וחלקי גופות באזורי לחימה. אגב, לעוקץ עצמה היו בשנות פעילותה ארבעה הרוגים: נדב קודינסקי וקיריל גולנשין נהרגו בשתי תקריות נפרדות ברצועה לפני חמש ושלוש שנים; מיכה גוטליב והרן אליעז פרנס נהרגו באסון המסוקים ב-1997.  


     

    בעוקץ בטוחים שהמקצועיות של הכלבנים והכלבים תוביל אותם בסופו של דבר לא רק לתהילה מבצעית, אלא גם למקום מכובד בקרב היחידות המובחרות של צה"ל. אחרי כל מה שראינו ושמענו, אנחנו מאמינים שיש לזה סיכוי לא רע לקרות.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים