הבעיה שלך: אתה מתחיל עם בנות בשביל הספורט
"החנייה שלך, אם תתני לי את מספר הטלפון שלך", אמרתי והייתי מרוצה מעצמי שהצלחתי לשלוף משהו כזה מהר בלי להתבלבל. הבחורה היתה פחות מרוצה, סיננה לעצמה "נו באמת", נכנסה לאוטו ונסעה. וואו, משהו כאן לא בסדר. האם איבדתי את הקסם?
באחד הימים הבאמת יותר חמים של הקיץ שעבר יצאתי מהעבודה מוקדם מהרגיל. התחשק לי לשבת רק אני ועצמי, לצפות קצת בטלוויזיה וללכת לישון מוקדם. נכנסתי למיטה בשמונה והתחלתי לזפזפ בין הערוצים.
אחרי שראיתי קצת חדשות וגיליתי שהכל שגרתי, העברתי לאיזו סדרת סיט-קום אמריקנית כושלת עם צחוקים מזוייפים. המשכתי הלאה לערוצי ההיסטוריה והלונלי פלנט, וכך מצאתי את עצמי מגלה זן נדיר של תוכים שמתעופף לו בערבות סנגל. התוכי הזה, אומרים, הוא זן העופות היחידי בטבע שבו הזכרים הם אלו שבוחרים עם מי להזדווג ולא להיפך. הזכרים פשוט מחזרים אחרי מאות נקבות, ובסופו של דבר מחליטים מי הנקבה שתהיה אם לגוזליו. עוד עובדה מעניינת שהחוקרים לא מצליחים להסביר היא שהזכר מחזר אחר הנקבה, הוא עושה זאת כל פעם אחרת, כאילו מתאמן על נקבות שאינו מעוניין בהן על מנת להיות מוכן לנקבה הנבחרת.
סתם...כנראה חלמתי את זה, כי כשפתחתי עיניים הטלוויזיה היתה פתוחה על ערוץ הספורט ונזכרתי שבכלל נרדמתי מול משחק כדורגל. אחר כך נזכרתי שבעצם ביטלתי את ערוץ לונלי פלנט לפני מספר חודשים.. אז כנראה זה היה חלום. חוץ מזה אני די סגור על זה שאין בסנגל ערבות.
שילבתי את שתי ההתמכרויות שלי: סיגריות והימורים
למחרת חזרתי שוב מהעבודה. נכנסתי לאוטו, הדלקתי מיד סיגריה והתחלתי בנסיעה הביתה. בדרך, עצרתי בפיצוציה למלא טופס ווינר. מובן שסימון המשחקים לווה בנשיפה ושאיפה של עשן של עוד סיגריות. מבלי לשים לב, שילבתי את שתי ההתמכרויות שלי: סיגריות והימורים. הגעתי לאזור הבית והתחלתי לחפש חנייה. אחרי הסיבוב הרביעי או הסיגריה הרביעית התפנתה חנייה ומיד עטתי על המציאה.
"אני לא מאמינה שתפסת לי את החנייה. כבר שעה אני מחפשת!", צווח עליי איזה קול חמוד שהיה שייך לבחורה חמודה אף יותר.
"תני לי את הטלפון שלך - והחנייה שלך", אמרתי והייתי מרוצה מעצמי שהצלחתי לשלוף משהו כזה מהר בלי להתבלבל. הבחורה היתה קצת פחות מרוצ. סיננה לעצמה "נו באמת", נכנסה לאוטו ונסעה.
זה היה לי קצת מוזר. לא אמרתי משהו גס או משהו, וגם הקפדתי לחייך. טוב נו.. .זה לא הזיז לי כל כך.
שתינו קצת בבית ולקחנו מונית לבר. בדרך סיפרתי לו על החלום שלי ואמרתי שאני לא מבין איך המוח שלי יכול לייצר חלום כזה מוזר, שאני לא מבין את המשמעות שלו. הוא צחק עליי ולא אמר למה.
זה לא היה היום שלי. בלונדינית א' לא שיתפה פעולה, אז הבנתי את הרמז והלכתי. בלונדינית ב' טענה שיש לה חבר. גם ג'ינג'ית א' ושחרחורת ג' המציאו כמה תירוצים עלובים.
וואו, משהו כאן לא בסדר. האם איבדתי את הקסם? אפילו לא נתנו לי הזדמנות.
החלטתי לוותר על זה לבינתיים. גיל, כמו קורא מחשבות, אמר לי. "אתה יודע מה הבעיה שלך? אתה מתחיל עם בנות בשביל הספורט. אתה עושה את זה כדי להרגיש טוב עם עצמך, אבל מאחורי זה אין תוכן".
"עם אלה שבאמת עניינו אותי לא היה לי אומץ להתחיל"
גיל המשיך ואמר: "גם אני הייתי פעם ככה, אתה יודע את זה. עם הבחורות שבאמת עניינו אותי לא היה לי אומץ להתחיל. הייתי עושה זה רק בשביל הספורט, כמוך. אבל אז הגיעה טלי. סיפרתי לך שבדייט הראשון שלנו כל כך התרגשתי עד שהדלקתי את הסיגריה הפוך? היא באמת תפסה אותי לא מוכן. דברים טובים בחיים מגיעים בהפתעה. בגלל זה צחקתי עליך קודם. המוח שלך משדר לך בדרך מוזרה ומקורית שתפסיק להתחיל עם כל דבר שזז. תיגמל מההתמכרות הקטלנית הזאת, שב קצת על הגדר, זה לא יזיק לך. בנות אוהבות שמתחילים איתן, אבל הן מריחות עליך מתי אתה עושה את זה בשביל הספורט ומתי זה כי אתה באמת מעוניין. בנות תל אביב הן לא נקבות התוכי שלך. ואתה אדוני, ממש לא תוכי".
הוא צודק. אמרתי לעצמי שממחר אני מפסיק. יושב על הגדר. נגמל. מפסיק להתחיל עם כל בחורה שבאזור. יום אחד עוד תגיע האחת שתגרום לי להתבלבל.
למחרת, צהריים לבד בבית קפה. שילמתי את החשבון. לקחתי את העודף, ומובן שרצתי לתחנת הטוטו הקרובה. הימור אחרון ודי, אמרתי לעצמי תוך כדי חיפוש נואש אחרי מצית כדי להדליק כבר את הסיגריה שאני כל כך צריך.
הבחורה בתחנה היתה פשוט מדהימה. זה היה היום הראשון שלה בעבודה, ואני הסברתי לה איך מפעילים את המכונה. היא הודתה לי ובחיוך אמרה לי שקוראים לה נועה ושנעים לה מאוד. הדחף הראשוני שלי היה להגיד לה שנועה זה פשוט שם יפה ואם יום אחד תהיה לי בת אני אקרא לה נועה, רק שזה קצת מוזר שגם לאמא וגם לבת יקראו באותו שם. התאפקתי.
בחודשים הבאים עשיתי לעצמי מוסד גמילה. הפסקתי לעשן, הפסקתי להמר, והכי חשוב - הפסקתי להתחיל עם בחורות. "לשבת על הגדר" שיננתי לעצמי. "לשבת על הגדר".
המצב לא נהיה יותר טוב. לאט אבל בטוח התחילו להגיע הרחמים העצמיים. עוד יום שישי לא יוצא לשום מקום. עוד שבת עם כל החברים הנשואים שלי והנשים שלהם. עוד יום חול בו שום דבר לא קורה. כנראה נגזר עליי להיות לבד. הגדר הזאת כבר התחילה להיות ממש לא נוחה. לא מבין מי המציא את המונח הזה בכלל. לשבת על גדר?!, זה סדיסטי. אבל אני לעצמי הבטחתי - לא משנה כמה בודד תרגיש, אתה עם הספורט הזה סיימת.
.
באחד הימים קיבלתי בדואר הזמנה לחתונה של ידידה. יופי. זה מה שאני צריך עכשיו. עוד אחת שזונחת את עולם הרווקות. בסוף אשאר לבד על האי. רק אני והגדר המסריחה שלי. אה כן, והתוכי.
היה באמת נחמד. היא היתה יפה. הוא שבר את הכוס. כולם רקדו ונהנו. אפילו אני עשיתי את עצמי כאילו אני נהנה. לקראת סוף הערב הלכתי לבר כדי לשתות בירה אחרונה. הברמנית היתה מאוד מוכרת. חצי שעה ניסיתי להזכר מאיפה אני מכיר אותה ("אולי התחלתי איתה פעם?")
היא ראתה אותי, עשתה פרצוף מוזר ובחוסר חשק שאלה מה אני רוצה לשתות. אמרתי לה שבא לי בירה ושאני רוצה לשאול אותה שאלה. "אני מכיר אותך מאיפשהו?" שאלתי.
"נו באמת, זו השורה הכי טובה שיצאה לך"? אמרתי לה שאני ממש לא מתחיל איתה ושבאמת היא מאוד מוכרת לי ואני לא יודע מאיפה וזה משגע אותי.
"אתה אידיוט", אמרה לי, "בטח אתה מתחיל עם כל כך הרבה בנות שאתה לא זוכר אותן אחרי שנייה. בגלל זה הייתי לא נחמדה אליך. הרחתי אותך מרחוק. אגב, אתה חייב לי 30 שקל על החניון שנאלצתי לשלם בגללך".
זו היא. זאת שפתחה לי את העיניים (ופערה לי את הפה גם).
היא התרחקה ממני, משאירה אותי חסר מילים. די אני לא יכול יותר, זהו זה. עכשיו אני חייב סיגריה. בזמן שהדלקתי את הסיגריה ניסיתי לחשוב על משהו ממש מחוכם להגיד לה. יש גבול להיגמלות הזו. ישבתי על הגדר מספיק בשביל שיהיו לי סימנים על התחת. אני שונא את הגדר!!!
היא התקרבה אליי, הפעם ידידותית יותר. שאלה אותי: "רצית בירה?" עניתי: "בירה". שאלה שוב: "אולי בעצם וויסקי?" עניתי:"וויסקי?". היא אמרה "טוב", ואני חזרתי אחריה ואמרתי גם אני "טוב".
"מה יש לך ?", היא שאלה , "למה אתה חוזר אחרי כמו איזה תוכי?"
זה קרה. התבלבלתי.
האימייל של רותם
לפנייה לכתב/ת 
