סובלים מדיכאון? אילו תרופות היעילות ביותר

האושר נמצא לעתים בכדורים קטנים, או ליתר דיוק: בתרופות נוגדות דיכאון מהדור החדש. על העובדה שהן חוללו מהפכה בתחום הטיפול בדיכאון ונחשבות כיום לתרופות הנמכרות ביותר בעולם אחרי האנטיביוטיקה, אין ויכוח. אבל האם כל התרופות האלה יעילות באותה המידה? מסקירת מחקרים רחבת היקף שנערכה ללא מימון חברת תרופות אלא על ידי קבוצת חוקרים בינלאומית ופורסמה לאחרונה בכתב העת הרפואי היוקרתי Lancet, עולה שחלק מהתרופות יעילות יותר מאחרות.

החוקרים שקללו את הממצאים מ־117 מחקרים שנערכו בשנים 1991־2007 ובחנו את השפעתן של 12 תרופות נוגדות דיכאון על 25,928 משתתפים בני 18 ומעלה שסבלו מדיכאון. ממצאי הסקירה הראו שארבע תרופות היו היעילות ביותר: אסציטאלופראם (ציפרלקס בשמה המסחרי), סרטראלין (שמות מסחריים: לוסטרל

 או סרנדה), ונלפקסין (שמות מסחריים: אפקסור, ויפאקס או ונלא), ומירטאזאפין (שמות מסחריים: מירו, רמרון).

שתי התרופות הראשונות משתייכות לקבוצת ה־SSRI – תרופות החוסמות את הספיגה החוזרת במוח של סרוטונין, שהוא מתווך עצבי שתפקידו להרגיע ושמחסור בו נמצא קשור לדיכאון, ובכך מעלות את רמותיו במוח. השתיים האחרונות פועלות במנגנונים שונים מעט. המירטאזאפין היא בעלת מנגנון פעולה ייחודי, שנוסף על העלאת רמת הסרוטונין מוביל להעלאת רמותיו של מתווך עצבי אחר במוח – נוראפינפרין, ואילו הנפלקסין מעלה גם היא הן את רמות הסרוטונין והן את רמות הנוראפינפרין, אך במנגנון פעולה שונה.

"כל ארבע התרופות נמצאו כיעילות ביותר מבחינת השפעתן על הדיכאון", מסביר ד"ר שי גור, סגן מנהל מרפאת מבוגרים במרכז לבריאות הנפש גהה ופסיכיאטר הצוות הקליני בנט"ל (נפגעי טראומה על רקע לאומי). "אך לשתי התרופות הראשונות, הציפרלקס והלוסטרל, היה יתרון נוסף - הן התגלו כבעלות פחות תופעות לוואי. מאחר שהלוסטרל זולה יותר מהציפרלקס, שכן תוקף הפטנט שלה פג, החוקרים מציינים במסקנותיהם שתרופה זו עשויה להיות הבחירה הטובה ביותר להתחלת הטיפול בדיכאון בינוני עד חמור במבוגרים, שכן במציאות שבה מטופלים נוטלים תרופות גם בהתאם ליכולת הכלכלית שלהם, זהו בהחלט אחד השיקולים שצריך להתחשב בהם".

לדברי ד"ר גור, משמעות הממצאים היא שאת ארבע התרופות האלה כדאי לתת כטיפול קו ראשון למטופלים חדשים. "עם זאת", הוא מדגיש, "חייבים לזכור שקיימים הבדלים לא רק בין התרופות השונות ומנגנוני הפעולה שלהן אלא גם בין מטופלים שונים, כך שכל אדם עשוי להגיב אחרת לתרופה מסוימת".