"הבימה": הגרסה האקדמית

מזה שנים נדמה כי הנתק בין העשייה התיאטרונית למחקר והשיח האקדמי על התיאטרון בישראל מהדהד בנפקדותו וחסרונו מורגש. רגע לפני נעילת חגיגות ה-90 להיווסדו של תיאטרון "הבימה", החליטו אוניברסיטת תל-אביב והתיאטרון שהגיעה השעה לעצור, ובפעם הראשונה בתולדות שני המוסדות, לקיים כנס בו יוצגו נקודות מבט שונות על התיאטרון הלאומי, מקומו, תפקידו ומורשתו.

ביום א', 24.5 ייפתח הכנס האקדמי הראשון בישראל שמוקדש לתיאטרון. בכנס, שיימשך שלושה ימים, ישתתפו בכירי החוקרים בארץ לצד שבעה חוקרים אורחים בתחום התיאטרון שיגיעו במיוחד מארה"ב, צרפת, גרמניה ופולין.

20 ביוני 1935, הנחת אבן הפינה לתיאטרון "הבימה" 

"חשיבותו של אירוע מסוג זה היא קודם כל בעצם קיומו", אומר פרופ' גד קינר מהחוג לאמנות התיאטרון ומיוזמי האירוע, "זו הפעם הראשונה בה יתקיים דיאלוג רציני ומעמיק בין מחקר התיאטרון לעשייה התיאטרונית בארץ". לדברי קינר, היעדר הדיאלוג לאורך השנים קשור בהתייחסותם של העושים במלאכה לאקדמיה כאל מגדל שן. "תיאטראות ישראל לא ראו במחקרים משהו לא רלוונטי לפעילותם", הוא אומר ומקווה כי שיתוף הפעולה הנוכחי יהווה סנונית ראשונה להידברות בין הצדדים.

"דיון מהסוג הזה יכול בעתיד ליצור מושגים תקפים ומגובשים יותר לגבי תפקידו הרפרטוארי של התיאטרון הלאומי, מחויבותו ועתידו", אומר קינר ומוסיף: "הפעילות התיאטרונית בארץ מתנהלת באופן מסוים מכוח האינרציה של עשייה קדחתנית. החשיבה המערכתית מאחוריה ובוודאי היחס להיסטוריה ולמורשת ההיסטורית, לוקים בחסר לשון המעטה.

"חלק מההנהלות העכשוויות מודעות לכך יותר, ולראייה קיום הכנס או הקמת הארכיון של התיאטרון הקאמרי שנוהל על ידי זאב רייכל ז"ל. יוזמות שכאלה חייבות להפסיק להיות עניין של כמה משוגעים לדבר ולהפוך למפעל לאומי. הכנס הזה מציב על המפה את חשיבות הזיקה בין הזיכרון לעתיד. אם אין לך עבר, אין לך עתיד".

חנה רובינא בהצגה "היהודי הנצחי". צולם בשנת 1929 במוסקבה 

בין אורחי הכנס יהיה גם פרופ' מל גורדון מהאוניברסיטה של קליפורניה. גורדון חוקר מזה שנים ארוכות את הקשר בין "הבימה" לאמנות המופע האמריקנית. במחקריו טוען גורדון כי ל"הבימה" השפעה מרחיקת לכת על התיאטרון היידי בארה"ב והתיאטרון האמריקני בכללו, כמו גם על הוראת המשחק בארה"ב.

עוד יגיעו לכנס חוקרת תיאטרון היידיש האמריקני, פרופ' עדנה נחשון מהסמינר התיאולוגי היהודי בניו יורק; פרופ' מארי-קריסטין אוטנט מטייה מאוניברסיטת הסורבון שבפריז שתרצה על הופעות "הבימה" בצרפת ועל השפעתו הבינלאומית; פרופ' קטרז'ינה אוסיינסקה מהאקדמיה הפולנית למדעים בוורשה תדון בהשפעת ההצגה "הדיבוק" של "הבימה" על עשייתו התיאטרונית של הבמאי האקספרסיבי הפולני תדאוש קנטור.

"הבימה" בשנות ה-50 בתל אביב

את האירועים ינעל פאנל שיעסוק בשאלת האנסמבל של "הבימה" לאן בהנחיית ד"ר שולמית לב-אלג'ן ובהשתתפות שחקני דור הביניים והדור הצעיר שיציגו, כל אחד, את חזון "הבימה" שלו. בפאנל זה ישתתפו דוד גביש, רמי הויברגר, עידית טפרסון, דב רייזר ונלי תגר.

האירועים האמנותיים שילוו את הכינוס יהיו ההצגה "שחקן מפתח" של שלמה בר שביט וההצגה "הילדה שהיא בעצם מריצה", מחזה מאת עודד ליפשיץ, סטודנט בחוג לתיאטרון שמחזיר את הבמאית עדנה שביט לביים בחוג 40 שנה אחרי "את, אני והמלחמה הבאה" של חנוך לוין.